מדינת ישראל נ' בנימין בן משה

הכרעת דין

בהסתמך על סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב- 1982, החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירה של נהיגה ברכב נהג פרטי בכביש המחולק לנתיבים שבהם סומנו חיצים המובילים לצומת, ועבר בצומת שלא בכיוון החץ שסומן בנתיב ממנו נכנס לצומת.

כתב האישום:

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו בתאריך 26.12.10 בשעה 19:04 נהג הנאשם ברכב פרטי בכביש המחולק לנתיבים שבהם סומנו חיצים המובילים לצומת, ועבר בצומת שלא בכיוון החץ שסומן בנתיב ממנו נכנס לצומת, בניגוד לתקנה 36(ד) לתקנות התעבורה. סמל סעיף 6482.

בתאריך 21.4.13 כפר הנאשם במיוחס לו בכתב האישום ובתאריך 17.6.13 נתקיימו ההוכחות.

טענות הצדדים:
מטעם המאשימה העיד עד התביעה שוטר ישראל בן גיאט , עורך הדו"ח ת/1 ואישר את תוכנו.

השוטר בדוכן העדים:- ( מקריא מת/1) בהיותו עומד על כביש 41, בו יש 4 נתיבים, 2 שמאלה בני ברית, 2 ישר לכיוון הנמל, עמדתי על נתיב 2 שמאלה כאשר לידי היה רכב שעמד על הנתיב עם החץ ישר לכיוון הנמל, ברגע שהרמזור התחלף והתחלתי פניה שמאלה לבני ברית, חתך אותי הרכב הנ"ל עם נהגו, עקף אותי ופנה שמאלה לבני ברית, אציין שהרכב עמד לידי, עקף אותי במהירות וחתך את נתיב הנסיעה שלי, נעצר לאחר הרמזור, נרשם דו"ח.( ראה עמ' 2 שורות מס' 27-32 לפרטי כל ).

מנגד, הנאשם בדוכן העדים מסר כי נגרם לו עוול בדו"ח זה , מסר כי ביצע את כל מה שכתוב בחוק, ומסר כשנכנס לנתיב בו נסע השוטר, בא באיטיות רבה, היה אדום לשנינו, גם לנוסעים ישר, גם לנוסעים שמאלה, ולפני שנכנס לנתיב השמאלי, זיהה את ניידת המשטרה עם אורות כחולים, כתוב משטרת התנועה, לא ניתן לפספס, כשבא לפנות שמאלה אותת שמאלה, הרכבים שלפני הניידת התחילו בנסיעה, נוצר פער בין רכב המשטרה לרכבים שלפניו, ונכנס באיטיות תוך כדי שהוא מסתכל על השוטרים, ורואה שהוא עסוק עם ניירת או משהו בתוך הרכב ולא שם לב כלל שהיה אור ירוק, נכנס באיטיות, בזהירות, בעדינות, תוך שאינו מסכן אף אחד, נכנס לנתיב ולצומת זה היה משהו כמו מעל 100 מ' מלפני קו הצומת, לאחר שהשוטר שם לב שנהיה לו ירוק וראה שנכנסתי לו לנתיב, אפילו שלא הפרעתי לו, ראיתי אותו במראה מתקדם אליי, נוסע במהירות נצמד אליי, מהבהב לי עם האורות וקורא לי ברמקול לעצור בצד. כאילו איך העזתי לעקוף שוטר.

אחרי הצומת שעצרנו הוא התייחס אליי בזלזול, לא אמר לי מה עשיתי, רק שאל אם אני רוצה דו"ח חמור או יותר חמור, ואחרי שרשם מה שרשם לא רציתי לחתום לו והוא זרק את הדו"ח, אולי היה עצבני, לחוץ, ממהר, שאלתי את השוטרת שלידו, לא נתן לה לענות, זרק לי מהחלון, ניפגש בבימ"ש, סגר את החלון וברח, זה מה שהיה ויש לי עד ( ראה עמ' 3 שורת מס' 44-48 וכן עמ' 4 שורות מס' 1-12 לפרטי כל ).

מטעם הנאשם העיד עד הגנה מר ישראל יפרח אשר תמך בגרסת הנאשם.

דיון והכרעה.

עיון בת/1 בדברי הנהג (הנאשם) מלמד כי הנאשם דבק בגרסתו שכן טענותיו בדוכן העדים מלמד כי קיים תיאום אף בדבריו כמפורט בת/1 שכן, מסר לשוטר כי היה 100 מ' אותת כרשום בחוק ופנה שמאלה.

יתירה מכך, בחקירה נגדית השיב עד התביעה השוטר ישראל בן גיאט כדלקמן:-

נשאל:- האם זה נכון שזרקת לי את הדו"ח מהחלון?

השיב:- לא זכור לי.

נשאל :- כששאלתי אותך מה העבירה שעברתי ולא הגבת מה הסיבה?