מדינת ישראל נ' בלאי(עציר)

החלטה

בפני בקשה לעיון חוזר במסגרתה מתבקשת אני לעיין מחדש בתנאי השחרור שנקבעו בענינו של המשיב במסגרתם שוחרר בתנאים מגבילים, ולהורות על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

בתאריך 01/12/09 הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירה של דרישת נכס באיומים.

לצד כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

בתאריך 06/01/10, לאחר שהתקבל תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, הוריתי על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים הכוללים מעצר בית מלא בפיקוח אנושי ובאיזוק אלקטרוני לצד ערבויות ופיקוח מעצר.

בתאריך 14/03/10 במסגרת דיון בהליך העיקרי, ולאחר שהמשיב הודה בכתב אישום מתוקן לעניינו ובהסכמת התביעה, ניתנה הקלה בתנאי שחרור של המשיב, באופן שהוסר האיזוק האלקטרוני והותר למשיב לצאת להתאווררות בליווי ובפיקוח אימו.

על-פי כתב האישום החדש שהוגש כנגד המשיב, בתאריך 09/06/10 יצא המשיב את הבית ללא ליווי ופיקוח, סמוך לשעה 13:00 וחזר אליו בסמוך לשעה 23:00 כשהוא שתוי ועל אפו כתמי דם.

כשהגיע המשיב לביתו, חיפש סכין על מנת לצאת שוב את הבית ולריב מכות עם חבריו (כך בלשון כתב האישום).

אחיו של המשיב ניסה למנוע מהמשיב לצאת את הבית והזמין משטרה, ובתגובה איים עליו המשיב כי יהרוג אותו.

משכך הגישה התביעה כנגד המשיב בקשה לעיון חוזר ולמעצר עד תום ההליכים.

לטענת התביעה, המשיב הפר את ההוראה החוקית שיצא מהבית לפרק זמן ממושך וחזר אליו כשהוא שיכור ועם חבלות שככל הנראה נגרמו כתוצאה מקטטה.

המשיב חזר לביתו על מנת להצטייד בסכין, במטרה לצאת החוצה, ורק בדרך נס הצליח בן משפחתו למנוע זאת ממנו, עד לבואה של המשטרה.

לטענת המבקשת, המשיב הפר את תנאי שחרורו באופן בוטה תוך ביצוע עבירה נלווית בדמות איומים.

לטענת התביעה, הפרת תנאי השחרור מלמדת על העובדה כי כיום לא ניתן ליתן במשיב אמון כי ישוב וישמור את תנאי שחרורו ולפיכך יש מקום להורות על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

ב"כ המשיב, אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה למיוחס למשיב, ועילת מעצר. ועותר הוא לקבלת תסקיר מעצר בענינו של המשיב שיבחן אפשרות שילובו של המשיב בקהילה טיפולית סגורה, לטפול בבעית ההתמכרות לאלכוהול.

ב"כ המשיב טוען כי המשיב מצוי מזה כ- 6 חודשים בפיקוח מעצר של שירות המבחן במסגרתו משתתף בשיחות טיפוליות, ולפיכך עומד הוא בגדר החריג המאפשר יציאה להליך גמילה בשלב המעצר.

ב"כ המבקשת מתנגדת לקבלת תסקיר בענינו של המשיב. לדבריה, המשיב אינו בא בגדר החריגים המוכרים בפסיקה המאפשרים הליך גמילה במסגרת שלב המעצר.

לדבריה הטיעונים לעונש במסגרת התיק העיקרי קבועים ליום 04/07/10, המשיב כבר הודה בכתב האישום בתיק העיקרי, וכל בקשה להליך שיקומי, מן הראוי שתערך במסגרת התיק העיקרי.

לאחר ששמעתי טיעוני ב"כ הצדדים, ועיינתי בהחלטות הקודמות שניתנו בעניינו של המשיב, כמו גם בתסקיר המעצר שהוגש לתיק בית המשפט בינואר 2010, ובבקשת המעצר הנוכחית, באתי לכלל מסקנה כי אין מקום לאפשר קבלת תסקיר אשר יבחן אפשרות השתלבות בהליך טיפולי בעת הזו.

המשיב שוחרר ביום 06/01/10 וזאת לא בלי התלבטות.