מדינת ישראל נ' בן דוד(עציר)

בפניי בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.  המשיב מואשם במסגרת שני אישומים בביצוע עבירה של ניסיון בסחר בסם מסוכן, עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית ועבירה של סחר בסם מסוכן.

על פי האמור באישום הראשון, ביום 31.10.10, ניסה המשיב למכור לאחד בשם ר מנת סם מסוג קוקאין (הערה: בכתב האישום מופיע "הרואין" אך ב"כ המבקשת הודיע היום על תיקון כתב האישום). בכתב האישום נטען כי השניים נפגשו לאחר תיאום מראש. בתוך רכבו של המשיב (הערת בית המשפט לפי חומר הראיות המפגש היה דווקא ברכבו של הלקוח), כאשר המשיב מסר את מנת הסם ללקוח, אשר טעם את הסם ולבסוף לא קנה אותו מהמשיב.

באותן הנסיבות, החזיק המשיב ברכבו סם מאותו סוג המחולק ל- 9 מנות.

 באישום השני מואשם המשיב כי מכר ביום  28.10.10 לאחד בשם סמי אפללו, סם מסוג קריסטל (כינוי לסם מסוג קוקאין [ראה בעניין זה בהודעת המשיב בעצמו]) תמורת 350 ש"ח.

קיימת מחלוקת לעניין קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה.

באשר לאישום הראשון, שוכנעתי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה.

הלקוח ר. מפליל את המשיב בניסיון לסחר. עדותו נתמכת בדו"ח פעולה של שוטר שראה את השניים בתוך רכבו של הלקוח מעבירים דבר מה אחד לשני. יצוין כי גם ר. וגם השוטר מסרו בדיווחיהם כי המשיב יצא מרכבו ונכנס לרכבו של ר. דבר שנותן חיזוק להודעת ר. בנוסף קיים פלט תקשורת ביחס לשיחת טלפון בין המשיב לבין הלקוח המחזק את הראיות ביחס לתיאום מראש.

באשר לעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, בהתאם לחומר חקירה ולחוו"ד מז"פ, נתפס ברכבו של המשיב כ- 5 ג' קוקאין, יותר מהכמות הקבועה בתוספת לפקודת הסמים המסוכנים לצורך קביעה כי מדובר בסם שלא לצריכה עצמית.  יצוין כי הרכב רשום על שם אחותו של המשיב אך המשיב הודה בהודעתו כי הרכב הוא שלו. הסניגור העלה מס' טענות ביחס לסמים האלה. טענה אחת הייתה כי המשיב קשר את עצמו בהודעתו רק לחלק מהסמים שנתפסו. כמו כן, טען הסניגור כי המשיב משתמש בסמים לצריכה עצמית ואף מסר בהודעתו על צריכה מוגברת בסמים. אין בטענות אלה כדי לשלול מחומר הראיות את הדרגה של ראיות לכאורה להוכחת האשמה נוכח החזקה הקבועה לתוספת הפקודה.

באשר לאישום השני, קיימת הודעה מפלילה של הלקוח אפללו. מעבר לכך, אין ראיות אחרות. ספק אם יש בכל אלה ראיות לכאורה להוכחת האשמה ואם כן, מדובר בראיות קלושות.

באשר לעילת המעצר, קיימת עילה הקבועה בחוק בשל האישום בעבירות הסמים. בנוסף, בפנינו אדם בעל עבר פלילי בעבירות סחר בסמים ובעבירות סמים אחרות. מרבית הרשעותיו ישנות ואולם ביום 14.2.10, נגזר על המשיב מאסר לתקופה של 5 חודשים, מאסר על תנאי וקנס, לאחר שהורשע בביצוע עבירה משנת 2009 של תיווך בעסקי סמים מסוכנים.

העילה מתחזקת נוכח הודאתו של המשיב במסגרת הודעתו כי הוא צורך סמים מסוג קוקאין כמעט מידי יום.

הסניגור הציע חלופת מעצר של מעצר בית בביתו של המשיב או לחלופין בבית אחר תחת פיקוח של אשתו ומכרים.

כפי שנפסק לא אחת, עבירות של סחר בסמים ניתנות לביצוע באופנים שונים, לרבות בעסקאות בטלפון או בעסקאות מהבית. השחרור של מואשמים בסחר סמים או בהחזקת סמים לצריכה עצמית או שלא לצריכה עצמית למעצר בית, נעשה במקרים חריגים בלבד, שהמקרה הנדון אינו נמנה עמם. אם ישוחרר המשיב לאחת החלופות הנ"ל, יהיה קשה וייתכן אף בלתי אפשרי למשטרה לפקח על הנעשה בבית כדי לוודא שהמשיב אינו ממשיך בעסקאות סמים.  היחידים מבין המפקחים המוצעים שהציג דברים לבית המשפט, הייתה אשתו של המשיב שהודתה כי אינה יודעת כלל על הרגלי השימוש שלו בסמים. בנסיבות כאלה לא נראה כי היא יכולה לשמש כמפקחת אפקטיבית.

כפי שטען ב"כ המבקשת, הצריכה המוגברת של המשיב בסמים ממכרים מעלה חשש רציני כי לאורך זמן יידרש להכניס סמים לבית, למקום הימצאותו בדרך לא דרך, ומכאן, גם כן החשש שהדברים יתגלגלו לידי מכירות סמים כדי לממן את רכישת הסמים עבור עצמו. לא מדובר במשיב שניתן לתת בו אמון על פי נסיבותיו האישיות, שהוא תנאי לקביעת חלופת מעצר.

אין מקום לשקול במקרה זה טיפול לגמילה מסמים במסגרת המעצר. מדובר במי שכבר טופל בעבר וקיבל הזדמנויות מבית המשפט (לראיה, העונש הקל שהושת עליו בהרשעתו האחרונה). המשיב נמצא על פי הודאתו בתקופה של שימוש מוגבר בסמים. על פי הפסיקה, המקום לבחון אפשרות של גמילה מסמים במקרים כגון אלה הוא במסגרת התיק העיקרי. יציאה לגמילה במסגרת המעצר ולא במסגרת התיק העיקרי, נעשית רק במקרים חריגים. המקרה הנדון אינו מתאים לכך. כאמור, מדובר באדם בעל עבר פלילי בעבירות סמים. לא מדובר באדם צעיר. ניסיונות גמילה בעבר כנראה שלא צלחו.

לאור כל האמור, אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

<#4#>

ניתנה והודעה היום י' כסלו תשע"א, 17/11/2010 במעמד הנוכחים.