מדינת ישראל נ' בלון

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום ובהן עבירה של נהיגה ללא רישיון לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, עבירה של נהיגה בדרך הגורמת נזק לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה ועבירה של עזיבת מקום תאונה ללא מסירת פרטים.

על פי עובדות כתב האישום, בהן הודה כאמור, נהג הנאשם ברכב ביום 11.11.10, וזאת למרות שמעולם לא קיבל רשיון נהיגה. הנאשם נהג בחוסר זהירות שהתבטא באי שמירת מרחק מרכב מסוג מאזדה שנסע לפניו והתנגש בו. לשני הרכבים המעורבים בתאונה נגרם נזק. לאחר האירוע הנאשם עזב את מקום התאונה מבלי להשאיר פרטים בידי נהג המאזדה.

המאשימה עתרה למאסר, פסילה ממושכת ועונשים נלווים. הסנגור ביקש להקל עם הנאשם, טען כי זוהי "מעידה חד-פעמית", כאשר לנאשם נסיבות אישיות קשות של נכות, אי ידיעת קרוא וכתוב ומצב סוציו-אקונומי קשה. הנאשם מובטל אך עומד בפני תחילת עבודה. לטענתו, למרות שהנאשם עזב את המקום ולא השאיר פרטים, הרי שלמחרת הוא התייצב בתחנת המשטרה והודה בעבירה.

טענה אחרונה זו לא הוכחה ולא הופרכה. פרטי רכבו של הנאשם נרשמו במקום האירוע בידי נהג המאזדה, אולם המאשימה לא יכולה הייתה להראות כי זומן לחקירה בטרם התייצב בעצמו, לפיכך הנאשם רשאי ליהנות מהספק בעניין זה.

יחד עם זאת, אינני מקבל כי קיימות נסיבות בהן רשאי אדם בלתי מורשה לנהוג ברכב, וחומרתה של התנהגות זו מצדיקה, לדעתי ,הטלת עונש מאסר בדרך כלל. המדובר בסיכון לציבור הרחב, אשר כבר התממש בעבר וגרם לפגיעות וקורבנות בגוף ובנפש. במקרה דנן, על חומרתה של עבירת הנהיגה ללא רישיון מצטרפות עבירות של נהיגה בחוסר זהירות וגרימת תאונה ועזיבת מקום התאונה לאחר האירוע, התנהגות המבטאת רצון להתחמק מאחריות וראויה לכל גנאי.

מתחם הענישה כאשר מדובר בנהיגה בלא רישיון ינוע בין מאסר מותנה במקרים הקלים למאסר שירוצה בעבודות שירות במקרים בהם מדובר בנהיגה "של ממש" בכביש ציבורי. כאשר לעבירה נוסף נופך חמור כמו במקרה דנן כאמור לעיל, סבורני כי אין מנוס מענישה משמעותית הכוללת מאסר בעבודות שירות ופסילת רישיון לתקופה ממושכת.

הצדדים טענו בפניי לעונש ביום 4.7 והתיק נקבע לשימוע גזר דין ליום 8.9 מועד בו התייצב הסנגור לבדו והודיע כי הנאשם חולה. מועד שימוע גזר הדין נדחה ליום 17.9 מועד בו לא התייצבו הנאשם או סנגורו ולא הוגשה כל בקשה שהיא. במועד זה הוצא נגד הנאשם צו הבאה, אשר בוצע רק ביום 3.12 עת הובא הנאשם בפניי.

סברתי כי בנסיבות בהן לא מתייצב נאשם לשימוע גזר דין ולא מגיש בקשה כלשהי במשך שלושה חודשים, מן הראוי יהיה לגזור עליו עונש של מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח. הנאשם וסנגורו הסבירו כי הנאשם נקלע למצב אישי קשה, אולם לא מצאתי בכך נימוק המצדיק התעלמות מההליך במשך שלושה חודשים כאמור, עד אשר הובא הנאשם בצו הבאה, וסבורני כי מדובר בהתנהגות המצביעה על המשך הקו בו נקט הנאשם לאחר התאונה, דהיינו נסיון להתחמק מהדין.

בסופו של דבר החלטתי לאפשר לנאשם לרצות עונש בעבודות שירות תחת אזהרה חמורה כי כל הפרה תביא להפסקת העבודות וריצוי העונש בכלא. כן החלטתי כי למרות שמלכתחילה ראיתי לנכון לפתור את הנאשם מתשלום קנס, אחייב אותו במקרה זה בקנס שיביע את מורת רוחי מהתנהגותו במהלך הדיון.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים כדלהלן:

* מאסר בפועל לתקופה של שלושה חודשים.

אני מורה כי עונש מאסר זה ירוצה בעבודות שירות במשטרת עכו, כמפורט בחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות מיום 18.7.13.

כפי שעולה מהאמור לעיל, המועד שנקבע לתחילת ריצוי העונש חלף זה מכבר. הנאשם וסנגורו יפנו מיידית לממונה על עבודות השירות לתיאום מועד חדש, והודעה על מועד זה תימסר לתיק לא יאוחר מיום 17.12. אם לא תימסר הודעה כנדרש, יוצא כנגד הנאשם צו מאסר לריצוי עונשו במאסר של ממש, באופן מיידי.

הנאשם מוזהר כי הפרת תנאי עבודות השירות תביא להפסקתן באופן מנהלי וריצוי העונש במאסר של ממש, וזאת במיוחד לאור התנהגותו בדיונים, והממונה על עבודות השירות יעניק תשומת לב מיוחדת לדברים.

*אני דן את הנאשם לחמישה חודשים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתקופה הנ"ל עבירה של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה בלא רישיון נהיגה תקף שאינה מסוג ברירת משפט.

*אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים.

הפסילה תחושב מיום הפסילה עד תום ההליכים בהתאם להחלטה קודמת.

*אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים וזאת על תנאי למשך שנתיים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה בה הורשע או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השניה לפקודת התעבורה ויורשע בה.

*אני גוזר על הנאשם קנס בסך 2,000 ₪, או 15 ימי מאסר כנגדו. הקנס ישולם ב – 4 תשלומים, החל ביום 10.4.14.