מדינת ישראל נ' בסון(אסיר)

גזר דין

1.הנאשם הורשע כפי הודייתו בעבירה של התפרצות למקום מגורים לפי סעיף 406 (א) לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן:"החוק").

2.הנאשם יליד 1972 ובעברו 13 הרשעות קודמות ושני גמרי דין בעבירות אלימות, סמים מסוכנים, בריחה ממשמר חוקי, החזקת סכין ועבירות רכוש, ובכללן גניבה, פריצה לרכב, הונאה בכרטיס חיוב, התפרצות לבית מגורים, השגת גבול, החזקת נכס חשוד כגנוב, גניבה מרכב, שבל"ר, קבלה של חלקי רכב גנובים ומסחר בהם, גניבת רכב ותקיפה כדי לגנוב.

הנאשם ריצה עונשי מאסר רבים והשתחרר מעונש מאסר אחרון בן 16 חודשים בסמוך למועד ביצוע העבירה נשוא דיון זה.

כנגד הנאשם תלוי ועומד מאסר מותנה בר הפעלה בן 10 חודשים.

3.מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי ביום 23.10.10, בסמוך לשעה 16:20, התפרץ הנאשם לדירה בעיר ראשל"צ בכך שפתח את דלתה שהייתה סגורה אך לא נעולה ונכנס לכיוון סלון הדירה. הנאשם הבחין במתלונן – בעל הדירה, שאל אם זו לא דירה של אחר ומשהמתלונן פנה אליו ושאל אותו לפשר מעשיו בדירה ללא רשות, השיב הנאשם "סליחה" ויצא ממנה.

4.מטיעוני ב"כ המאשימה לעונש עולה הדגשת עברו המכביד של הנאשם וביצוע העבירה בה הורשע עת מאסר מותנה תלוי ועומד כנגדו.

המאשימה הדגישה את חומרת המעשה בכלל ובכל הנוגע לשעת ביצועו בפרט, כשהמתלונן מצוי בביתו, כנתון שיכול היה להביא לסיום הארוע בדרך אחרת.

לגישת המאשימה, המדובר בנאשם המבצע עבירות רכוש באופן עקבי ושיטתי על רקע צריכת סמים מסוכנים.

עוד הובהר כי הנאשם נשלח למוסד גמילה אך ברח ממנו ולכן נעצר עד תום ההליכים, כך שאין בנמצא שיקול שיקומי בעניין ענישתו.

המאשימה עתרה לענישת הנאשם על דרך מאסר ארוך בפועל שיכלול הפעלת המאסר המותנה וכן להשתת מאסר על תנאי וקנס. המאשימה תמכה טיעוניה באסמכתאות בדבר מדיניות הענישה הנטענת בעבירות התפרצות.

5.ב"כ הנאשם ביקשה לאבחן את האסמכתאות אליהן הפנתה המאשימה, בהדגשה כי שם ניתנה ההתייחסות למספר רב של עבירות, ביחס לנאשמים שחברו יחד עם אחרים על מנת לבצע בצוותא עבירות ובמסגרת קשירת קשר - נתונים שאינם חלים על הנאשם משהמעשה כולל עבירה אחת של התפרצות ללא ביצוע בצוותא.

6.עוד נטען כי העבירה נעברה על רקע צריכת סמים מסוכנים וכי הנאשם לא יכל לעמוד במטלות שהוטלו עליו במסגרת מוסד הגמילה, ולכן עזב אותו והתייצב מיוזמתו בתחנת המשטרה.

הודגש כי הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה וחסך בזמן שיפוטי יקר ומכל אלו, עתרה הסנגורית להשית עליו תקופת מאסר החופפת, רובה ככולה, לעונש המאסר המותנה התלוי ועומד כנגדו.

7.הנאשם ניצל את זכות המילה האחרונה, הביע חרטה וביקש את התחשבות בית המשפט. עוד הבהיר הנאשם ביחס לנסיבות המעשה כך: "פשוט פתחתי דלת ושני צעדים" ועתר להסתפקות בהפעלת המאסר המותנה החל בעניינו.

8.חומרת העבירה ועברו המכביד והרלוונטי של הנאשם, מהווים את נסיבות החובה העיקריות בעניינו.

מאסר על תנאי בר הפעלה ועברו של הנאשם לא היוו מורא מתבקש בפניו מפני ביצוע עבירות נוספות והעבירה בה הורשע בוצעה בסמוך לשחרורו ממאסרו האחרון.

מסוכנות הנאשם כלפי בטחונו וקניינו של הציבור מתחדדת בשים לב לעברו ההתמכרותי והתוקפני ולנוכחות המתלונן בביתו בעת ההתפרצות. קיבלתי את טענת המאשימה לפיה אין לדעת כיצד היה מסתיים הארוע, כשאלימות וצריכת סמים מסוכנים אינן זרות לנאשם וזאת בלשון המעטה.

התמכרותו הלא מטופלת של הנאשם לסמים מסוכנים, מביאה אותו לבצע עבירות פעם אחר פעם והציבור, הנפגע תדיר מהתנהגותו העבריינית, זכאי להגנה מפניו על דרך הרחקתו מן החברה. עברו הרלוונטי והמכביד של הנאשם והימצאות המתלונן בביתו בעת הרלוונטית, שומטים את המשקל העיקרי שביקשה הסנגורית לייחס לנסיבות המקלות של המעשה. כך, צירוף נתונים אלו למכלול השיקולים, תוך התייחסות לנסיבות המעשים השונות באסמכתאות אליהן הפנתה המאשימה, מביא לקבלת עיקר תוואי עתירתה לעונש.

9.לזכות הנאשם יש להתייחס לתיקון המהותי שהוכנס בכתב האישום, אך גם נכחו נותרת על כנה עבירה חמורה דיה שעל הנאשם ליתן הדין על ביצועה.