מדינת ישראל נ' בן אייר

החלטה

מבוא:

לפני בקשה למתן צו הפסקה/סגירה לפי סעיף 17 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח – 1968 (יקראו בהתאמה להלן אף: "הבקשה" ו- "החוק").

הבקשה נוגעת לעסקו של המשיב – פאב/מועדון בקיבוץ מרחיבה העונה על השם "אינספייר" (יקרא להלן אף: "העסק").

כתב האישום:

הבקשה הוגשה לצדו של כתב אישום המייחס למשיב ניהול עסק ללא רישיון או היתר זמני, בניגוד לסעיפים 4 ו- 4(א) לחוק.

בהתאם לעובדות כתב האישום, בהן מואשם המשיב, המשיב הפעיל וניהל את העסק – הטעון רישוי לפי החוק, כאשר, למעשה, החל מיום 1.1.13, אין לעסק כל רישיון עסק או היתר זמני מתאים המאשר את הפעלתו. במעשיו האמורים יצר המשיב סיכון ממשי לשלום הציבור וביטחונו. העובדה כי לעסק אין רישיון עסק או היתר זמני המתיר את הפעלתו, כך נטען בכתב האישום, מצויה בידיעת המשיב.

הנימוקים העומדים ביסוד הבקשה:

על פי האמור בבקשה, העסק נוהל בעבר תחת השם "החצר" והיווה מוקד לפעילות אלימה ומוקד סכנה לקהל הפוקד את המקום. במהלך פעילות העסק התרחשו בתחומיו, ולרבות בסמיכות אליו, מקרי דקירות, אלימות וירי. העסק פועל מאז שנת 2006 כאשר המשיב קיבל על עצמו את ניהול העסק בשלב מאוחר יותר.

לפי הנטען, במהלך שנת 2012 המשיב הציג את עצמו לראשונה כבעלים של העסק ומנהלו וזאת במהלך ביקורת שנערכה במקום, במסגרתה עלה כי העסק אינו פועל יותר תחת השם "החצר" אלא בשם חדש, "אינספייר". בשים לב לחילופי הבעלים, נדרש לצורך הפעלת העסק רישיון חדש.

במהלך שנת 2012 ולמען הדיוק בתקופה שבין 1.4.12 עד ליום 31.12.12 לעסק פעל העסק מכוח היתר זמני שניתן מטעמה של המועצה המקומית, אלא שההיתר הזמני הנ"ל ניתן לעסק מסוג פאב, בהתאם לפריט רישוי 4.8 לצו רישוי עסקים – פריט שאינו תואם את המצב בשטח, באשר המדובר בעסק המשמש בפועל 'מועדון'. בנסיבות המפורטות יש בעובדה האמורה כדי להפקיע את תוקפו של ההיתר הזמני שניתן כאמור.

כפי שפורט לעיל, במהלך שנת 2012, כך לטענת המבקשת, התרחשו באזור העסק מקרי אלימות אחדים, בגינם המשיב - שלידיעתו הובא דבר הצורך בניהול עסק עם רישיון, זומן לשימועים.

חרף אותם השימועים נכון למועד הגשת כתב האישום והבקשה נגדו, אין בידי המשיב רישיון עסק כנדרש והעסק אינו פועל בהתאם לתנאי אבטחה עליהם הוחתם המשיב. לא זאת בלבד אלא שהמשיב אינו משתף פעולה באופן מלא עם המבקשת ומקיים בעסקו פעילות שעלולה לסכן את שלום הציבור ובטחונו.

בעניינו של העסק הוצא צו סגירה שתוקפו פקע ביום 28.2.13. המשיב מתעתד להמשיך ולהפעיל את העסק, ללא רישיון, ובנסיבות העניין נדרש מתן צו הסגירה בענייננו.

הדיון בבקשה:

לפני התנהלו בבקשה שלושה דיונים, כאשר בראשון מתוכם לא התנהל דיון לגופו של עניין ותכליתו היתה דחיית הדיון למועד אחר, על מנת לאפשר למשיב לשכור שירותיו של סנגור.

במהלך הדיון השני, שנערך לפני ביום 13.3.14 הביעה המבקשת נכונות לזרז את הפרוצדורה הכרוכה בטיפול בבקשה למתן היתר לניהול העסק, לו רק תוגש בקשה והמבקשת תזכה לשיתוף פעולה מלא מצד המשיב.

המשיב, מן הצד האחר, טען כי עלה בידו להגיש בקשה לקבלת רישיון עסק רק ביום 11.3.13, הגם שנעשו על ידו בעבר ניסיונות רבים להגשת הבקשה עוד קודם לכן, ניסיונות שלא צלחו. לעניין זה טען המשיב כי המועצה המקומית דחתה אותו "בלך ושוב", ומיאנה להעמיד לרשותו את הטפסים הדרושים לצורך הגשת בקשת הרישוי. לעניין זה קיימת לטענת המשיב הקלטה. לטענת המשיב בעסק מופעל פאב ובנסיבות המקרה דנן מקום בו הוגשה בקשה לחידוש רישיון העסק, כיומיים עובר למועד הדיון, ומן העסק לא נשקפת כל סכנה ממשית, הרי שאין מקום לקבלת הבקשה.

במהלך הדיון השלישי והאחרון שנערך לפני ביום 19.3.13, שבו בעלי הדין על טיעוניהם.

בטיעוניו שלפני, שב ב"כ המבקשת ועתר למתן צו סגירה שיפוטי. לדבריו, מן העסק נשקפת מסוכנות המצדיקה מתן צו הסגירה. הבקשה שהוגשה מטעמו של המשיב, לקבלת רישיון להפעלת העסק, צפויה להידחות. המשיב, כך נטען, בעל עבר פלילי קודם ובמעשיו עובר להגשת הבקשה ולאחריה הוכיח כי אינו מעוניין בשיתוף פעולה עם המשטרה והלכה למעשה, נכון ליומנו זה, טרם העמיד לרשותה את התיעוד המצולם לאירוע האחרון שאירע במסגרתו נפצע אדם ונפתחה חקירה.