מדינת ישראל נ' בן אורי

בפני

כב' השופטת מרים קסלסי

הכרעת דין

הנאשם קיבל דו"ח ברירת קנס הנוגע לעבירה של אי מתן אפשרות להולכת רגל להשלים חצייה במעבר חצייה בבטחה, הוא ביקש להישפט, כפר באחריות ולאחר שהעידו השוטר והנאשם לפני, מצאתי להרשיע הנאשם בעבירה המיוחסת לו, הכל כמפורט להלן.

1. העובדות שאין חולקין עליהן הן כדלקמן:

ביום 25.9.11 בסמוך לשעה 9:28 נהג הנאשם ברכב פיאט מ.ר. 05-504-64 (להלן: "הרכב") ברחוב בצלאל לכיוון רחוב בן-יהודה בירושלים בנתיב השמאלי מבין שניים לכיוון נסיעתו. אין חולק כי במהלך נסיעתו הנאשם עקף אוטובוס קומותיים שעצר בנתיב הימני, כ- 10 מטרים לפני תחנת אוטובוס. ואין חולק כי בשלב מסוים עבר הנאשם על גבי מעבר חציה הנמצא לפני תחנת האוטובוס. מתנדב של המשטרה עצר הנאשם בטענה שלא אפשר להולכת רגל לסיים את חציית מעבר החצייה בבטחה ותגובת הנאשם לכל הדעות היתה "האשה קפצה הבת שלי שוטרת".

2. המחלוקת בין הצדדים

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה האם הנאשם בצע את עקיפת האוטובוס על גבי מעבר החצייה והאם בשעה שעקף חצתה הולכת רגל את מעבר החצייה והנאשם לא אפשר לה להשלים החצייה בבטחה.

לטענת המאשימה האוטובוס נעצר לפני מעבר החצייה כדי לאפשר להולכת הרגל לחצות הכביש, בעוד הולכת הרגל נמצאת בפס השלישי מבין שמונה בתוך מעבר החצייה, עקף הנאשם את האוטובוס ולא אפשר להולכת הרגל לסיים חצייתה בבטחה.

הנאשם לעומת זאת טען כי האוטובוס היה במהלך נסיעה מס' מטרים לפני מעבר החצייה וכי הוא עקף אותו עוד קודם למעבר. עוד טען כי בשעה שנסע על גבי מעבר החצייה הוא היה ריק מאדם, ורק לאחר שהמשיך בנסיעה הבחין במראה וראה את הנעשה אחריו, כאשר הולכת רגל קפצה לכביש.

מכאן שסלע המחלוקת היא בשאלה האם הולכת הרגל חצתה המעבר כשהנאשם חלף על גביו או שמא רק לאחר שהנאשם כבר חלף את מעבר החצייה.

3. כתב האישום

הנאשם הואשם באי מתן אפשרות להולכי רגל להשלים חצייה במעבר חצייה בבטחה בניגוד לתקנה 67(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן: "תקנות התעבורה").

4. הראיות

מטעם המאשימה העיד אך ורק המתנדב בן אורי יצחק (להלן: "המתנדב") ואילו מטעם הנאשם העיד הנאשם בעצמו והציג תמונות שצילם לאחר האירוע.

5. ניתוח הראיות

לפי עדות המתנדב והראיות שהציג לפני הוא עמד בסמוך למעבר החצייה, כשני מטר ממנו. וניצב במקום במטרה לאכוף אי מתן זכות קדימה להולכי רגל במעבר החצייה. המתנדב דחה את גרסת הנאשם כי עמד מאחורי תחנת האוטובוס, כפי שצולם לאחר האירוע (נ/1).

לדבריו הוא הבחין מולו כי אוטובוס הקומותיים עוצר בסמוך למעבר החצייה ומאפשר להולכת הרגל לעבור, ובעוד הולכת הרגל נמצאת בפס השלישי מבין שמונה, חלף הנאשם ברכבו במסלול השמאלי מבלי להאט כשהוא עוקף את האוטובוס ולא מאפשר להולכת הרגל להשלים חצייתה.

לדברי המתנדב הוא הבחין בביצוע העבירה בבירור וכלי הרכב לא הסתירו לו. (פרוטוקול עמ' 3 ש' 12-16). המתנדב שלל מכל וכל את האפשרות שעצר את הנאשם רק 50-60 מטר אחרי מעבר החצייה. (פרוטוקול עמ' 4 ש' 1-4).

הנאשם טען בעדותו כי האט לפני מעבר החצייה והבחין באוטובוס בנתיב הימני במצב נסיעה מרחק מה ממעבר החצייה, כשהבחין שמעבר החצייה היה פנוי מאדם עבר (פרוט' עמ' 4 ש' 23-24). עוד טען כי הוא מכיר היטב את רחוב בצלאל וכי מדובר במקום מסוכן (שם ש' 21). לדבריו הולכת הרגל קפצה לכביש רק בשלב שכבר השלים את הנסיעה על מעבר החצייה והבחין בה במראה הימנית בעת שביקש לעבור לנתיב הימני (שם ש' 28-30).