מדינת ישראל נ' בן חמו

החלטה

בפני בקשה לביטול הכרעת דין וגזר דין שניתן בהעדרו של המבקש והנוגע לנהיגה בלא רישיון נהיגה בתוקף, לאחר שחלפו למעלה משנתיים.

מן הבקשה עולה כי המבקש ידע על מועד הדיון ואף על פי כן נשתכח הדבר ממנו בנסיבות של צום והריון אשתו.

סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 קובע כי די בקיומה של אחת משתי עילות כדי לחייב ביטול פסק דין שניתן בהעדר. העילה הראשונה דורשת קיומה של סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות והשנייה דורשת להראות כי קיים חשש ממשי לעיוות דין.

עניינו של המבקש לא נמנה עם אחת מהעילות  הנ"ל. לגבי ביצוע העבירה, אין כל מחלוקת שבוצעה ולענין אי ההתייצבות, הרי שטעות או שכחה אינן מהוות עילה מוצדקת לביטול גזר דין, "פתיחת פתח שכזה לציבור "השוכחים" או "הטועים" למיניהם...תביא להצפה בלתי נסבלת של בתי המשפט, העמוסים ממילא ושלא לצורך " (ראה ע"פ(ים) 2161/08 קורנפלד נ' מדינת ישראל ).

"השכחה אינה אלא אחת מהצורות של חוסר תשומת הלב ושל רשלנות" ועל מערכת המשפט לשאוף שהמשפטים יערכו כסדר במועד שנקבע להם מעיקרא. (דברי כב' הנשיא דאז מ.שמגר בר"ע 418/85 פרץ רוקנשטיין נ' מדינת ישראל).

זאת ועוד, הנאשם מופנה לטיעוני המאשימה לעונש, כמופיע בפרוטוקול הדיון, לפיהם לו היה הנאשם נוכח, היתה המאשימה דורשת עונש מאסר, כך שבהתחשב בכך שמדובר בעבירה שאין ספק שבוצעה, כל תועלת לא תצמח לנאשם מביטול גזר הדין, נהפוך הוא.

מכל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה, יחד עם זאת, לפנים משורת הדין ועל אף שלא ביקש זאת הנאשם, אני מורה על ביטול קנסות הפיגורים וחלוקת סכום הקנס ל-6 תשלומים חודשיים בני 500 ₪ כל אחד, החל מיום 15/11/11. יתר רכיבי גזר הדין נותרים בעינם.

יובהר לנאשם כי עליו להפקיד בבית המשפט את רישיונו, על אף שאין הוא בתוקף ואם אינו ברשותו, עליו להפקיד תצהיר, שאם לא כן, תקופת הפסילה לא תיחשב ועדיין ייחשב כפסול מלנהוג.

הנאשם מוזהר כי העונש המקובל על נהיגה בזמן פסילה הינו מאסר בפועל.

ניתנה היום, כ"ו תשרי תשע"ב, 24 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: