מדינת ישראל נ' בן שטרית

החלטה

בפני בקשה לפסילת המשיב מלהחזיק ברישיון נהיגה עד תום ההליכים על פי סעיף 46 לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו שני אישומים:

- האחד מתאריך 16/12/09 בגין עבירה של נהיגה בשכרות - עבירה על סעיף 62 (3) ו39(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

-השני מתאריך 13/1/10 בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה –עבירה על סע' 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש)- ונהיגה ללא ביטוח תקף –עבירה על סע' 2(א) לפקודת הביטוח רכב מנועי-

על פי כתב האישום, נהג המשיב ביום 16/12/09 בכביש 40 בהיותו שיכור, כשבדוגמה של אוויר נשוף שלו נמצא ריכוז האלכוהול בליטר אחד 505 מיקרוגרם.

בגין האישום הנ"ל נפסל המשיב בתאריך 17/12/09 פסילה מנהלית והמשיב הפקיד את רישיונו .

על אף זאת ביום ביום 13/1/10 בשעה 11:00 נהג המשיב ברח' סן מרטין פינת מרטין לוד ביודעו כי הוא נוהג בזמן ספילה.

המבקשת טוענת כי קיים חשש סביר כי המשך נהיגתו של המשיב יסכן את עצמו ואת ציבור המשתמשים בדרך . לטענת המבקשת, על אף שהמשיב הפקיד את רישיונו כאשר נפסל מנהלית בעת שהוא נהג בזמן פסילה הציג לשוטרים רישיון נהיגה נוסף אשר החזיק ברשותו ולא מסר למשטרה.

בנוסף לכך טוענת המבקשת כי המשיב נוהג משנת 91 ולחובתו 24 הרשעות קודמות בתעבורה וכן עבר מכביד בפלילי הכולל עברות אלימות וסמים רבות.

ב"כ המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי המשטרה הגישה את הבקשה בידיים לא נקיות כי ביום 6/1/10 התקיים דיון בפני כב' השופטת טאובר בבקשה להחזרת רישיון נהיגה של המשיב ושם לא אמרה המשטרה שהיא עומדת להגיש בקשה לפסילה עד תום ההליכים ו נתנו להבין כי אחרי הפסילה מנהלית המשיב יקבל את הרישיון.

בנוסף לכך טוען ב"כ המשיב כי הבקשה הנוכחית הינה כיסוי על טעות קצין המשטרה שספל את המשיב בשימוע מתאריך 13/1/ בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה אשר לא מחייבת פסילה וכאשר התבררה הטעות מנסים לפסול אותו בדרך אחרת, כך שהפסילה המנהלית מתאריך 17/12/09 הסתיימה והפסילה מתאריך 13/01/10 אינה חוקית ואי אפשר לפסוק פסילה מנהלית ולהאריך אותה עד תום הליכים.

עוד טוען ב"כ המשיב כי המשיב השתקם, אב ל5 ילדים, קיבל קו חלוקה ,לא זכר את תאריך תום הפסילה המנהלית, הוא לא מסוכן , זו עבירה הראשונה מסוגה ועדיין חולקים על מכשיר הינשוף.

לאחר שעיינתי בחומר החקירה ושמעתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי יש להיעתר לבקשה ולפסול את המשיב מלהחזיק ברישיון נהיגה עד לתום ההליכים.

בבקשה מסוג זה על בית המשפט לבחון האם קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה והאם נסיבות האירוע ועברו של המשיב מעידים על כך שהמשך נהיגתו מסכנת את הציבור.

בתיק המשטרה קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב.

בנוגע לשכרות:

תוצאת הבדיקה במכשיר הינשוף מעידה על כמות כפולה מהכמות המותרת בחוק(505 מק"ג). ב"כ המשיב לא מעלה כל טענה ספציפית לגבי הראיות ומסתפקת בטענה כללית כי עדיין חולקים על המכשיר הינשוף אולם , אין בטענה זה ,לצורך הבקשה דנן, כדי לפגוע בכוחן הראייתי לכאורי של תוצאות הבדיקה. בתיק המשטרה קיימים בין היתר פלטי בדיקת המכשיר עם תוצאות של 505 מק"ג , העתק צילומי של פלט כיול,דין וחשבון על בדיקת שכרות,דו"ח עיכוב.

כמו כן בנוסף לתשתית הראייתית הנ"ל קיימות ראיות ליכאורה נוספות כגון בדיקת המאפיינים שנערכה למשיב, הודעתו במשטרה, נסיבות ביצוע העבירה .

למשיב נערכה בדיקת מאפיינים שיש בתוצאותיה כדי להוות ראיה לכאורה לכך שהוא נהג בהיותו שיכור. המשיב מסר בשיחה ראשונית כי שתה כוס וודקה בבית של חבר במושב זיתן, מפיו נדף ריח חזק של אלכוהול, בבדיקת הנשיפון נמצאה אנדיקציה לשכרות , עמידתו של המשיב אומנם הייתה יציבה, אולם בהליכה על הקו התנדנד והסתייע בהרמת ידיו לצדדים לשם שמירה על יציבות , במבחן הבאת אצבעות לאף החטיא והתנדנד בעת ביצוע ההוראות, התרשמותו הכללית של השטר היתה כי המשיב תחת השפעת אלכוהול בינונית .