מדינת ישראל נ' בכר

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום, המייחס לו שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית, בעת שהרכב היה בתנועה, עבירה בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961(להלן- התקנות)

העבירה הינה מסוג ברירת משפט בגינה הינו בסך של 1,000 ₪.

נסיבות האירוע בהתאם לכתב האישום היו כדלקמן: ביום 19.6.2011, שעה 12:27 לערך, ישב המתנדב יגאל נוימן (להלן- המתנדב) בניידת שעמדה במצב סטאטי ברחוב חברה חדשה בתל אביב, כשפניו של המתנדב היו לעבר רחוב ה' באייר. המתנדב הבחין בבירור בקטנוע מ.ר. 3325960 החולף על פניו ברחוב ה' באייר כשהנאשם החזיק טלפון נייד ביד שמאל תוך כדי נהיגה. השוטר נסע אחריו באופן מיידי , והנאשם עצר מיוזמתו על יד בית מספר 30 ברחוב ה' באייר. השוטר עצר לצידו וסימן לו להמתין. בזמן שהנאשם עמד עדיין הטלפון היה בידו. מזג האויר היה נאה, אור יום, ראות טובה.

תגובת הנאשם בעת שיוחסה לו העבירה הייתה: "לא דיברתי בזמן הנסיעה אלא רק אחרי שעצרתי. לא דיברתי בטלפון יש לי דיבורית ובזמן השימוש בטלפון הייתי בעצירה מלאה."

מטעם התביעה העיד המתנדב ובמסגרת עדותו הוגש הדו"ח (ת/1) וכן סקיצה שערך במעמד הדיון (ת/2).

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום וניהל הגנתו.

לאחר שהזהרתי עצמי מפני הרשעה על סמך עדות יחידה, באתי לכלל דעה כי התביעה הוכיחה את יסודות העבירה.

הטענה העובדתית הייתה כי הנאשם אחז בטלפון בעת שרכבו היה בתנועה. על כך חל איסור כפי שנקבע בהוראת סעיף 28(ב)(1)(א) לתקנות כי "בעת שהרכב בתנועה, הנוהג ברכב – לא יאחז בטלפון קבוע או נייד...". במקרה דנן לא נטען כי הנאשם שוחח בעת הנסיעה, אלא כי החזיק במכשיר הטלפון. תכלית האיסור הוסברה בפסק דין עפ"ת (ת"א) 9847-04-13 תומר ברין נ' מדינת ישראל, מפי כב' השופט רענן בן יוסף, כדלקמן:

"תכליתה של תקנה 28(ב) במסגרת התכלית הכללית, הינה להבטיח את שליטתו של האוחז בהגה או בכידון ברכבו, בכך שלא יסיר ידיו מהם לצורך תפעול מכשיר הטלפון וכי המכשיר יונח באופן יציב המונע את נפילתו והצורך להגיב לכך."

במועד ההוכחות העיד הנאשם כי אותו יום נקבעה לו פגישה ברחוב ה' באייר. הוא עצר את האופנוע ורק אז הוציא את הטלפון מהתא על מנת לחפש את מספר הטלפון של האדם עמו אמור היה להיפגש.

עם זאת, אני סבורה כי ממקום עמידתה של הניידת היה למתנדב שדה ראיה להבחין בנאשם ובמעשיו, והוא יכול היה גם להבחין בידו השמאלית של הנאשם, שכן הנאשם הגיע משמאלו כך שלמתנדב הייתה זווית ראיה חזיתית כלפי הנאשם (ראה, ת/2), לפני שזה המשיך בנסיעה ועצר מיוזמתו כעבור מספר בניינים. יודגש כי הנאשם הודה כי לא הבחין בניידת בעת שחלף על פני רחוב חברת חדשה.

הנאשם טען כי החזקת טלפון ביד אחת ועצירת האופנוע ביד האחרת אינה אפשרית, אך המתנדב טען כי לא הבחין כיצד הנאשם עצר את האופנוע. הוא נסע אחריו, וייתכן כי בעת העצירה אחז הנאשם את הכידון בשתי ידיו.

מדברי הנאשם ניתן היה להבין כי תכנן להתקשר לאדם שעמו קבע להיפגש. הוא כבר הגיע לאזור אך בשל סיבה כלשהי חפץ לשוחח עמו. אני מאמינה, כי הנאשם החזיק את הטלפון בידו עוד בשעת הנסיעה נוכח כוונתו זו, ובסופו של דבר עצר על מנת להתקשר. זאת ועוד, המתנדב מיהר ונסע אחרי הנאשם, אשר עצר מיוזמתו לאחר מרחק קצר. בנסיבות אלה תמוה כיצד הספיק הנאשם לעצור, להוציא את הטלפון מהתא, ולהחזיק בו לשם איתור מספר הטלפון.

בסופו של יום אני סבורה, כי צירוף הנתונים שלעיל כמו גם האימון בגרסת המתנדב, מביאים למסקנה כי הנאשם החזיק במכשיר הטלפון הנייד תוך כדי נסיעה וכי המתנדב יכול היה להבחין בכך.

אשר על כן, ארשיע את הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

ניתנה היום, כ"ז סיון תשע"ג , 05 יוני 2013, במעמד הצדדים התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: