מדינת ישראל נ' בן דוד(עציר)

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, לפי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה סתם, גרימת חבלה חמורה לקטין, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, איומים והיזק לרכוש במזיד.

ב"כ המשיב אינו חולק ככלל על קיומן של ראיות לכאורה למיוחס למשיב, אולם אבקש להדגיש נקודה שלטעמו יש בה כדי להשליך על המסוכנות הנשקפת מפני המשיב.

ב"כ המשיב מכוון לכך כי מחומר הראיות בהחלט קיימת אינדיקציה לסברה כי המכה אותה היכה המשיב את הקטין, לא הייתה בכוונת מכוון אלא הייתה תוצאה של נסיונו של המשיב להשתחרר מאחיזתו של אחר שאחז בו במקום, ובזמן שהשתחרר מאותה אחיזה, למרבה הצער, הוסטה ידו והוא פגע בפניו של הקטין.

עיינתי בעדויות המצויות בתיק החקירה, ונכון הוא כי זוהי גרסת המשיב לפגיעה שלא בכוונה תחילה, אלא שמעדויות נוספות של עדי ראיה המצויים בתיק עולה כי לא כך הם פני הדברים. כך לדוגמא מצויה עדותה של הגב' לילך כהן המתארת בעדותה מיום 01/10/10 בשורות 8-9 "ואז הוא בא לליאור אח שלי... והכניס לו בוקס בפנים, ושבר לאחי את כל השיניים... ".

כך גם עולה מעדות אילנה לוי, אחותו של המשיב, המתארת בעדותה מיום 01/10/10 בשורה 15 "... ל' בן 17 בא להציל את אבא שלו, והוא שלמה החטיף לו מכות אגרופים בפנים, ראיתי את הכל... ושבר לו את השיניים...".

גם הגב' זיוה בן דוד, גם היא אחותו של המשיב מתארת בעדותה מיום 01/10/10 בשורה 18-19 "בא להפריד הילד... והוא הכניס לו בוקס ושבר לו את השיניים...".

עוד אציין כי גם קריאה מדוקדקת של עדות הקטין, מעלה כי הקטין מתאר את הארוע באופן בו נכון הוא כי המשיב ניסה להחלץ מאחיזה של אחר אך הקטין מתאר שכאשר הוא השתחרר הוא "הוריד לו אגרוף אחד", כך שגם הקטין מתאר סיטואציה בה קודם המשיב השתחרר מאחיזה ורק לאחר מכן תקף אותו באגרוף. עולה כי מול עדותו היחידה של המשיב המתאר פגיעה בלתי מכוונת, מצויות עדויות המתלונן ועדי ראיה המתארות מפורשות פגיעה מכוונת גם מכוונת.

סוף דבר- שמוצאת אני קיומן של ראיות לכאורה גם לעבירת גרימת החבלה לקטין, ולפיכך קיימות ראיות לכל ממיוחס למשיב בכתב האישום.

משמצאתי קיומן של ראיות לכאורה, קמה ועולה עילת מעצר מוצקה בדמות מסוכנות הנלמדת מהמעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום, כאשר המשיב אינו מהסס לנקוט אלימות קשה כנגד בני משפחתו, בבית העלמין, מסרב להרגע, ואף בנוכחות שוטרים אינו חדל ממעשיו ומבטיח לרדוף את אחיו עד סוף ימיו.

מדובר באלימות שבאה על רקע סכסוך עמוק וטעון, מה שאף מגביר את הפוטנציאל להתלקחות אלימה נוספת, באשר מקריאת חומר הראיות עולה כי לא צפוי פתרון פשוט או קרוב של הסכסוך.

המעשים של המשיב, נסיבותיהם והעובדה שבוצעו בבית העלמין, מלמדים על חוסר יכולת של המשיב לשלוט ביצריו ועל כך מה שמניע אותו ואת מעשיו הינו אותו סכסוך כספי.

ב"כ המשיב עתר לשחרורו של המשיב בחלופה בדמות מעצר בית בבית גרושתו בפיקוח בנו אשר הינו תלמיד ישיבה וכיום אינו עובד ואין לו מקור הכנסה.

ב"כ המבקשת מתנגד לשחרורו של המשיב בחלופה ועותר לדחית הדיון לצורך קבלת תסקיר בענינו של המשיב.

כשלעצמי איני סבורה כי תיק זה בנסיבותיו מצדיק מעורבות של שירות המבחן.

שירות המבחן הינו גוף טיפולי מקצועי מאבחן אשר בית המשפט נזקק לשירותיו כאשר סבור הוא כי ישנם נתונים שלא יכולים להתגלות במהלך הדיון או תוך קריאת החומר ודורשים מעורבות של גורם מקצועי ועריכת אבחון כדוגמת מקרי אלימות במשפחה.

במקרה שבפני סבורני כי כל התמונה במלואה פרושה בפני בית המשפט. מקורו של הסכסוך ברור. מסוכנותו של המשיב ברורה אף היא ונחזית.

אין כל טעם בהליך טיפולי ושירות המבחן לא יכול להועיל בישוב ההדורים בין הצדדים.

משכך מוצאת אני לנכון כי בית המשפט זה יכול להכריע ללא הזקקות לתסקיר בשאלת החלופה.