מדינת ישראל נ' בנגיאט

גזר דין

הנאשם נותן את הדין בעקבות הרשעתו ב- שש עבירות שוחד ושתי עברות של מרמה והפרת אמונים. קיצור מעשים הוא שבין השנים 2005 ל-2011 , עבד הנאשם במחלקת גינון וגיזום בעיריית תל אביב, בתפקיד מנהל אזור האחראי על אזורים שונים . במסגרת תפקידו הכין פקודות עבודה שונות לגיזום עצים וצמחייה במתחמים שהיו תחת אחריותו, הנחה ופיקח על אופן ביצוע העבודה ע"י קבלני הגיזום ואישר את העברות התשלום לקבלני הגיזום בהתאם לעבודות שבוצעו בפועל. לנאשם הוקנתה סמכות נקיטת סנקציות מסוימות כנגד קבלני גיזום שלא ביצעו את מלאכתם כהלכה.

בשנים 2005 – 2009 פעל קבלן גיזום בשם שמואל זילבר באחד האזורים שהיה נתון לפיקוח הנאשם. בשנת 2007, על רקע יחסי העבודה בין הנאשם כמנהל אזור לבין זילבר כקבלן ביצוע, פנה הנאשם לזילבר בבקשת עזרה כספית. זילבר, באמצעות חברה שבבעלותו מסר לנאשם 10 שיקים בסך 2500 ש"ח כל אחד שהונפקו כתשלומי משכורת עורמתית (פיקטיבית) לגרושתו של הנאשם. נוסף לכך קיבל הנאשם מזילבר סך 10,000 ש"ח במזומן.

טובות ההנאה הללו נקבעו להיות שוחד (שתי עבירות) אך לא הוכח שהנאשם "סטה מן השורה" למען זילבר בתמורה לשוחד.

בין השנים 2005 ל- 2008 פעל קבלן הגיזום רמי ברזלאי באחד האזורים שבפיקוח הנאשם. הנאשם ביקש וקיבל ממנו טובות הנאה בדרך של תווי קנייה ברשת צרכנית בסכום כולל של 6000 ש"ח וכן 3000 ש"ח במזומן. קבלת טובות ההנאה הללו הוגדרה כשוחד (שתי עברות). כן התברר שבתמורה לשוחד הנאשם "עיגל פינות" עבור הקבלן ו"זעיר פה זעיר שם" העניק לו העדפות קטנות.

בין השנים 2007 ל- 2008 פנה הנאשם לקבלן הגינון רונן שטיינר שפעל באזורים שבניהול ובפיקוח הנאשם וביקש ממנו הלוואה בסך 20,000 ש"ח. שטיינר מסר לנאשם את הסכום המבוקש. הנאשם פרע את החוב חלקית (הוחזרו 6000 ש"ח בלבד). בתמורה לטובת הנאה זו שהוגדרה כשוחד נקט הנאשם פיקוח שטחי על פעולותיו של שטיינר ונמנע מהטלת סנקציות במקרים שפעולת הקבלן לא הייתה באיכות מספקת.

במחצית השנייה של שנת 2010 דרש הנאשם וקיבל מקבלן הגינון עבדל ראזק עזבה הלוואה בסך 10,000 ש"ח שנגדה מסר לקבלן 10 המחאות בסך 1000 ש"ח כל אחת. טובת הנאה זו הוגדרה כשוחד אך לא הוכח שהנאשם נתן תמורה על דרך של "סטייה מן השורה" לקבלן.

באי כוח המאשימה סבורים שיש לגזור לנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה משמעותית לצד חיובו בקנס. גישתם מנומקת בכך שעבירות השוחד והפרת האמונים פגעו חמורות באינטרס המוגן של טוהר המידות של משרתי הציבור. בנסיבות כגון פרשתנו לנוכח ריבוי העברות במטרה לקדם אינטרס אישי תוך פגיעה באמון הציבור בעובדי הציבור ולנוכח מגמת ענישה מרתיעה העולה מפסיקת בתי המשפט [ראו ע"פ 37809-10-10 בריל נ' מ"י; 71853/06 צ'יבוטרו נ' מ"י; 10225-12-08 מ"י נ' מלכה] מתבקש מתחם ענישה גורסים באי כוח המאשימה שמתקיים מתחם ענישה ראוי של 4 - 36 חודשי מאסר לכל אחת מארבע פרשיות האישום (בחלק מן הפרשיות המתחם מצוי בתווך שבין 4 ל-12 חושי מאסר ובחלקן מצוי בתווך שבין 18 ל-36 חודשי מאסר).

כיון שניתן להצביע על נסיבות לקולא שונות גורסת התביעה שהעונש המשוקלל בגין צירוף העברות צריך להיות של 3 שנות מאסר בפועל.

הסנגור סבור שמעשי הנאשם אינם משקפים פגיעה חמורה בערך החברתי המוגן הן מפני שחלק מטובות ההנאה שקיבל הנאשם נועדו להוות הלוואה (קצתן הלוואה שהוחזרה מיד וקצתן הלוואות שהנאשם התכוון להחזירן כשירווח לו) והן מפני שבעיקרו של דבר הנאשם לא עיוות את הסדר התקין לטובת קבלני הגיזום והגינון שמהם קיבל את טובות ההנאה. גם באותם חלקי אישום שבהם נקבע שנעשה "עיגול פינות" אין לו משמעות מרובה ואין בו כדי סטייה ממנהגו של הנאשם שהעדיף ככלל שלא לנקוט סנקציות כלפי קבלנים.

הנאשם התנהל כפי שהתנהל, שלא מתוך שחיתות מידות טבועה, אלא בשל מצב כלכלי קשה שאליו נקלע. הנאשם גרוש, תומך בשני ילדים (בת 16 ובן 11) ומאחר שנטל הלוואות מגורמים בשוק האפור והתקשה להחזירן, נאלץ לפנות אל הקבלנים השונים בבקשת עזרה כספית.

בנסיבות כאלה, ראוי לראות את מסכת העבירות של הנאשם כיחידה אחת ולסטות מרמת הענישה המקובלת בדרך שלא תחייב את כליאתו מאחורי סורג ובריח [ראו למשל ת"פ 619/91 מדינת ישראל נ' יעקובסון; ת"פ 2548/97 מדינת ישראל נ' שבתאי; ת"פ 441/04 מדינת ישראל נ' מרגני; ת"פ 8061/00 מדינת ישראל נ' ששוניאן; ע"פ 842/98 ונונו נ' מדינת ישראל; ע"פ 3165/97 זילברמן נ' מדינת ישראל].

שמעתי שורה של עדי אופי שהצביעו על מידות תרומיות של הנאשם.

ראוי לציין שהנאשם לא חלק על רוב מניין ובניין העובדות שנטענו בכתב האישום, וגם בשלב החקירה, חשיפתן של עובדות אלה, מפי הנאשם באה. יחד עם זה, הנאשם כפר באחריות למעשי שוחד ומכך יש להסיק היעדר הפנמה מסוים של חוסר החוקיות של התנהלותו.

אף אני הייתי סבור שיש לגזור את עונשו של הנאשם בגין מסכת העבירות כמקשה אחת. מדובר בעבירות ש"התפזרו" על פני מספר שנים. אין בהן כדי להצביע על התנהלות שיטתית ועל שחיתות מידות טבועה. הנאשם לא התנהג כרודן ושליט שהביא את הקבלנים השונים אל בין המצרים. נראה כי אכן הוא נקלע אל מעשי העבירה עקב מצוקה כלכלית ולאו דווקא עקב רצון התעשרות קלה.

אף על פי כן, אין להקל ראש בחומרת ההתנהגות. הדברים נעשו בעיניים פקוחות, ותוצאתם לעניין אמון הציבור ועובדי הציבור ודרישת תקינות המידות של עובדי הציבור, קשה וחמורה. לכן, לא אוכל לפטור את הנאשם מעונש מאסר של ממש.

אני דן את הנאשם לעונש כולל של 30 חודשי מאסר, שמהם 12 חודשים לנשיאה בפועל. יתר המאסר על תנאי לשלוש שנים מתום המאסר, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה לפי פרק ט', סימן ד' ו-ה', לחוק העונשין.

נוסף לכך, אני דן את הנאשם לקנס בסך 15,000 ₪ או שלושה חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם בעשרה שיעורים חודשיים שווים, החל מיום 1/10/13.

ניתן היום, כ"ה תמוז תשע"ג, 03 יולי 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: