מדינת ישראל נ' בן חאלד דיסי(עציר)

החלטה

הנאשם הורשע בעבירה של שהיה בישראל שלא כחוק ודינו נגזר למאסר בפועל בן 4 חודשים (תוך הפעלת מאסר מותנה במצטבר לעונש שניתן בגין התיק הנוכחי).

לאחר שניתן גזר הדין, בתאריך 24/4/13 טען הנאשם כי בעת שנעצר נלקח ממנו מכשיר טלפון נייד מסוג N95 של חברת 'נוקיה'. לדבריו, מסר זאת לחוקר, אך הנ"ל הורה לו לצאת. לדבריו, המכשיר נתפס על ידי השוטר שעצר אותו.

באת כוח המאשימה ציינה בדבריה לפרוטוקול כי בתיק החקירה אין אינדיקציה כי מכשיר הפלאפון של הנאשם נלקח.

בית המשפט הורה כי יש לברר את טענות הנאשם והבהיר כי במידה והתשובות לא ישביעו את רצוני, אורה על קיום דיון.

בתאריך 6/5/13 ציינה באת כוח המאשימה כי אכן נתפסו מכשירים סלולאריים באירוע בו נעצר הנאשם, אך לא מהסוג לו טוען הנאשם.

אותם מכשירים הוחזרו לחשוד אחר.

באת כוח המאשימה ציינה שמו של השוטר אשר עצר את הנאשם- רס"מ יהושע אסנין.

באת כוח הנאשם ציינה כי היה מקום לברר עם השוטר העוצר את טענת הנאשם, ולכן ביקשה כי הסוגייה תבורר לעומק. בהחלטתי ציינתי כי יש מקום לקיים דיון לצורך בירור טענות הנאשם, והטענה כי אין אינדיקציה רישומית לטענת הנאשם כבר נטענה.

בתאריך 28/5/13 התייצבו בפני לחקירה רס"מ אסנין יהושע, השוטר שעצר את הנאשם ורס"ב שי לוי, השוטר שחקר אותו בתחנת המשטרה.

רס"מ אסנין ציין, במענה לשאלות בית המשפט, כי על פי הנוהל שוטרי הסיור אכן אינם תופסים פלאפון נייד במובן המשפטי כראיה, אך תופסים את הטלפון המצוי בחזקת העצור, על מנת למנוע שיבוש הליכי חקירה, או על רקע בטחוני. לדבריו, אין נוהל לפיו יש לרשום או לתעד את דבר התפיסה/השמירה/הסגירה של הטלפון הנייד, וכאשר העצור נחקר מועבר הטלפון לרשות החוקר, והחוקר הוא זה שמחליט אם לתפוס את הטלפון כמוצג או להחזירו. לדבריו, ביחס לשוהים בלתי חוקיים (להלן: "שב"חים"), לרוב הם מגורשים וההחלטה אינה של שוטרי הסיור, אלא של קצין החקירות. לעתים יש דרישה של השב"כ להעבירם לחקירה.

לדבריו, לעתים השוטרים מחזיקים דברים נוספים שלא קשורים לחקירה, אך עשויים להיות פוגעניים כגון מפתחות או עטים, וגם תפיסות אלה אינן מתועדות.

בחקירה ראשית ציין כי את הרכוש שנתפס, אם מדובר בכמות גדולה, שמים הכל בתוך שקית בצורה מרוכזת, לא שמים מדבקה על הרכוש, אך שואלים את המעוכב בזמן שחרורו. אם המעוכב נעצר, הרכוש מועבר לפיקדון, אך גם אז אינו נרשם כמוצג. רק כסף מזומן נכנס לשקית של הפקדון, ואז מקבל העצור עותק בו מפורטים הדברים שהפקיד- כסף, תכשיטים או פלאפון.

השוטר חזר וציין כי את תפיסת הפלאפון יתעדו, רק אם העבירה עצמה בוצעה באמצעות הפלאפון. כשעיין בדו"ח הפעולה אישר כי לא ציין בו שתפס טלפון, והוא אף אינו זוכר שתפס טלפון.

בחקירה נגדית ציין כי באותו אירוע נעצר הנאשם ועוכב אחר, הם נתפסו בשוק הסיטונאי והוא טיפל בשניהם. השוטר לא שלל אפשרות כי המשיך לאירוע אחר כשהפלאפון שנתפס, לכאורה, נמצא עמו, אך ציין כי אם היה רואה שהפלאפון נשאר אצלו היה דואג להחזירו לאותו אדם, כפי שעשה במקרה דומה.

השוטר אישר כי אם אכן לא בוצעה עבירה עם המכשיר, הוא אינו משמש כמוצג אלא מהווה רכוש של החשוד, כחלק מהפיקדון. אם לא נמסר לחשוד התיעוד של הפיקדון, לכאורה אין לו פיקדון.

החוקר, שי לוי, הכחיש כי הפלאפון של הנאשם הגיע אליו, וציין כי אם היה מגיע, היה רושם זאת בתקציר התיק היות והפלאפון נחשב כמוצג. כשנשאל על ידי בית המשפט מה אם הטלפון נתפס שלא כמוצג, השיב כי הוא זוכר כי לא היה פלאפון, כי לא ייתכן שהנאשם אמר שלקחו לו פלאפון, והוא ממילא תיעד זאת. לדבריו, אם היו מביאים לו את הפלאפון, גם אם אינו קשור לביצוע העבירה, היה מברר מדוע נתפס והיה מברר גם אם הוא קשור לביצוע העבירה.

כשנשאל מדוע מסר השוטר שלעתים נתפס פלאפון, אך הדבר לא נרשם בדו"ח הפעולה השיב שהדבר לא ידוע לו, וציין כי מביאים לו שקית עם טלפונים רק אם הדבר נתפס פיזית ומתועד.

בחקירתו הנגדית ציין כי המקרה הספציפי לא זכור לו ולדבריו, אם היה טלפון נייד שלא נחשב כמוצג אלא כפיקדון, הרי מתוך מטרה שהחשוד לא יקבל שיחות ולא ישוחח הוא תמיד נותן את המכשיר לשוטר הסיור, כי אין לו מה לעשות איתו.

כשהציגה בפניו באת כוח הנאשם מקרה לפיו נחקר אדם בעבירת שב"ח, התיק הועבר לתביעות, המכשיר לא נפתח כפקדון ואינו מהווה כמוצג והחפץ נשאר ביחידת החקירות, כדי שאותו אדם יחזור לחוקר לקחת את זה, השיב שאסור להשאיר מוצג כזה בתיק, החפץ אינו נשאר בחדר החקירות אלא נמסר לשוטר הסיור. אסור לחקירות להחזיק את זה.