ב"כ המאשימה : עו"ד אמיר טבנקין
ב"כ נאשם 2: עו"ד יעל גרוסמן
נאשם 2 התייצב
גזר דין (לנאשם 2)
לבקשת נאשם 2 ובאת כוחו ובהסכמת הצדדים, לרבות נאשם 1 ובאת כוחו, ניתן גזר דין זה, בענינו של נאשם 2, לפני שהוכרע דינו של נאשם 1, וזאת בהתאם לסעיף 155(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.
הרקע וכתב האישום
1.במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו המאשימה ונאשם 2 [הנאשם], הודה הנאשם ביום 31.01.12 בכתב האישום המתוקן בשנית [כתב האישום], בעניינו.
2.על פי כתב האישום, הנאשם, שהינו בעל רשיון משווק השקעות, עבד בתקופה הרלוונטית בחברת כלל פיננסים, בחדר המסחר של דסק המשקיעים הזרים. נאשם 1 הוא עיתונאי, אשר שימש בתקופה הרלוונטית כסגן עורך מדור שוק ההון באתר ביזפורטל, אתר אינטרנט כלכלי פיננסי, המפרסם באופן שוטף חדשות כלכליות מהארץ ומהעולם, ומכוון לציבור המשקיעים בשוק ההון בישראל.
3.ביום 27.08.08 עתידים היו להתפרסם הדוחות הכספיים של בנק לאומי לישראל בע"מ [הבנק], אשר ניירות הערך שלו נסחרים בבורסה לניירות ערך בתל אביב.
4.ביום 25.08.08 עסק דובר הבנק, מר אבירם כהן [הדובר], בהכנת הודעה לעיתונות בדבר הדוחות הכספיים של הבנק עבור הרבעון השני של שנת 2008 [הדוח הרבעוני]. הודעה זו עתידה היתה להתפרסם לציבור ביום 27.08.08, סמוך לאחר פרסום דוחות הבנק. ההודעה לעיתונות כללה פרטים מהדוח הרבעוני, הסברים על הנתונים המרכזיים בדוח (כגון רווח נקי רבעוני, תשואה על ההון, יחס הלימות הון, רווח מפעולות רגילות, הפרשה לחובות מסופקים וכן טבלה הכוללת ריכוז הנתונים המספריים העיקריים של הדוחות הכספיים). את ההודעה לעיתונות ביקש הדובר לשלוח באמצעות דואר אלקטרוני לעובדת במחלקת הפרסום של בנק לאומי, אך עקב חוסר תשומת לב, שלח את ההודעה למי שהיתה בעבר עובדת ביזפורטל. מאחר שאותה עובדת חדלה לעבוד בביזפורטל, הודעת הדואר האלקטרוני הוסטה באופן אוטומטי לתיבת הדואר האלקטרוני הכללית של מערכת ביזפורטל, ונצפתה, בין היתר, על ידי נאשם 1, וכן על ידי עורך האתר.
5.דקות ספורות לאחר שצפה נאשם 1 בהודעת הדואר האלקטרוני, התקשר לנאשם, לחדר המסחר של חברת כלל פיננסים, ומסר לו נתונים מתוך ההודעה לעיתונות. הנתונים אותם מסר נאשם 1 לנאשם הינם בגדר מידע פנים, כהגדרתו בחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 [החוק].
בין יום 25.08.08 ליום 27.08.08, בטרם פורסם הדוח הרבעוני בציבור, העביר הנאשם את הנתונים שקיבל מנאשם 1 ללקוחות זרים של בית ההשקעות, וכן לאחרים בתחום שוק ההון. הנאשם ידע כי הנתונים שקיבל מנאשם 1 הגיעו לידו בעקיפין מידי איש פנים בבנק, ובעת שמסר את הנתונים היה יסוד סביר להניח כי יעשה בהם שמוש.
6.ביום 27.08.08 פרסם בנק לאומי את הדוח הרבעוני, שכלל את הנתונים אותם מסרו הנאשמים. בעקבות פרסום הדוח הסתיים המסחר במניית בנק לאומי בירידה של 2.01%. המניה המשיכה לרדת בשלושת הימים שלאחר הפרסום ב-5.5% נוספים.
7.בעשותו את המעשים המתוארים לעיל, עשה הנאשם שמוש במידע פנים שהגיע לידו מאיש פנים, עבירה לפי סעיף 52ד לחוק.
8.בהתאם להסכמה בין הצדדים נשלח הנאשם לקבל תסקיר משירות המבחן אשר יבחן, בין השאר, אפשרות של המנעות מהרשעתו. שירות המבחן מסר דוח ביום 19.03.12 והמלצת השירות היתה לשקול בחיוב את אי הרשעת הנאשם בדין.
טיעוני המאשימה
9.עמדת המאשימה, חרף המלצת שירות המבחן, הינה כי יש להרשיע את הנאשם, וזאת לאור תפיסתה כי בעבירות כלכליות ובעבירות ניירות ערך, גם כאשר קיימות נסיבות מקלות, אישיות ואחרות, התוצאה הראויה היא כי אדם שביצע עבירה - יורשע. האינטרס הציבורי שבהרשעה צריך לגבור על האינטרסים השיקומיים של הנאשם.
10.המאשימה הסכימה כי גם לשיטתה קיימים שיקולים לקולא בעניינו של נאשם זה, הצריכים לבוא לידי ביטוי בענישה, אך לא בעצם ההרשעה. לפיכך, תסכים המאשימה כי יושת על הנאשם צו של"צ, אך לטעמה - הדבר צריך לבוא בשילוב הרשעה. המאשימה הזכירה כי העובדה שהנאשם הוא אדם נורמטיבי בדרך כלל ונעדר הרשעות קודמות, היא נסיבה שכיחה אצל עברייני צווארון לבן, בכלל, ואצל עברייני ניירות ערך, בפרט.
11.מדובר בעבירה אותה רואה המאשימה בחומרה, אף שמדובר בחלופה הקלה יותר של שמוש במידע פנים (לפי סעיף 52ד ולא לפי סעיף 52ג לחוק). האיסור על שמוש במידע פנים כולל גם העברה על ידי גורמים שניים ושלישיים בשרשרת ההעברה. אמנם, בפועל לא הוכח שבוצע שמוש במידע שהועבר על ידי הנאשם לאחרים, אך לכך אין משקל רב, לדעתה של המאשימה. העבירה היא עבירה התנהגותית שאינה כוללת דרישה של שמוש במידע על ידי מקבל המידע. ממילא, בעת העברת המידע לא יכול היה הנאשם לדעת שלא ייעשה בו שמוש, ועל פי הודאתו - אף היה לו יסוד להניח שייעשה בו שמוש.
עם זאת, הנאשם קיבל את המידע כחוליה שלישית בשרשרת, ולא ישירות מאיש פנים. העברת המידע נעשתה בצורה מסויגת בגדר מה שנתפס על ידו כחלק מתפקידו. המאשימה מדגישה כי אף שהיא מקבלת את טענת הנאשם כי חש שהוא מצוי בקונפליקט מסוים כלפי לקוחותיו, כאשר בידו מידע פנים, הרי שמבחינת המאשימה אין כל קונפליקט כאמור וחשוב להבהיר כי כאשר בידי אדם, העובד באחד מהגופים הפיננסיים המוכרים בישראל, מצוי מידע פנים, צריך להיות ברור לחלוטין כי אסור לו להשתמש במידע, ואין כל מקום להתלבטות בין חובה שקיימת לו, כביכול, כלפי לקוחותיו או כלפי מקום עבודתו, לבין חובתו על פי דין להמנע משמוש במידע. המאשימה מבהירה כי מבחינתה קיימת חשיבות בתיק זה בהיבט של מידת ההטמעה של הנורמות הראויות בגופים העוסקים בשוק ההון, דרך קבע. ראוי שאלה ידאגו להבהיר לעובדיהם, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, כי כאשר בידם מידע פנים - חל איסור מוחלט להשתמש בו, ואין כל התנגשות בין חובה זו לבין חובת נאמנות ללקוחות.