מדינת ישראל נ' בן עוזרי ואח'

גזר דין לנאשמת 2

הנאשמת, כבת 22, הורשעה על פי הודאתה ובמסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בעבירות של התעללות בקטין או בחסר ישע, באיומים ובמעשה פזיזות ורשלנות.

הנאשמת הודתה, כי לאחר שקטין יליד 1993, עוכב במחסום רוקפלר בירושלים על ידי חיילים שאיישו את המחסום, ישבה לצידו של הקטין בניידת ובמהלך הנסיעה הידקה את האזיקים על ידיו ומשכה אותם כלפי מטה. בהמשך, כיסתה הנאשמת את פניו של הקטין, והידקה בשנית את האזיקים על ידיו. ביציאה מן המעלית, בעטה הנאשמת בחוזקה בעכוזו של הקטין ואיימה על חייו באומרה: "עוד 10 דקות אתה מת". בהמשך, שלפה הנאשמת את אקדחה האישי, דרכה אותו והצמידה אותו לצווארו של הקטין, שהיה ריק ממחסנית, תוך שהיא סופרת באוזניו מ-10 ל-1 בעוד המתלונן צועק: "לא, לא". הנאשמת הודתה, כי עם סיום הספירה, לחצה על ההדק, תוך שהיא אומרת: "מוות לערבים" ו-"כל הערבים זונות". בהמשך הכתה הנאשמת את הקטין בחוזקה באגרופים ובסטירות ולקטין נגרמו חבלות בשורשי כפות ידיו.

הנאשמת הודתה, כי ביצעה את העבירות "מתוך מניע של גזענות".

הסדר הטיעון לא התייחס לעניין העונש ובטרם הטיעונים לעונש, הוסכם, כי יוגשו תסקיר מטעם שירות המבחן וכן חוות דעת מהממונה על עבודות שירות.

בעת הצגת הסדר הטיעון הודיעה התביעה, כי תדרוש מאסר בפועל.

יצויין, כי כתב האישום הוגש גם נגד נאשם נוסף, אך הדיון בעניינו טרם הסתיים והוא קבוע להמשך שמיעת ראיות.

לדיון שנקבע ליום 25.9.11 הוגש תסקיר מטעם שירות המבחן. בתסקיר ארוך ומפורט, צויין, כי יום ביצוע העבירות היה "יום הזעם" וכי הקטין נעצר במזרח ירושלים ועל גופו נמצאו שלושה נפצים (עובדה שצויינה אף בכתב האישום).

שירות המבחן העריך, כי הנאשמת נחשפה לאלימות יום-יומית שהצטברה ושקעה למוקד טראומטי שהוביל אותה לאיבוד שליטה ולשימוש לרעה בכוח תפקידה.

כמו כן, צויין, כפי שאף הדגיש ב"כ הנאשמת, כי לאחר ביצוע העבירות פוטרה הנאשמת ממג"ב והועברה לבסיס אחר.

שירות המבחן העריך, כי יש לשלב ענישה שיש בה הרתעה לנאשמת ומתן אפשרות לשיקום וכי עונש של מאסר בפועל, יגדע התחלתן של מסלול חיים נורמטיבי ומועיל לחברה ולפיכך המליץ להסתפק במאסר קצר בעבודות שירות ובצו מבחן למשך שנה.

בטרם הטיעונים לעונש, העידו מטעם הנאשמת שני עדי אופי. אחותה של הנאשמת העידה, כי מדובר ב"משפחה נורמטיבית" והעד השני ציין, כי הוא עובד יחד עם הנאשמת באבטחה וכי מדובר בבחורה אחראית ומסורה לעבודתה.

לאחר ששמעתי את הטיעונים לעונש, החלטתי, כי מבלי להביע עמדה, אני מורה להגיש חוות דעת מטעם הממונה על עבודות השירות וחוות דעת כזו הוגשה היום לבית המשפט.

התביעה דרשה להטיל על הנאשמת מאסר בפועל, תוך הדגשה, שיש להתייחס בחומרה רבה לעבירות הנובעות ממניע גזעני וביקשה להעביר את תחושותיו הקשות של הקטין, אשר חשש, כי הוא עומד למות כל רגע.

ב"כ הנאשמת טען, כי מדובר באירוע חד פעמי, אשר אינו משקף את הלכות חייה של הנאשמת. בנוסף, ציין ב"כ הנאשמת, כי מדובר "בילדה בת 20 אשר שרתה במג"ב במוקדים קשים" וכי יש להתחשב בהודאתה ובהבעת החרטה הכנה שהביעה.

ב"כ הנאשמת ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהטיל על הנאשמת עונש מאסר לתקופה קצרה, אשר ירוצה בעבודות שירות.

כל צד הגיש פסיקה התומכת, לטענתו, בעמדתו לעניין העונש, ואולם, כידוע, הענישה הינה אינדוידואלית וכל מקרה יש לדון לפי נסיבותיו.

יש לראות בחומרה את מעשיה של הנאשמת, אשר ביצעה את העבירות בעת היותה מופקדת על קטין הסר למרותה ונתון להשגחתה.

אנשי משמר הגבול ממלאים תפקיד קשה ופעמים רבות נתונים הם במצבים קשים, אולם אין בכך כדי להצדיק ניצול לרעה של תפקידם.

הנאשמת הודתה, כי ביצעה את מעשיה מתוך מניע גזעני ובכך יש חומרה נוספת. בתי המשפט קבעו לא אחת, כי יש להעביר מסר ברור וחד משמעי לכל אנשי המרות בתפקידיהם השונים, באשר הם, לפיו, מי שמנצל שררה ומדים כדי להתעלל ולהשפיל אנשים הנתונים למרותו ובשליטתו – דינו ענישה חמורה (ראה: ע"פ 1752/00 מדינת ישראל נ' עירן נקש, פ"ד נד(2) 72).