מדינת ישראל נ' בן עטר

הכרעת דין

1.האישום

לנאשם יוחסו עבירות אלה:

אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חציה, נהיגה רשלנית, נהיגה הגורמת נזק, אי האטה לפני מעבר חציה ומהירות לא סבירה.

העובדות שיוחסו לנאשם היו: פגיעה בהולך רגל (יליד 1977) שחצה הכביש לאחור כשגבו לכביש בתחום מעבר החציה. כתוצאה נחבל הולך הרגל.

2.עיון בחומר החקירה

תיק החקירה הועבר לעיונו של בית משפט לבקשת הצדדים כדי שיקבע אם ניתן לייחס לנאשם אחריות לאירוע התאונה.

הולך הרגל ישי שלמה אמיתי תיאר התאונה ואמר "... עמדתי עם שני חברים על הכביש, על מעבר החציה שישנו במקום... ואז חבר אמר לי לזוז, לא הבנתי מה הוא רוצה, זזתי הלכתי אחורה מצד ימין לצד שמאל של המעבר ואז הגיע רכב שפגע בי.." (ש' 4-3 להודעתו). הולך הרגל ציין כי הליכתו היתה "רגילה".

חברו של הולך הרגל גרשון ישי שמסיאן ציין כי הולך הרגל "הלך אחורה בריצה" וכמעט הגיע למרכז "אמצע" הכביש.

הנאשם בהודעתו אמר כי הבחין ב- 3 נערים כבני 15 עומדים על מדרכה ימנית כשגבם לכביש ולא האמין שמי מהם "יקפוץ" לכביש. בלם ולא הצליח למנוע התאונה.

הבוחן מצא כי מהירות רכב הנאשם היתה כ- 46.37 קמ"ש וכי הנאשם איחר בתגובה 0.81 שניות. עוד קבע הבוחן כי במהירות 35 קמ"ש התאונה היתה נמנעת (השחזור בוצע על בסיס הצבעה עם הנאשם). בהתייחסו לזירה ציין כי המעבר חציה מסומן כהלכה, שדה הראיה פתוח כדי 53 מ' והראות טובה.

3.מסקנות

אין ספק כי שדה הראיה לנאשם היה פתוח ויכול היה להבחין בהולכי הרגל ממרחק של כ- 53 מ'.

אין ספק כי הנאשם הבחין בהולכי הרגל ולא נקט אמצעי זהירות כגון האטה או צפירה. משכך התרשל הנאשם.

אין ספק כי להולך הרגל רשלנות תורמת באופן התנהגותו. אין ברשלנות זו כדי לפטור הנאשם מאחריותו הוא.

ניתנה היום, ח' אב תשע"ג , 15 יולי 2013, במעמד הצדדים התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: