מדינת ישראל נ' בן יעזי(עציר) ואח'

החלטה בעניין נאשם 2

נדחה לדיון בעניין נאשם 2 ליום 06.09.2010 שעה 11:00.

ניתנה והודעה היום כ"ג תמוז תש"ע, 05/07/2010 במעמד הנוכחים.

אלון רום, שופט

גזר דין נאשם 1

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של תקיפה סתם, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו. על פי עובדות כתב האישום, בלילה שבין 04.04.2010 ל – 05.04.2010 בסמוך לחוף הים אל מול קניון מול הים שבאילת, תקף הנאשם בצוותא חדא עם אחרים את הקטין, יליד 1995, בכך שתקף אותו באגרופים עם אחרים, וכן תקף קטין נוסף יליד 1992, בכך שתפס אותו בצווארו והצמיד לצווארו מכשיר שוקר והפעיל אותו, וגרם לקטין חבלה של סימן אדום בצווארו, שהינה חבלה של ממש.

בהמשך כאשר אותר הנאשם על ידי קצין המשטרה אשר ניגש אליו לשם בירור, דחף הנאשם את הקצין בגופו.

הנאשם הופנה לשירות המבחן לצורך עריכת תסקיר בעניינו.

ב"כ המאשימה עותר לעונש מאסר שירוצה בדרך עבודות שירות, לצד עונשים נוספים, והסנגור מבקש לקבל את המלצת שירות המבחן ולהימנע מהרשעה, זאת על רקע התסקיר ונסיבותיו כמפורט בו.

שירות המבחן בא בהמלצה להימנע מהרשעת הנאשם, זאת על רקע העדר עבר פלילי, קבלת אחריות ונסיבותיו של הנאשם, היותו אדם נורמטיבי אשר הודה בביצוע העבירה, כאשר הרקע לביצוע העבירה הינו ניסיונו של הנאשם לסייע לחברותיו שהיו נתונות בסכנה כאשר הוחזקו על ידי בחורים זרים.

עולה כי נאשם זה, לדעת שירות המבחן, איננו מאופיין בדפוסי חשיבה אלימים לפתרון קונפליקטים, יחד עם זאת, ניכר כי בעת שחווה סכנה קיומית פועל מתוך מנגנוני הגנה הישרדותיים של ברח או הילחם. להערכת שירות המבחן זאת על רקע הרגשת קיפוח ולא מתוך מאפיינים אלימים באישיותו.

שירות המבחן בא בהמלצה להסתפק בשל"צ בהיקף של 200 שעות ללא הרשעה בדין.

שקלתי את טיעוני הצדדים ובחנתי את עמדת שירות המבחן, ומצאתי כי אין בידי לקבלה.

המדובר באירוע חמור בו הנאשם, ללא כל סיבה ממשית, החזיק בשוקר חשמלי, הצמיד אותו לצווארו של נער והפעילו. כמו כן הכה נער נוסף באגרופים.

רצונו של הנאשם להגן על חברותיו איננו מצדיק שימוש בשוקר ובתקיפה של אותם קטינים, מה גם שלא הונחה בפניי כל תשתית כי היה צורך של ממש להגן על אותן חברות – עד כדי ביצוע התקיפה בנסיבות שאירעו. אף לטענת הסנגור, בזמן שנכח הנאשם במקום, הבחין כי אחד מהקטינים אוחז בידיה של חברתו של הנאשם, ואין מדובר בנסיבות בהן הנאשם נאלץ להשתמש באלימות כדי לחלץ את חברותיו המותקפות מאותם קטינים.

השימוש בכוח חרג הרבה מעבר למצריך בנסיבות אלו. בביצוע העבירות הנאשם תקף אחרים, תוך שהוא גורם חבלה של ממש לאותו קטין.

שימוש בשוקר חשמלי ובמכות אגרוף לראשו של קטין אחר, הינן פעולות אלימות שאין להשלים עם ביצוען על רקע העבירה שבפניי. זאת ועוד, גם כאשר קצין המשטרה הלבוש במדים ניגש אל הנאשם, הנאשם בחר לדחוף את הקצין בגופו.

הנאשם אשר שירת שירות בצה"ל ואף השתתף במלחמת לבנון השנייה וזכה לשבחים, חייב היה לכבד שוטר במדים, קצין משטרה הניצב מולו, ובעצם דחיפתו פעל באופן ראוי לפסול ולגנאי שכן כפי שנאשם זה רוצה שיכבדו אותו – חובה עליו לכבד אחרים, הדברים יפים ונכונים כאשר מדובר בקצין משטרה לבוש מדים המבצע את תפקידו כדין.

אכן יש ממש בעמדת שירות המבחן באשר למניעים של הנאשם לפעול, זאת על רקע העובדה כי הוא ככל הנראה סובל מדימוי עצמי נמוך, ופועל על רקע זה תוך שחש תחושה של קיפוח, ובמצבים בהם יש קונפליקטים פועל לעיתים באלימות. יחד עם זאת, עם כל ההבנה למניעיו האישיים של הנאשם, על בית המשפט לשוות לנגד עיניו את דפוס ההתנהגות המצופה מאזרח הנמצא באירוע מסוים כדוגמת האירוע נשוא כתב האישום, וכאמור אין להשלים או לקבל התנהגות אלימה כפי שבוצעה על ידי הנאשם.

בנסיבות תיק זה, גם נתוניו החיוביים של הנאשם, והעדר עבר פלילי, תוך שלקח אחריות על מעשיו, אין בהם די בכדי להימנע מהרשעתו.

כמו כן לא הובא בפניי כי הרשעתו תגרום נזק שאיננו מידתי לפרנסתו של הנאשם, שכן המדובר רק בחשש שהרשעה תתייג אותו כעבריין ותסקל יכולתו להשתלב בתעסוקה נורמטיבית, ובאלה אין בכדי להצדיק כאמור הימנעות מהרשעה.