מדינת ישראל נ' בן שמואל

הכרעת דין

כתב האישום:

על פי האמור בכתב האישום, בתאריך 27.01.11 סמוך לשעה 10:10, נהג הנאשם רכב משא מסוג מיצ'ובישי מס' 64-669-02 בחיפה רח' דרך הים, לכיוון רח' יהושפט ובעת שנהג ברכב בעודו בפסילה אשר ניתנה לו בנוכחותו בבית משפט מחוזי בחיפה בתיק מס' 1091/97 בתאריך 09.07.00, על ידי כב' השופט י.דר, בעבירה של הריגה על פי סעיף 298 לחוק העונשין, שם בין היתר, נפסל רישיונו לתקופה של 15 שנים וכן הוטל עליו מאסר בפועל לתקופה של 6 שנים, מתוכן 4 שנים לריצוי בפועל ויתרתן על תנאי. כמו כן, באותו מעמד נהג הנאשם ללא ביטוח בר תוקף. בנוסף לכך, הנאשם, חרף היותו פסול, חידש את רישיונו במשרד הרישוי בתאריך 08.12.09, זאת על אף העובדה כי ידע על הפסילה תוך שהוא מעלים דבר פסילתו ממשרד הרישוי .

הנאשם הואשם איפוא בביצוע העבירות הבאות:

נהיגה בזמן פסילה – עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה; נהיגה ללא ביטוח – עבירה לפי סעיף 2(א) + (ב) לפקודת ביטוח רכב מנועי; נהיגה בקלות ראש – עבירה לפי סעיף 62(2) + 38(2) לפקודת התעבורה; קבלת רישיון ממשרד הרישוי בהעלמת הפסילה – עבירה לפי סעיף 66 לפקודת התעבורה.

תשובת הנאשם:

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום. הוא הודה בכך שנסע ברכבו במקום ובזמן המצוינים בכתב האישום זאת בהיותו פסול מנהיגה לתקופה של 15 שנים וללא ביטוח בר תוקף וכי חרף היותו פסול חידש את רישיונו במשרד הרישוי בתאריך 08.12.09. הנאשם כפר לעניין קלות הראש שכן טען כי חידש את רישיונו כדת וכדין לפי כל הפרוצדורה הנדרשת ובתום לב האמין כי עונש הפסילה שהוטל עליו בוטל.

ראיות התביעה:

להוכחת עובדות כתב האישום העידה המאשימה את קצין המשטרה, סנ"צ אלון מגן (להלן: "השוטר מגן"), אשר היה בזירת האירוע והעיד כי ערך את דו"ח הפעולה (ת/1) המשקף נכונה את תכני האירוע. הוא העיד כי הוא מפקד היחידה המרכזית של אגף התנועה, וביום האירוע הצטרף לבילוש צפון לצורך עבודת בילוש בשטח בנוגע לנאשם. הוא היה ממוקם יחד עם שוטרים נוספים עם רכב משטרתי סמוי בתצפית על כתובת הנאשם, באחד הצמתים ברח' דרך הים. השוטר מגן הסביר כי ביצעו את הפעילות כנגד הנאשם, בעקבות תפיסתו בסוף שנת 2010, על ידי משטרת התנועה באילת, על עבירת מהירות ברכב, בעת היותו פסול לנהיגה למשך 15 שנים. התובע בתיק שהתנהל אז באילת, עו"ד בן שאנן, הבחין בפסילה אשר לא הופיעה במסוף המשטרתי הרגיל מהסיבה כי רק מי שבודק בקובץ הפלילי רואה את החלטת ביהמ"ש ואת גזר דינו. כמו כן מסר, כי עו"ד שאנן יידע אותו במתרחש ובעקבות כך בדקו את כל החומר, הכינו תיק והחלו לעבוד עליו. עוד ציין, כי ברגע שנודע להם שהנאשם נוהג, בדקו במערכות המחשוב וגילו שטרם תפיסת הנאשם באילת הוא נתפס מספר פעמים בחיפה, לפחות 3 פעמים למיטב זכרונו, בזמן נהיגה בפסילה וכי חודש וחצי לאחר מכן הנאשם נעצר.

כעד נוסף מטעם התביעה העיד השוטר, רס"מ אבי בן טל (להלן: "השוטר בן טל"), אשר היה בזירת האירוע והעיד כי ערך דו"ח פעולה (ת/3) וכן ערך דו"ח מעצר (ת/4) לפיו עצר את הנאשם ורשם את תגובתו. השוטר בן טל הבהיר בחקירתו כי לא מדובר בפעילות על פי מידע מודיעיני מוקדם, אלא בפעילות יזומה ע"י השוטרים לאור תפקיד היחידה לאתר ולתפוס נהגים שנוהגים בזמן פסילה.

השוטר, מפקח תלחמי ענאן (להלן: "השוטר תלחמי"), היה אף הוא בזירת האירוע, והעיד כי גבה עדות מהנאשם (ת/10) אך הנאשם סירב לחתום עליה. הוא הורה על איסור שימוש ברכב (ת/11) בו נהג הנאשם לאחר שערך שימוע בעניין זה (ת/12). בחקירתו הבהיר כי הוא היה הממונה על החקירה. הוא שלח שוטרים לפעילות נגד הנאשם, משום שידע כי הנאשם נוהג בעודו פסול מנהיגה. עוד אישר תלחמי, כי החשיד את הנאשם בכך שהוציא במרמה רישיון נהיגה ממשרד הרישוי וזאת לאחר שיום לפני כן הוא נפסל על ידי קצין משטרה.

ראיות ההגנה:

מטעם ההגנה בחר הנאשם להעיד לעצמו. הוא העיד כי הוא נשפט על תאונה קטלנית בביהמ"ש המחוזי בחיפה וקיבל פסילה לתקופה של 15 שנים ונשלח לבית הסוהר בשנת 2000 ל- 4 וחצי שנים, בקשת חנינה שהגיש נדחתה, והוא השתחרר בסוף 2003 לערך. כשהשתחרר היה בקשר עם עו"ד זינגר ז"ל כל חצי שנה – שנה, כדבריו, על מנת לבדוק מה קורה עם פסילת רישיונו. גם לאחר פטירתו המשיך להיות בקשר עם משרדו של זינגר, אשר נמסר לניהולו של עו"ד יאיר סטולר. הנאשם הדגיש, כי מעת שחרורו ועד לשנת 2009 לא נהג ברכב. בתחילת שנת 2009 עו"ד סטולר זימן אותו למשרדו בכדי לבדוק את ענין הפסילה, ובאותו מעמד הסביר לו, כי נותרה לו רק עוד חצי שנה שלילה. כעבור חצי שנה הורה לו עו"ד סטולר ללכת למשרד הרישוי, שם נאמר לו על ידי האחראית, כי הפסילה בוטלה וכעת הוא צריך לעשות תיאוריה וטסט מחדש. הנאשם טען, כי לא זייף את הרישיון, אלא קיבל אותו כדין ממשרד הרישוי ורק לאחר שקיבל את הרישיון, קנה רכב ועשה ביטוח ולכן נהג ברכב כשנתפס ע"י השוטרים בסוברו בתמימות לב כי הוא לא פסול מנהיגה. הנאשם הסביר כי אם היה יודע שעודנו פסול לא היה רוכש רכב וביטוח על שמו. בהמשך לעדותו הסביר הנאשם כי לגבי הפסילה המנהלית שקיבל באילת כי לא ידע שהוגשה בקשה לביטול הפסילה המנהלית וכי עו"ד סטולר טיפל בזה.

כעד נוסף מטעם ההגנה, העיד עו"ד יאיר סטולר ( להלן: "סטולר"). בעדותו סיפר עו"ד סטולר, כי את הנאשם קיבל "בירושה" מעו"ד זינגר ז"ל, ותפקידו היה לטפל בחישובי הפסילה שלו. עוד העיד, כי החל לטפל בנאשם לפני 3-4 שנים. הוא הוציא אישור סטאטוס ממשרד הרישוי והבחין שבו מצוינות מספר פסילות שלא היו בהן הפקדות. הוא העביר את הטיפול לידי מזכירותיו שיטפלו בענין מול משרד הרישוי ומול מזכירות ביהמ"ש. סטולר הדגיש, כי כשמדובר בעניין של חישובי פסילה אין הם נוהגים במשרד לפתוח תיק. עוד ציין, כי שפנה אליו הנאשם, הוא לא ידע כי הוא ישב בבית הסוהר על תיק תאונת דרכים קטלנית, שבו הורשע בעבירת הריגה ובין היתר, הושת עליו עונש פסילה לתקופה של 15 שנים. סטולר מסר כי הנאשם פנה אליו רק לצורך טיפול בפסילות. הוא הדגיש כי באישור הסטאטוס ממשרד הרישוי היו הרבה פסילות, אך הוזכרה בו כלל קיומה של פסילה לתקופה של 15 שנים, וכעת, במשפט זו הפעם הראשונה שהוא שומע על כך. עוד ציין, כי כל הקשר שלו עם הנאשם היה טלפוני, כיוון שחישובי פסילה הם עניין של פרוצדורה ואינו צריך להופיע עבורו בבימ"ש, ולכן רוב התהליך מתנהל מול המזכירות. לשאלת ביהמ"ש, השיב, כי אכן הגיש בשם הנאשם בקשה לביטול פסילה מנהלית לביהמ"ש בתעבורה באילת על תיק מהירות, אך לא הופיע לדיון באילת משום שהנאשם לא שילם לו. עוד הוסיף, כי בהמשך מחק את הבקשה שהוגשה באילת, והגישה בביהמ"ש בקרית גת, אך גם שם לא הופיע, ואינו זוכר מדוע, ובסופו של יום לא טיפל בביטול הפסילה המנהלית הזו.

דיון והכרעה:

אין חולק כי הנאשם נתפס נוהג במועד ובמקום המתוארים בכתב האישום, וכן, אין חולק כי בתאריך 10.07.00 בנוכחות הנאשם נגזר דינו בת"פ 1091/97 ובין יתר העונשים שהוטלו עליו, הוטל עליו עונש פסילה בפועל מלהחזיק ומלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 15 שנים.

גדר המחלוקת כפי שהיא עולה מגרסאות הצדדים בעניין שבפני ביהמ"ש מצומצמת לשתי שאלות עיקריות, השלובות זו בזו, קרי: האם בנסיבותיו של תיק זה, כשאישור משרד התחבורה לא נקב בפסילה שהטיל עליו בית המשפט המחוזי, היה רשאי הנאשם להניח כי הפסילה בוטלה ובכך נשללה למעשה מודעותו לדבר הפסילה, והשאלה השנייה, היא האם הנאשם העלים את דבר פסילתו בפני משרד הרישוי. אדון בכך להלן.

סעיף 67 לפקודת התעבורה קובע כדלקמן:

"מי שהודע לו שנפסל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, וכל עוד הפסילה בתקפה הוא נוהג ברישיון שנהיגתו אסורה בלי רישיון לפי פקודה זו".

סעיף זה, בשונה מרוב הוראות הפקודה ותקנותיה, קובע כי לשם הרשעת אדם בעבירה זו, יש צורך בהוכחת מחשבה פלילית אצל הנאשם מסוג 'מודעות'. המחוקק קבע את יסוד 'המודעות' כאחד ממרכיביה של העבירה, ולא בכדי – נהיגה בפסילה הינה מן החמורות שבעבירות המנויות בפקודת התעבורה, ולכן 'דרש' המחוקק יסוד מסויים של הלך נפשי לביצועה. לעניין למידת היקפו ומשמעותו של היסוד הנפשי הנדרש לשם הרשעת נאשם בעבירה על פי סעיף 67 לפקודה, התייחסה הפסיקה ברע"פ 2514/92 מדינת ישראל נ' מרדכי בן נאג'י רחמים, מו (3) 771 עמ' 774, פסק ביהמ"ש העליון מפי כבוד הנשיא שמגר, כי יש להוכיח מודעות לדבר קיומו של צו פסילה, כתנאי להרשעת נאשם לפי סעיף 67 לפקודה. באי כח הצדדים האריכו בדבריהם בשאלה זו, כשלעצמי, לא מצאתי במקרה דנן קושי של ממש לקבוע את מודעותו של הנאשם לדבר הפסילה, ואבהיר להלן.