מדינת ישראל נ' בלאי

בפני

שופט חגי טרסי

הכרעת דין

הנאשם זכאי מהמיוחס לו באישום השני, ובו בלבד.

כתב האישום:

נגד הנאשם הוגש כתב אישום ובו שני אישומים, אשר במרכזם אירוע אלים שהתרחש בשעות הלילה של יום 11.5.09.

על פי עובדות האישום הראשון, בתאריך 11.5.09 בשעה 2:00 לערך, המתין הנאשם יחד עם דסלן זאודה (להלן: "דסלן") לאטלו מטקו (להלן: "המתלונן"), סמוך לביתו של המתלונן בנתניה, זאת לאחר שזמן קצר קודם לכן התגלע ביניהם ויכוח במסעדה בעיר, שגלש לאירוע אלימות הדדי. משהגיע המתלונן לביתו, תקפו אותו השניים בכך שהפילו אותו ארצה והכו בו במכות אגרוף ובעיטות. באותן נסיבות, דקר דסלן את המתלונן בסכין, ולאחר שהשליך הסכין מידו, הרים אותו הנאשם ודקר את המתלונן בידו. המתלונן נמלט לעבר היציאה מהבניין אך נתפס על ידי הנאשם ודסלן, שהמשיכו להכותו בבעיטות ואגרופים. כמו כן, תקפו השניים את אמו של המתלונן, לאחר שזו פרצה בצעקות למראה בנה החבול, בכך שהכו בפניה באגרופים וחבטו בידה. כתוצאה ממעשיהם של השניים נגרמו למתלונן נפיחות ושפשוף בשפה, שפשוף בברך ובמרפק, פצע ביד ימין, שבר, חתך בכתף ימין ושני חתכים בשוק הימני האחורי, אשר נתפרו במיון. חבלות נגרמו גם לאמו של המתלונן, ובהם נפיחות בקרקפת ובפנים וחתך קטן בשפה. בגין מעשים אלה מיוחסות לנאשם עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, פציעה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין – עבירות על סעיפים 380 + 382(א), 335(א)(1) + 334 ו- 186 לחוק העונשין, בהתאמה.

עוד יוחסה לנאשם, במסגרת האישום השני, עבירת איומים – עבירה על סעיף 192 לחוק העונשין, בכך שביום 13.5.09, פגש באחותו של המתלונן בתחנת אוטובוס הסמוכה למקום מגוריהם, ואז איים עליה בכך שאמר: "את כל המשפחה שלכם אני אהרוג, אני לא אשאיר אתכם", תוך שעשה בידו תנועה מאיימת.

בישיבת ההקראה מיום 11.4.10, כפר הנאשם, באמצעות ב"כ עוה"ד מירי אוזן, במיוחס לו בכתב האישום וטען כי כלל לא נטל חלק בעימות האלים ליד ביתו של המתלונן. לטענתו, נכח בויכוח שהיה בין בן דודו דסלן לבין המתלונן במסעדה, ואף הפריד בין השניים, אך לאחר מכן נסע עם דסלן במונית לשכונת מגוריהם, ליווה את דסלן לביתו ואז נפרדו דרכיהם. הנאשם פנה לביתו והלך לישון, ובעת שהתרחשו האירועים המפורטים באישום הראשון ישן במיטתו שנת ישרים. עוד כפר הנאשם במיוחס לו באישום השני וטען כי לא פגש כלל באחותו של הנאשם בתחנת האוטובוס וממילא אף לא איים עליה.

הנה כי כן, פתח הנאשם בגרסתו חזית מחלוקת רחבה, לפיה כלל לא היה נוכח בזירת האירוע האלים בין דסלן למתלונן, כך שטענות הנאשם ובני משפחתו כי נטל חלק פעיל באותו אירוע אינם אלא ניסיון להפלילו על לא עוול בכפו. הנאשם ועדי ההגנה העלו בעדויותיהם השערות שונות בדבר המניע לאותה הפללה, אך לאחר שנתתי דעתי למכלול העדויות שהובאו בפני, שוכנעתי מעל לכל ספק סביר כי הנאשם אכן תקף בצוותא חדא עם דסלן את המתלונן ואמו וכי יש להרשיעו בהתאם בעבירות המיוחסות לו. אסקור כעת את הראיות העומדות בבסיס מסקנתי זו.

הראיות בדבר נוכחותו של הנאשם בזירת העימות, וחלקו באותו עימות:

מטעם התביעה העידו בנושאים אלה המתלונן, אמו ואביו, אשר נכחו במקום בעת העימות האלים, ואשר הבחינו בנוכחותו ובמעשיו של הנאשם במקום. כמו כן העידה אחותו של המתלונן, אשר נזעקה למקום מייד בתום העימות, וטענה כי הבחינה בנאשם עומד לצידו של דסלן, וזאת בניגוד לטענתו כי לא יצא כלל מביתו באותו ערב, לאחר שובו מהמסעדה.

עדות האם:

ראשונה העידה אמו של המתלונן, הגב' טספה מטקו (להלן: "גב' מטקו"), אשר סיפרה כי בליל האירוע, בסמוך לשעה 2:00, נשמעו דפיקות בדלת דירת המשפחה. הגב' מטקו קמה ממיטתה, פתחה את הדלת, הבחינה בנאשם ובדסלן, המתגוררים בקרבת מקום ומוכרים לה היטב, ושאלה אותם בחשש לרצונם. השניים שאלו אם המתלונן כבר שב הביתה. הגב' מטקו סברה כי השאלה נשאלת מתוך דאגה לשלומו של בנה, והשיבה שטרם חזר. השניים פנו ללכת, אלא שבאותו רגע הגיע המתלונן לפתח הדירה ואז התנפלו השניים על המתלונן, דסלן דקר אותו בסכין בגבו והוא נפל, וכשנפלה גם הסכין, הרים אותה הנאשם ודקר אף הוא את המתלונן ברגל מאחור (עמ' 12 ש' 24-25, עמ' 13 ש' 9-10, עמ' 14 ש' 12-14). כמו כן, בעקבות צעקותיה של האם, תקפו השניים יחדיו גם אותה, בראש, בחזה וביד (עמ' 12 ש' 26-27, עמ' 13 ש' 31-32).

הגב' מטקו עמדה בתוקף על הטענה כי ראתה במו עיניה את הנאשם דוקר את המתלונן (עמ' 14 ש' 18-20), והכחישה מכל וכל את הטענה כי היא ובני משפחתה בחרו להעליל על הנאשם בשל סכסוך קודם בין המשפחות (עמ' 14 ש' 29-32). לאימות גרסתה הוגשה גם התעודה הרפואית ת/6, מליל האירוע, המתעדת החבלות שנגרמו לגב' מטקו, כמפורט בכתב האישום, וכן רגישות בחזה משמאל.

עדות האב:

עד ראיה נוסף לאירוע היה אביו של הנאשם מר צקול מטקו (להלן: "מר מטקו"). לדבריו, בשעה 2:00 לערך נשמעה דפיקה בדלת ביתם. אשתו פתחה את הדלת לנאשם ולדסלן ושאלה מה קרה ומדוע באו. השניים שאלו אם בנם בבית והגב' מטקו השיבה בשלילה. הם הסתובבו ללכת, ואז הגיע המתלונן ודסלן דקר אותו בכתף מאחור. כמו כן תקפו השניים את הגב' מטקו במכות בראש ובחזה.

בשלב זה של עדותו ביקשה התובעת להבין מהעד מה היה חלקו המדויק של כל אחד מהשניים בדקירה, אלא שעדותו הייתה מעט מבולבלת, וגם לאחר שזכרונו רוענן מהודעתו במשטרה, התקשה בתחילה העד להסביר את שהתרחש, עד שמסר לבסוף כי לאחר שדסלן דקר את המתלונן בגב ופנה להכות בגב' מטקו, נטל הנאשם את הסכין ודקר את המתלונן בידו, שהייתה מונפת בתנועת התגוננות (ראו עדותו בעמ' 15-16 לפרוטוקול).

במהלך החקירה הנגדית עומת מר מטקו עם הפרטים שמסר בהודעתו במשטרה, אשר הוגשה וסומנה נ/1. מהודעה זו עולה לכאורה כי העד לא היה נוכח בשלב בו נפתחה הדלת, וזאת בניגוד לדבריו בעדותו בבית המשפט, אלא רק שמע את השיחה בינם לבין אשתו והגיע אל הדלת רק בסמוך להגעתו של המתלונן למקום ולתחילת מעשי התקיפה. עוד עולה מ-נ/1 כי בכל הנוגע לתקיפת אשתו, טען מר מטקו כי הותקפה על ידי דסלן, ולא קשר גם את הנאשם למעשה תקיפה זה. בעדותו עמד על הגרסה שפורטה לעיל, וטען כי אמר את הדברים במדויק גם בעת שנחקר במשטרה.

עוד העידה כאמור אחותו של המתלונן, הגב' אמיטה מטקו (להלן: "אמיטה"), אשר לעדותה אתייחס ביתר הרחבה במסגרת הדיון באישום השני, אשר מתגוררת בבניין סמוך, ובעקבות זעקותיה של אמה, הגיעה במרוצה לזירת האירוע. היא הבחינה באחיה הדקור, נבהלה וצעקה. כמו כן, הבחינה בנאשם ובדסלן עומדים בצד, ודסלן אף השליך לעברה אבן שפגעה בשיניה וחבלה בהן (עמ' 19 ש' 16-18).