מדינת ישראל נ' בן-לולו

החלטה

בפני בקשה מקדמית של הסנגור לבטל אישומים 1 ו-2 מהטעם כי הנאשם כבר הורשע בגין עבירות אלו ("כבר הורשעתי"), כאמור בסעיף 149(5) לחסד"פ, במה דברים אמורים?

נהיגה ביום 4/4/07

אישום ראשון

הנאשם נתפס נוהג ביום 4/4/07 שעה 23:30. במועד זה הוא קיבל לידיו הזמנה לדין וכתב אישום (דו"ח 52-20056541 , תיק תעבורה רמלה שמספרו 2881/07).

כתב האישום מפרט את העבירות הבאות: נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף – עבירה על סעיף 10(א) לפקודת התעבורה ונהיגה ללא ביטוח חובה בתוקף – עבירה על סעיף 2(א) לפקודת הביטוח (רכב מנועי) (נוסח חדש) תש"ל- 1970. על שתי עבירות אלו הורשע הנאשם בהעדרו ונגזר דינו ביום 28/6/07 ל-1,500 ₪ קנס ושנה פסילה.

אישום שני

בכתב האישום המונח בפני (בפרק אישום מס' 1) מואשם הנאשם כי באותו היום - 4/4/07 נהג הנאשם ביודעו כי הוא פסול לצמיתות ע"י משרד הרישוי ומכאן שנהג בפסילה – עבירה על סעיף 67 לפקודת התעבורה.

נהיגה ביום 15/10/07

אישום ראשון

הנאשם נתפס נוהג ביום 15/10/07. במועד זה קיבל לידיו הזמנה לדיןו וכתב אישום (דו"ח משטרה מס' 61200554857 שלאחר מכן קיבל מס' תיק בבימ"ש לתעבורה ירושלים ת 16790/07).

העבירה בה הואשם הנאשם בכתב אישום זה היתה נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף בניגוד לסעיף 10 א' לפקודת התעבורה.

הנאשם הודה בביצוע העבירה, הורשע ונגזר דינו בפניו ביום 16/6/08 ל-21 ימים מאסר על תנאי למשך 3 שנים, 2 חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים וקנס בסך 500 ₪.

אישום שני

בכתב האישום שלפני (בפרק אישום 2), מואשם הנאשם כי באותו היום 15/10/07 נהג הנאשם ביודעו כי הוא פסול ע"י משרד הרישוי בנסיבות אלו עבר את העבירות הבאות: נהיגה בזמן פסילה - עבירה על סעיף 67 לפקודת התעבורה ונהיגה ללא ביטוח חובה בתוקף – עבירה על סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) תש"ל - 1970.

עינינו הרואות כי בגין נהיגה מיום 4/4/07 הועמד הנאשם לדין פעמיים: בפעם הראשונה בגין נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף וללא ביטוח חובה בתוקף, אילו כעת בגין נהיגה בזמן פסילה , ואילו בגין נהיגתו מיום 15/10/07 הורשע בפעם הראשונה בגין נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף ואילו עתה מועמד לדין בגין נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא ביטוח. האם יש לבטל את האישומים בכתב האישום הנוכחי, בעקבות הרשעותיו בכתבי האישום הראשונים?

הדין הנוהג – הלכת נכט

סעיף 5 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח חדש) תשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ) קובע כי

"אין דנים אדם על מעשה שזוכה או הורשע קודם לכן בשל עבירה שבו".

בהלכת נכט (ע"פ 132/57 נכט נ' היועץ המשפטי לממשלה) נקבע כי המעשים ייחשבו זהים, אם כל רכיביו של האחד כלולים במשנהו.