מדינת ישראל נ' בן חמו(עציר)

החלטה

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של סחר בסם מסוכן מסוג קוקאין.

מדובר בחלק מפרשיה רחבת היקף במסגרתה פעל סוכן סמוי כנגד למעלה מ-20 מעורבים בעבירות סמים.

מעובדות כתב האישום עולה, כי ביום 27.7.11 מכר המשיב בצוותא עם אחר סם מסוג קוקאין במשקל של 15 גרם בתמורה ל-4,300 ₪ לסוכן סמוי.

בית המשפט קמא כב' השופט אבו שחאדה קבע כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב וקמה עילת מעצר והפנה את המשיב לשירות המבחן כדי שתבחן שאלת חלופת המעצר.

מתסקיר שירות המבחן שהוגש עלה כי המשיב נשוי, אב ל-4 ילדים.

שירות המבחן התרשם כי המשיב אדם חלש אופי, ילדותי, בלתי בשל אשר לאורך שנים לא עבד באורח יציב והתקשה בניהול אורח חיים תקין לאורך זמן. ריצה בעבר שני מאסרים בפועל בגין עבירות של סחר בסמים, שלא היוו גורם מרתיע עבורו מלחזור ולבצע עבירות דומות וכי קיים סיכון להשנות ביצוע עבירות דומות בעתיד.

שירות המבחן בחן חלופת מעצר בבית אביו והציע אותו ואת אשתו כמפקחים אלא ששירות המבחן מצא את המפקחים כבלתי מתאימים.

בקשת הסנגור להפנות את המשיב פעם נוספת לשירות המבחן כדי שתבחן חלופת מעצר נוספת, נדחתה על ידי בית משפט קמא.

על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי מרכז (עמ"ת 462-03-12) ובהמלצת בית המשפט הגיעו הצדדים להסכמה לפיה הערר נדחה והדיון יחזור לבית משפט קמא. עוד הוסכם כי העורר (המשיב שבפני) לא יפתח את נושא הראיות לכאורה פעם נוספת ולא תהיה מחלוקת על קיומה של עילת מעצר. העורר יוכל לבקש מבית משפט קמא עיון מחדש כדי לבחון חלופה חדשה ויבקש להכין תסקיר.

המשיבה הודיעה כי היא מתנגדת לשחרור ובפרט לחלופות שהוצגו או לכל חלופה אחרת וזאת בשים לב בין היתר, לנאמר בתסקיר ביחס לעורר עצמו וביחס לחלופות ביתיות אחרות.

בית המשפט (כב' השופט אמיר) הוסיף בשולי החלטתו "למען הסר ספק אני מבהיר, כי אין בהצעת בית המשפט אשר התקבלה על ידי הצדדים ואומצה בזאת משום ביקורת על החלטת בית משפט קמא. בהחלטתה כשלעצמה לאור מה שניתן היה להביא בפני בית משפט קמא באותה עת, לא נפל מתום".

לאור ההסכמה האמורה, הפנה בית משפט קמא את העורר פעם נוספת לשירות המבחן ונבחנה חלופת מעצר נוספת בבית דודתו במודיעין בפיקוחה ובפיקוח שניים מבניה.

שירות המבחן בחן את המפקחים ומצא אותם כמפקחים איכותיים שרצונם לסייע למשיב ככל הנדרש והם מסוגלים להציב לו גבולות בכל הקשור לשמירה על התנאים.

יחד עם זאת, לאור התרשמותם מהמשיב עצמו, כפי שפורט בתסקיר הקודם, דהיינו היותו בחור חלש, ילדותי, בלתי בשל אשר לאורך זמן לא עבד באורח יציב והתקשה בניהול אורח חיים תקין לאורך זמן, וכן לאור העובדה כי שני מאסרים קודמים לא היוו גורם מרתיע ולא הביאו לשינוי משמעותי באורח חייו, חזר שירות המבחן על התרשמותו מסיכון להשנות ביצוע עבירות בעתיד "וספק אם יהיה מסוגל לאורך זמן לשהייה בתנאים מגבילים הדוקים. כשברקע אופי העבירה המיוחסת לו והסיכון להמשך ביצוע עבירות בעלות אופי דומה, למרות איכות המפקחים – אנו מתקשים להמליץ על כך" (ההדגשה שלי - ז.ב.).

בית משפט קמא, לאחר שבחן אף הוא את המפקחים, הורה על שחרורו של העורר לחלופת המעצר שהוצעה וציין כי "יובהר כי את עמדתי אמרתי בהרחבה בהחלטתי מיום 1.2.12, אך לאור החלטתו של כב' השופט אמיר וכן בהתחשב ברושם החיובי שהותירו המפקחים המוצעים על שירות המבחן, הרי שבנסיבות אלה יש להורות על שחרור המשיב".

על החלטת שחרור זו הגישה העוררת את הערר שבפני.

עת מוגשת בקשה למעצר עד תום ההליכים הכלל הוא שחרור והחריג הוא מעצר עד תום ההליכים.

בחינת האפשרות לשחרור שעה שבית המשפט מוצא כי קיימות ראיות לכאורה וקיימת עילת מעצר, נעשית בשני נדבכים. הנדבך הראשון קשור בעושה עצמו ובמעשה שעשה והנדבך השני הוא הוא החלופה המוצעת.

ככל שניתן לתת אמון גדול יותר בעושה וככל שמעשיו חמורים פחות, אפשר שחלופת המעצר תהיה רופפת יותר. וככל שלא ניתן לתת אמון בעושה, ומעשיו חמורים יותר, כך צריכה חלופת המעצר להיות ראויה והדוקה יותר.