מדינת ישראל נ' בנימיונוב (עציר)

החלטה

בפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. נגד המשיב הוגש כתב אישום האוחז חמישה אישומים שונים. על-פי המתואר בכל אחד ואחד מן האישומים, המשיב, יחד עם אחר, פעלו באופן פעולה דומה שעה התייצבו ליד מכשיר כספומט והמתינו לבואו של המתלונן. מיד בסמוך לאחר שמי מהמתלוננים ניגש למכשיר הכספומט היו המשיב והאחר ניגשים אל המכשיר ובאמתלה כזו או אחרת היו מחליפים בין הכרטיס אותו החזיק המתלונן לבין כרטיס אחר אותו החזיקו שלא כדין.

על-פי המתואר באישום הראשון, המשיב ואחר דחפו את המתלוננת אסתר אביטן שעמדה בסמוך למכשיר הכספומט בבאר שבע. כתוצאה מכך כרטיס החיוב שלה נפל, ובשלב זה החליפו המשיב ואחר את הכרטיס שלה, בכרטיס אחר, ובהמשך, באמצעות הכרטיס הגנוב, משכו 2,300 ₪.

על-פי המתואר באישום השני, פנו המשיב ואחר למתלונן דוד סחנובצקי בשעה שעמד בסמוך למכשיר הכספומט בקריית גת, ומבלי ששם לב החליפו את הכרטיס שלו בכרטיס של גב' אסתר אביטן מן האישום הראשון. בהמשך גנבו באמצעות כרטיס זה 3,000 ₪.

על-פי האמור באישום השלישי, פנו המשיב ואחר למתלוננת מילה חולודקוב, שעה שעמדה בסמיכות למכשיר כספומט בבאר שבע, ותוך כדי "הצעת עזרה" החליפו את כרטיס החיוב שלה בכרטיס החיוב של דוד סחונובצקי מן האישום השני. בהמשך גנבו באמצעות הכרטיס סך של 2,600 ₪.

על-פי האמור באישום הרביעי, פנו המשיב ואחר למתלוננת ראיסה סטונובסקי, בשעה שעמדה בסמיכות למכשיר כספומט ברח' הרצל בחיפה, ותוך כדי שהציעו "עזרתם" החליפו את כרטיס החיוב שלה בכרטיס של גב' מילה חולודקוב מן האישום השלישי. בהמשך משכו באמצעות הכרטיס הגנוב סך של 4,000 ₪.

על-פי האמור באישום החמישי, פנו המשיב ואחר ביום 3.11.11 למתלוננת נורקה מישייב, בשעה שעמדה בסמיכות למכשיר כספומט בבאר-שבע, ותוך כדי שהציעו "עזרתם" החליפו את כרטיס החיוב שלה בכרטיס של גב' ראיסה סטונובסקי מן האישום הרביעי. בהמשכם של דברים משכו באמצעות הכרטיס הגנוב סך של 1,150 ₪.

על-פי האמור באישום השישי, במועד הרלבנטי לאישום החמישי, החזיקו המשיב ואחר ארבעה כרטיסי חיוב ללא הסכמת בעליהם בניהם כרטיסה של המתלוננת באישום החמישי, ושל שלושה נוספים שכרטיסם נגנב מהם.

בתיק זה ישנה מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה, ומשכך, התבקש ב"כ המבקשת להגיש תמצית ראיות בכתב, ולהשלים טיעוניו בעל-פה. כפי העולה מתמצית חומר הראיות, וכן מהטיעונים שנשמעו בפניי, ב"כ המבקשת מאשר כי אין להם כל ראיות ישירות או עקיפות הקושרות את המשיב שלפנינו לאישומים 1, 2, 3, כאשר לדבריו, את הביסוס ביחס לאישומים אלו ניתן לעשות מכח "עדות שיטה", וכן למקרא כתב האישום "מהסוף אל ההתחלה". לדברי ב"כ המבקשת, כיוון שהמשיב מודה ביחס למעורבותו באישום החמישי, הרי שהכרטיס שהוחלף באישום זה נגנב מהמתלוננת באישום הרביעי, ואילו הכרטיס באישום הרביעי נגנב מהמתלוננת באישום השלישי, וחוזר חלילה, וכך עד לאישום הראשון. יוצא אם כן, כי אליבא המבקשת, אחת שישנן ראיות למעורבותו של המשיב בחוליה אחת משרשרת המעשים, הרי כראיה נסיבתית, ובשים לב ל"עדות השיטה", הרי ישנן ראיות לכל האישומים.

מעבר לכך, הרי באישום הרביעי, לדברי ב"כ המבקשת המשיב לכאורה מצולם על-ידי מצלמות האבטחה של הבנק.

במהלך הדיון שבפניי, הסכים ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה, ככל שאלו נוגעות לאישום החמישי, וגם ביחס לאישום זה, לדבריו המשיב אך נתבקש להוציא כספים על-ידי אותו אחר, מבלי שהיה מעורב בהחלפת הכרטיס או בגנבתם. אשר לאישום הרביעי, לדבריו לא ניתן לומר בוודאות כי מי אשר מצולם במצלמות האבטחה הינו המשיב, ואילו ביחס ליתר האישומים, אין כל ראיה ישירה או עקיפה הקושרת את המשיב לביצוע המעשים, בין אם סרטוני אבטחה, ובין אם המתלוננים אשר לא יודעים לתאר את המבצעים. כך גם זה ציין שאין בתיק איכונים או טביעות אצבע שיכולים לקשור את המשיב שבפנינו לאישומים.

טענתו העיקרית של ב"כ המשיב נוגעת לקונסטרוקציה המשפטית אשר עומדת בבסיס כתב האישום, ועניינה שיטת ביצוע. לדבריו, זהותו של האחר ידועה למאשימה, ומדובר בנריה בבייב. ב"כ המשיב הצביע על כך שאותו אחר פועל באותה שיטה המיוחסת לו ולמשיב יחדיו, וזאת כשהוא פועל לבדו או יחד עם אחיו. לצורך כך, אף הציג פרוטוקול מדיון מעצר שנערך בעניינו של המשיב במסגרת מ"ת 9326-06-11 מבית משפט השלום בתל-אביב, שבו מיוחס למשיב ביצועם של לא פחות מ-13 אישומים. משנמצא כי אותה שיטת ביצוע אינה כטביעת אצבע של המשיב, הרי קורסת הקונסטרוקציה המשפטית שבגינה מבקשת המדינה לייחס לו ביצוען של העבירות כאמור באישומים 4-1.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, קראתי את חומר החקירה, ועיינתי בחומרים שונים שהובאו לעיוני, הגעתי לכלל מסקנה כי בתיק זה אין ראיות לכאורה לאישומים 1 – 3 אולם כן מצאתי שיש ראיות ביחס לאישומים 4 - 5- ו 6.

כאמור, אין מחלוקת שאין כל ראיות הקושרות את המשיב לאישומים 3-1 והמאשימה כדבריה מבססת את הראיות לכאורה על אותו "שירשור לאחור" של הכרטיסים שהוחלפו בכתבי האישום השונים ועל שיטת ביצוע.

בטרם אתייחס לשאלת קיומה של "שיטת ביצוע" בתיק זה אתייחס בקצרה להלכות הנגועות ביחס למשקל הראייתי שיש ליחס לשיטת ביצוע ומהם אותם הקריטריונים הנדרשים על פי הפסיקה על מנת שרצף של מעשים ייחשבו כעדות שיטה:

" כאשר המדובר בעבירה שבוצעה תוך נקיטה בשיטת ביצוע מיוחדת במינה - שיטה שיש בה כדי לייחד את המבצע - יש בעובדה שבמקרה אחר, אותו נאשם ביצע עבירה תוך נקיטה באותה שיטת ביצוע ממש (והמדובר ב'זהות' מוחלטת), כדי להצביע עליו כעל מבצע העבירה הנוכחית". ...שיטת ביצוע משמשת במקרה כזה מעין 'כרטיס ביקור' לנאשם, וכמי שחוזר ומבצע עבירה בשיטת ביצוע מיוחדת האופיינית לו בלבד, כאילו השאיר במקום הביצוע את כרטיס הביקור שלו ".

יעקב קדמי, על הראיות, חלק שני (מהדורה משולבת ומעודכנת, תש"ע-2009, בעמ' 712).

בע"פ 7045/05 איגור אנטיפקה נ' מדינת ישראל נתנה גם כן התייחסות מפורטת לסוגיה תוך הצבת קריטריונים גמישים יותר להוכחתה של עדות שיטה ככזו המצביעה על זהות מבצע העבירות:"באשר לטענה לעניין שיטת-הביצוע: כידוע, יש להבחין בין עדות שיטה המשמשת להוכחת זהותו של מבצע העבירה, לבין עדות בדבר מעשים דומים, המשמשת להוכחת כוונתו... המשמעות הראייתית של הבחנה זו נוגעת למידת הדמיון הנדרש בין מאפייניהם של יתר האירועים בהם היה הנאשם מעורב, לבין האירוע המסוים אשר מעורבות הנאשם בו עומדת לדיון... השאלה היא, אם אמנם הונחה לפני בית-המשפט קמא ראיה בדבר אוסף תכונות המאפיינות את יתר מעשיו של המערער, ודומות זו לזו דמיון רב (פרשת שיוביץ הנ"ל בעמ' 458), ואם היה בדבר כדי להוכיח את זהותו של המערער כמבצען של העבירות, ואת כוונתו לבצע במתלוננת עבירת מין. בעבר קבעה הפסיקה, כי "כאשר מטרת העדות היא להוכיח את המעשה עצמו, דרושה הצטברות של תכונות דומות, באשר לעסקאות הנידונות, במידה אשר בכוחה לשכנע שהנאשם פעל לפי שיטה שקבע מראש ואשר אותו מעשה משקף אותה" (פרשת שיוביץ בעמ' 458). בהמשך, נקבע כי ערכה הראייתי של עדות השיטה צריך להישקל על רקען של סך כל הראיות המצויות בפני בית-המשפט, ומשכך אין לדרוש בכל מקרה עדות שיטה המגיעה כדי "כרטיס ביקור" של העבריין, אלא יש לבחון את מכלול הראיות, ולעמוד על מידת הדמיון בין העבירה הנידונה לבין יתר העבירות אשר ביצוען וזהות מבצעיהן הוכחו.."

לעניינו, אכן שיטת המעשים המתוארת באישומים השונים מגלה דימיון רב ודפוס פעולה דומה. יחד עם זאת, ישנו קושי לקבוע קיומן של ראיות לכאורה בהתבסס על המתואר לעיל וזאת בהנתן אלה:

ראשית, גם אם המעשים הנם דומים לא ניתן לומר כי מדובר בשיטה כה ייחודית, אשר מאפיינת אך ורק את המשיב ושותפו לעבירה. מבלי לקבוע מסמרות בעניין, לא ניתן לומר כי "הצעת עזרה" והחלפת כרטיסים אגב השגת הקוד הנה כה ייחודית עד כי זהו כרטיס הביקור של המשיב שלפנינו. אכן יכול וזו תהיה ראיה נסיבתית ראיות אחרות אולם כשזו ראייה העיקרית המבססת את זהות העושים, בית משפט מוצא בשיטה המתוארת ככזו שאין בה כדי לקבוע את זהות מבצעה.