מדינת ישראל נ' בנגוזי(עציר)

החלטה

מונחת בפניי בקשה למעצר המשיב על תום ההליכים בהתאם לסעיף 21 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו את העבירות הבאות:

איומים - לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 והפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק הנ"ל.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו.

האירועים נשואי כתב האישום -

בכתב האישום נטען כי ביום 2.1.14 מתנדב בתחנת משטרת עכו, לבוש במדי שוטר, סימן למשיב לעצור את רכבו לאחר שזה עקף אותו מימין. לאחר שיצאו השוטר והמשיב מרכביהם ביקש השוטר מהמשיב להציג את רישיונותיו. המשיב לא שעה להוראות השוטר אלא ניגש לרכבו תוך שהוא אומר "עכשיו תקבל ממני מה זה רישיון", פתח את תא המטען והוציא מפתח גלגלים מברזל והתקרב אל השוטר תוך הוא מנופף באמצעותו כלפיו ואומר "בוא תראה איך אני מכה אותך עכשיו" וזאת כדי להפחידו ולהקניטו. באותו שלב יצאה חברתו של המשיב מהרכב ונטלה מידו את מפתח הגלגלים.

בשלב מאוחר יותר, ולאחר שהמשיב עזב את המקום, התקשר אליו רס"מ יעקב עשור והורה לו להגיע לתחנת המשטרה. באותה שיחה איים המשיב פעם נוספת על השוטר שהיה מעורב באירוע שתואר לעיל ואמר לרס"מ עשור: "אני אין לי חוק. מה, הוא לא מפחד על החיים שלו? מי שפוגע בי אני פוגע בו". בהמשך ולאחר שהתייצב בתחנת המשטרה שב ואיים המשיב בנוכחות רס"מ עשור כי "מי שפוגע בי אני אפגע בו. אם אני אעצר אז אנשים ישלמו".

על רקע זה הוגש כנגד המשיב כתב אישום בגין עבירות של איומים והכשלת שוטר במילוי תפקידו.

ראיות לכאורה

המבקשת טוענת כי יש בידה ראיות טובות להוכחת המיוחס למשיב ובין היתר הודעת השוטר המתנדב המאוים; עדות חברתו של המשיב; זכ"ד שנערך על ידי רס"מ עשור וגרסת המשיב הקושר עצמו לאירוע ומודה באופן חלקי במיוחס לו.

ההגנה העלתה טיעוניה באופן כללי מבלי למקד טענותיה לעניין קיומן של ראיות לכאורה. באופן כללי טענה ההגנה כי הגרסה המוצגת על ידי המבקשת אין לה כל אחיזה במציאות. לעמדת ההגנה המשיב מודה כי היה דין ודברים אל מול השוטר אך מכחישה את כל סוגיית האיום באמצעות מפתח הגלגלים. ההגנה אף לא התייחסה בטיעוניה לאיומים שנשמעו לאחר האירוע כפי שהובאו לעיל.

לעניין קיומה של עילת מעצר –

המבקשת טוענת כי העבירות המיוחסות למשיב מקימות עילת מעצר סטטוטורית מכוח סעיף 21(א)(1)(ב). המבקשת מפנה לפסיקה לפיה מי שמהלך אימים על גורמי אכיפת החוק נשקפת ממנו מסוכנות גבוהה וגלום בו פוטנציאל של פגיעה ממשית באנשי החוק והציבור בכללותו. עוד מציינת המבקשת כי למשיב הרשעות קודמות בעבירות של איומים, היזק לרכוש במזיד, תקיפת שוטר במילוי תפקידו וכן כי תלוי ועומד כנגד עונש מאסר על תנאי בר הפעלה בן 12 חודשים בגין עבירת איומים.

ההגנה טוענת כי רף האיומים שהוצגו אינו כזה המצדיק מעצר מאחורי סורג ובריח אלא כזה שניתן לאיינו באמצעות חלופת מעצר מתאימה, תוך שהפנתה לפסיקה בעניין זה, לרבות של מותב זה. עוד נטען כי בשים לב ללשון גזר הדין הקודם במסגרתו הוטל עונש המאסר על תנאי אליו מכוונת המבקשת הרי שלעמדת ההגנה אין מדובר במאסר על תנאי בר הפעלה מאחר בכתב האישום הנוכחי מיוחסת למשיב עבירה של איומים בלבד שאינה כרוכה בעבירת אלימות במשפחה כפי שהיה עת הוטל אותו מאסר על תנאי. לחלופי חילופין עתרה ההגנה לשחרר המשיב למעצר בית בפיקוחה של אמו.

במעמד הדיון שמעתי את אמו, המפקחת המוצעת.

עוד ביקשו המשיב ואמו להתחשב בנסיבותיו האישיות של המשיב ובקשיים בהם נתקל מאז פטירת אביו לפני כחמש שנים.

הכרעה ודיון

ראיות לכאורה –

עיון בתיק החקירה מעלה כי אכן קיימות ראיות לכאורה אשר די בהן לצורך שלב זה של הדיון ואף למעלה מכך. הראיות לכאורה הקושרות את המשיב לביצוע העבירות המיוחסות לו עולות למקרא הודעת השוטר/המתנדב, רס"מ עשור - ששמע את תוכן האיומים שהשמיע המשיב כלפי השוטר המתנדב, הודעת המשיב בעצמו והודעת חברתו.