מדינת ישראל נ' ביצוק ואח'

החלטה

1.לפניי בקשה להחזרת תפוס, לפי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969.

2.הרקע לבקשה הוא כדלקמן:

נגד מבקש 2 (להלן: "הנאשם") ונגד נאשמת נוספת הוגש ביום 5/5/10 כתב אישום המייחס לנאשם עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, הפקרה אחרי פגיעה, שינוי זהות של רכב ושיבוש מהלכי משפט. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 23/4/10 נסע הנאשם ברכב מסוג סובארו שמספר הרישוי שלו הוא 1922423 (להלן: "הרכב") לעבר מתלוננים והתנגש בהם עם הרכב. הנאשם נמלט מהמקום יחד עם הנאשמת הנוספת, ובהמשך הוריד את לוחיות הזיהוי של הרכב והחביאן בתא המטען.

הרכב נתפס על-ידי משטרת ישראל.

ביום 3/10/10 הגישו הנאשם ומבקש 1, שהוא אביו של הנאשם, בקשה להחזרת הרכב. בבקשה נטען כי מבקש 1 הוא הבעלים הרשום והבלעדי של הרכב, וכי הוא זקוק לרכב על מנת להתנייד בין אתרי בנייה שונים שבהם הוא עובד. המשיבה התנגדה לבקשה מהטעם שטרם ניתן מענה של הנאשם לכתב האישום, כך שלא ברור מה יהיה קו ההגנה. עוד נטען כי אם הרכב ישוחרר קיים חשש שיבוצעו בו שינויים אשר עלולים לשבש את ההליך המשפטי, ולכן קיימת חשיבות כי הרכב יישאר בחזקתה במצבו המכאני כפי שהיה עובר לאירוע נושא כתב האישום.

בהחלטה מיום 21/11/10 קבע כב' השופט ד' מגד כי גם אם המדינה תעתור כי הרכב ישמש ראיה במשפט, יש לשקול חלופת תפיסה, שכן הנאשמים הצהירו שלא תהיה להם כל טענה לגבי מצבו המכאני של הרכב. על כן הורה כב' השופט מגד כי הרכב יוחזר למבקש 1 בתנאים אלו: 1) רישום שעבוד על הרכב לטובת המשיבה; 2) רישום עיקול על הרכב לטובת המשיבה; 3) שיעבוד פוליסת הביטוח המקיף שהוצא לגבי הרכב לטובת המשיבה; 4) חתימת מבקש 1 על התחייבות שלפיה לא יעשה כל דיספוזיציה ברכב לרבות מכירתו, העברתו או ביצוע כל שינוי בו; 5) הפקדת 11,000 ש"ח במזומן או ערבות בנקאית בסכום זהה וחתימה על ערבות עצמית ועל ערבות צד ג' (של שני ערבים) ע"ס 10,000 ש"ח.

מבקש 1 או הנאשם לא קיימו את כל התנאים שנקבעו בהחלטתו של כב' השופט מגד, ועל כן הרכב נותר בידי המשטרה.

ביום 6/6/11 הרשעתי את הנאשם ואת הנאשמת הנוספת, על פי הודאתם, שניתנה בעקבות הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן, שבו שונתה העבירה של חבלה בכוונה מחמירה לעבירה של חבלה חמורה בנסיבות חמורות. הדיון לפניי נדחה ליום 14/12/11 לשם קבלת תסקירים משירות המבחן ולטיעונים לעונש.

3.ביום 25/7/11 עתרו מבקש 1 והנאשם להורות על השבת הרכב לידי מבקש 1 בלא הפקדת ערבויות. בבקשה נטען כי נוכח הרשעתם של הנאשמים ומאחר שלא יתנהלו הוכחות, הרי שלמשיבה אין עוד כל צורך בהחזקת הרכב התפוס כמוצג משפטי בתיק או כראיה. המשיבה התנגדה לבקשה וטענה ש"קיימת החלטה של בימ"ש ואין כל נסיבות של ממש בגינן יש מקום לסטות ממנה".

בדיון שהתקיים בבקשה להחזרת תפוס הבהיר ב"כ המשיבה כי הרכב אכן אינו נדרש כראיה במשפט, אך המשיבה מתכוונת לבקש חילוט של הרכב, שכן העבירות בוצעו ברכב זה. בהקשר זה הפנה ב"כ המשיבה לכך שבשים לב למכלול הראיות, ובהן אמרת הנאשם במשטרה, הרכב שייך לנאשם ולא למבקש 1 כפי שנטען בבקשה.

מנגד טענה ב"כ המבקשים כי המדינה לא העלתה בעבר טענה לחילוט אלא עמדה רק על הקושי לשחרר את הרכב אם יתעורר צורך להגישו כראיה במשפט. עוד טענה ב"כ המבקשים כי הרכב הוא בבעלותו של מבקש 1 ולא של הנאשם, כעולה מרישיון הרכב. כמו כן היא הוסיפה כי בהעדר אמצעים כלכליים נבצר מהמבקשים להפקיד את הסכום שקבע כב' השופט מגד או לערוך לרכב ביטוח מקיף.

4.אלו הם הסעיפים הרלוונטיים שבפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש):

32. סמכות לתפוש חפצים

(א) רשאי שוטר לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור, עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה.

 34. מסירת התפוס לפי צו

על פי בקשת שוטר שהוסמך לכך על ידי קצין משטרה בדרגת מפקח משנה או בדרגה גבוהה מזו דרך כלל או לענין מסוים (להלן - שוטר מוסמך), או על פי בקשת אדם התובע זכות בחפץ, רשאי בית משפט שלום לצוות כי החפץ יימסר לתובע הזכות או לאדם פלוני, או שינהגו בו אחרת כפי שיורה בית המשפט - הכל בתנאים שייקבעו בצו.

37. חפץ שלא הוגש כראיה

הוגש משפט ולא הוגש החפץ כראיה לבית המשפט, הרי אם היה המשפט נגד אדם על עבירה שעבר באותו חפץ או לגביו, רשאי בית המשפט לצוות כאמור בסעיף 34; לא ניתן צו לפי סעיף 34 או שלא היה המשפט נגד אדם על עבירה כאמור, תחזיר המשטרה את החפץ לאדם שמידיו נלקח.

39. צו חילוט