מדינת ישראל נ' בן זקן(עציר)

החלטה

1.נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו 34 אישומים שונים בעבירות מרמה והונאה, ובניהם, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, התחזות כאחר, זיוף מסמך בנסיבות מחמירות, ושימוש במסמך מזויף.

העבירות נשוא כתב האישום בוצעו על פני שלוש שנים, כאשר במהלך אותה תקופה המשיב נעצר, שוחרר למעצר בית, ולאחר מכן, שב וביצע את העבירות.

כתב האישום מתאר שיטה שבה המשיב התחזה לאחרים, ותוך שימוש בזהות הבדויה של אותם אחרים, פתח חשבונות בנקים, ונטל מהם הלוואות וכספים, קיבל כרטיסי אשראי וביצע בהם משיכות, פיזר שיקים בשמות בדויים (שכמובן לא היה להם כיסוי), קיבל מכשירי טלפון נייד מנציגים של חברות סלולר שונים, לא פעם אחת ולא פעמיים, ועוד ועוד.

קצרה היריעה מלתאר את כל כתב האישום, המחזיק 34 עמודים.

2.הסנגור לא חלק על ראיות לכאורה ועילת מעצר, והתיק נשלח לתסקיר שרות המבחן.

3.לתיק ביהמ"ש הוגשו 3 תסקירים, ובכולם שרות המבחן חזר ושנה כי אינו יכול לבוא בהמלצה לשחרור, מאחר שקיים סיכון מוגבר להישנות של התנהגות עבריינית.

4.למרות המלצת שרות המבחן, ומאחר שאכן ביהמ"ש לעולם הוא הפוסק האחרון ואינו מחויב לקבל המלצה חיובית או שלילית של שרות המבחן, ביקש הסנגור לשחרר את המשיב לחלופה של מעצר בית בפיקוחם של המפקחים שנבדקו ונמצאו הולמים ע"י שרות המבחן.

5.כלל מרכזי הוא, כי לא די בתנאי של מפקחים ראויים, ובאשר להיותם של המפקחים מתאימים וראויים, אתייחס בהמשך.

התנאי הראשון, הבסיסי והעיקרי לשחרורו של עצור לחלופת מעצר, הוא האפשרות ליתן בו אמון.

באשר לכך, התרשמותו העקבית של שרות המבחן היתה כי לא ניתן לתת במשיב אמון. אכן, ביהמ"ש אינו חייב לקבל התרשמות זו, אך עיון בתיק מעלה, כי התרשמות זו מבוססת, מנומקת ותואמת לחלוטין את נתוני תיק זה.

המשיב ביצע בשיטתיות, לאורך זמן ובצורה מתוחכמת עשרות עברות מרמה והונאה.

אין בדעתי להיכנס לרקע לביצוען של העבירות, ודי אם אציין, כי למרבה הצער לא רק המשיב ומשפחתו חווים קשיים כלכליים, אפילו נכבדים בימים אלה, כך שנושא מתן האמון אינו יכול לטעמי להיגזר מהרקע לביצוע העבירות, לבטח, לא כאשר עסקינן בעבירות מתוחכמות ושיטתיות (להבדיל מעבירת גניבה חד פעמית למשל).

לא זו אף זו, המשיב נעצר לאחר ביצוע חלק מהעבירות נשוא כתב האישום, ומסתבר שמעצרו לא שימש גורם מרתיע כלל וכלל, שכן לאחר ששוחרר ממעצר, שב וביצע עבירות מתוחכמות ושיטתיות נוספות בכמות נכבדה.

המשיב העיד על עצמו שמורא החוק אינו לנגד עיניו. אף מורא המעצר לא הביא לשינוי בהתנהלותו. בשל כך, שותפה אני לעדת ב"כ המבקשת, כי מפקחים טובים ככל שיהיו, אינם בגדר גורם מרתיע מספק למשיב.

עברו הפלילי הנקי של המשיב לטעמי אינו יכול להוות שיקול כאשר כתב האישום מחזיק 34 אישומים שונים המתפרשים על פני שלוש שנים.

לכך יש להוסיף, כי הנושא של מתן אמון במשיב הוא נושא קרדינאלי, כאשר אנו עוסקים בעבירות הונאה ומרמה, שכן עיון בכתב האישום מעלה שאין גבול לדמיונו וליצירתיותו של המשיב, ולטעמי, מעצר בית כלל וכלל לא מבטיח שלא יחזור על מעשיו בדרך מתוחכמת אחרת כלשהי.

זאת ועוד, אם נתייחס לכך שהמשיב נעלם מעל פני השטח תקופה ממושכת, כל זאת לאחר שנעצר ושוחרר הרי לך עילה נוספת פרט לעילת המסוכנות המצדיקה את המסקנה, כי לא ניתן לסמוך עליו ולא ניתן לשחררו לחלופה.

לטיעונו המלומד של הסנגור, כי למעשה המלצת שרות המבחן היא כי שום חלופה לא תסכון למשיב, המענה הוא, כי אכן כך הוא, אלא שאין עסקינן בתיק הראשון שבו זהו המצב. אכן, בכל תיק בו התרשמות ביהמ"ש היא שלא ניתן לתת אמון במשיב, כל חלופת מעצר, טובה ככל שתהיה, וגם אזוק אלקטרוני, לא יועילו.

6.בנסיבות אלו, שותפה מלאה אני לעמדתו של שרות המבחן ולעמדת ב"כ המבקשת, כי לא ניתן לתת במשיב אמון בכל חלופה שהיא, ועל כן, שחרור לחלופה אינו מתאפשר.