מדינת ישראל נ' בן שטרית(עציר)

החלטה

1.מונחת לפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תם ההליכים המתנהלים נגדו במסגרת ת"פ 33577-04-12.

2.כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין , תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק; החזקת נשק, לפי סעיף 144(א) לחוק; וירי באזור מגורים לפי סעיף 340א לחוק.

3.על פי הנטען בכתב האישום, ביום 13.04.12 סמוך לשעה 02:00, נפגשו עידן חליף (להלן: "עידן") והמשיב בסמוך למתנ"ס "בית הידידות" בשיכון ד' בבית שאן. בין המשיב לעידן התגלע ויכוח במהלכו זרק עידן כוס לכיוונו של המשיב ולאחר מכן החל במנוסה. בתגובה שלף המשיב אקדח שהיה ברשותו, אותו החזיק שלא כדין, וירה לעברו של עידן שלוש יריות, אשר אחת מהן פגעה בירכו השמאלית.

ראיות לכאורה

4.המאשימה מפרטת בבקשתה רשימה של ראיות המוכיחות, לכאורה, את אשמתו של המשיב, ובהן הודעותיהם של מספר עדים באשר לאירוע הירי וזיהויו, לכאורה, של המשיב כמבצע הירי; הודעתו של עידן המתאר את אירוע אך טוען כי אלמוני רעול פנים הוא שירה לעברו, ומאידך אמרות שמסר לאחרים לפיהן המשיב הוא אשר ירה.

5.הסנגור, מנגד, טוען כי אין בידי המאשימה ראיה הקושרת את המשיב לאירוע הירי. לדבריו, שני העדים אשר זיהו, לכאורה, את המשיב, לא הכירו אותו בזמן האירוע ויש ספק באשר לטיב הזיהוי. מעבר לכך, נטען כי אף אם ניתן למקם את המשיב בזירת האירוע, אין ראיות לכך שהוא אחז באקדח וירה בו. עוד הוסיף כי הטענה לפיה נורו 3 יריות נשענת כולו על גרסתו של עידן, הלוקה בחוסר אמינות בכך שציין היכן בדיוק חלפו היריות, סמוך לראשו, לגבו ולרגלו. הסנגור טוען כי אין בידי עידן כלים להבחין היכן חלפו היריות, ולכן יש למחוק כליל עובדה זו מכתב האישום.

הסנגור הביע תמיהה על כך שלא הוגשה למשטרה תלונה על האירוע, ושאיש מתושבי השכונה לא פנה לדווח על ירי באותו הלילה.

6.עיון בהודעותיהם של עדי הראייה, של עידן ושל המשיב מוביל למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיב ירה לכיוונו של עידן, וזאת חרף גרסתו של עידן לפיה לא זיהה את היורה. ראשית יש לציין כי ביחס לעצם קרות האירוע קיימות די ראיות, ובהן גרסאותיהם של עידן, סהר ועלי, וכן מציאת קליע בזירה.

עידן אמנם לא פנה אל המשטרה ולא התלונן על האירוע, אולם בעובדה זו אין כדי לשלול את אמיתות גרסתו לפיה הוא נורה באותו ערב. באשר ליתר הפרטים בגרסתו, אשר אינם משתלבים עם עובדות כתב האישום, ניתן להתרשם כי הם נובעים מרצונו של עידן שלא להפליל את המשיב. זאת ניתן להסיק משינוי הגרסה, כאשר בחקירתו הראשונה מיום 17.04.12 הכחיש שמכיר את המשיב, ולעומת זאת, בחקירה מיום 18.04.12 חזר בו מטענה זו, הודה שקיימת היכרות בינו לבין המשיב וכן בינו לבין אחיו של המשיב, כפיר.

7.סהר אטיאס, בן דודו של עידן, היה עד ראייה לאירוע. לדבריו, בסביבות השעה 02:15 הבחין באדם, שזהותו כמשיב התבררה לו מאוחר יותר, קורא לעידן לגשת לכיוונו. לדברי סהר עלו השניים לכיוון המתנ"ס, וסהר שמע מכיוונם את הביטוי "אך איה", הבחין בעידן משליך כוס ובורח, ואת האדם האחר רץ אחריו וקורא בשמו. בשלב מסוים האדם האחר "נעמד והתנדנד לצדדים והושיט את ידו קדימה כאילו יש לו אקדח ביד אך לא ראיתי אקדח ביד ושמעתי פק כמו קפצונים". סהר סיפר לחוקריו כי נבהל, עלה לביתו וביפר על האירוע לאמו, צופיה, ולחברה מוטי. כשירדו מביתם אל הרחוב שי הצביע על האחר כמי שרדף אחרי עידן, ומוטי אמר לו שמדובר בשי בן-שטרית, הוא המשיב.

עוד סיפר סהר כי ביום המחרת פגש את עידן, שסיפר לו כי המשיב, שי, היה מצויד באקדח ושירה לעברו.

8.עלי פריחאת היה גם הוא עד לאירוע. עלי ישב על ספסל יחד עם אחיו, אנס, ועם סהר. בשלב מסוים הצטרף אליהם עידן כשבידו כוס וודקה. לדבריו, הגיע למקום "אדם כזה גבוה עקום קצת הולך לצדדים ...צעק עידן עידן ואמר לעידן בוא לצד ולקח אותו לכיוון המכולת ...והם הלכו לכיוון המתנ"ס וראיתי את הבחור שבא מדבר עם עידן ופתאום ראיתי את הבחור הזה לבד והוא רץ לכיוון הבית של עידן". עלי לא הבחין באקדח, אולם מסר כי שמע רעשים שנשמעו לו "כמו ירי אבל עם משתיק".

עלי זיהה את האדם שרדף אחרי עידן, אותו תיאר כאדם גבוה, זיהוי ספונטני שהתרחש בתחנת המשטרה, בזמן שהמשיב הועבר מן התחנה לידי שב"ס.

9.גם שי חליף, בן-דוד נוסף של עידן, היה עד לאירוע. לדבריו: "בא בן אדם שאותו אני לא מכיר נראה קצת שיכור והלך לדבר עם עידן, הם הלכו בהמשך לכיוון מתנ"ס ד' ...פתאום סהר אמר לי תראה תראה ואיי במין לחץ ...ראיתי את עידן רץ צד ימין מהמתנ"ס ואותו בחור כפי שאני הבנתי רודף אחריו ...וכאשר הסתובבתי כדי לרוץ ולברוח שמעתי מן ירייה זה נשמע רעש חלש של קפצונים".

שי חליף סחפר לשוטרים כי התקשר לעידן לאחר מכן, ושעידן סיפר לו כי נפגע ברגלו.

10.לבד מעדויות אלה כולל תיק החקירה את הודעתו של מוטי כהן, אשר אישר בחקירתו את הדברים שמסר סהר לגבי הצבעתו על המשיב כמי שרדף אחרי עידן; את הודעתה של צופיה, אמו של סהר, שסיפרה כי לאחר ששמעו על המקרה מפיו של סהר, ירדו מטה ושם הבחינה במשיב כשהוא הולך מכיוון המתנ"ס כשהוא מחזיק את ידו צמודה לגוף "כאילו מחזיק משהו ביד". עוד סיפרה צופיה כי ביום המחרת הגיע עידן לביתה ואמר לה "הייתם צריכים לקבור אותי היום שפשף לי כדור ליד הראש וברגל". עוד סיפר לה עידן, לדבריה, כי ראה את האקדח אצל המשיב, נבהל וזרק עליו כוס וודקה שהייתה בידו, ולאחר מכן ברח מן המקום.

גם נטלי, חברתה של צופיה, ששהתה בביתה בליל האירוע ולמחרת, בעת ביקורו של עידן, מסרה דברים דומים.

11.ממכלול העדויות אותן סקרתי, נראה כי יש בידי המאשימה די ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב. אמנם, מארג הראיות הוא נסיבתי בעיקרו, ואינו כולל עדות ישירה הממקמת אקדח בידיו של המשיב, אולם צירופן של הראיות, וזאת בהנחה שניתן להן מלוא המשקל הראייתי, "מצייר" תמונה מפלילה, כפי שאפרט להלן: עידן נורה בידי אדם עליו הצביעו אחרים כמי שרדף אחריו באותה נקודת זמן, ותיארו סיטואציה בה נראה הרודף מכוון ידיו לכיוונו באופן בו מכוונים אקדח, וכשהנוכחים שומעים הדי פיצוץ עמומים אותם הם מתארים באופן דומה, כירי קפצונים. מאוחר יותר, שניים מעדי הראייה מזהים את הרודף ומצביעים עליו בפני אחרים המכירים אותו בשמו, כמשיב. נכון הוא כי ניתן להעלאת ספק באשר לטיב הזיהוי בשני המקרים, אולם אין זה תפקידו של בית המשפט להידרש לסוגיות של הערכת מהימנות ומשקל בשלב זה של בקשה למעצר עד תום ההליכים.

עוד נתתי דעתי לכך שהמשיב לא מסר גרסה לאירועים, דבר שיש בו לחזק את מסכת הראיות הקיימת; וכן לעדויות בדבר אמרותיו של עידן לאחר האירוע, שקבילותן תיבחן במסגרת ההליך העיקרי, לאורם של סעיפים 9 או 10 לפקודת הראיות.