מדינת ישראל נ' ביטון

החלטה

בפניי בקשת הנאשם לביטול הכרעת דין וגזר דין שניתנו בהיעדרו.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין נהיגה בשיכרות - סירוב לבדיקת שיכרות.

הנאשם לא התייצב, ולאור אי ההתייצבות ניתנו הכרעת דין וגזר דין בהיעדרו.

בבקשה נטען כי עקב טעות מצערת לא התייצב הנאשם לדיון בעניינו. מלבד טענה זו, לא נטענה כל טענה אחרת, ואף לא נטען דבר באשר למהותה וטיבה של ה"טעות המצערת".

לבקשה לא צורף תצהיר.

המאשימה מתנגדת לבקשה.

שני תנאים, שאינם מצטברים, נדרשים לביטול פסק דין בהתאם לסעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב - 1982. האחד – קיומה של סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות, והשני מניעת עיוות דין. ככל שאין חשש לעיוות דין, לא יבוטל פסק הדין, אלא אם קיימת סיבה מוצדקת להיעדרות. ראה רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל, פד' נז'(6) 793, ר"ע 418/85 רוקינשטיין נ' מדינת ישראל, פד' לט'(3) 279, רע"פ 1773/04 אלעוברה אסמעיל נ' מדינת ישראל (2004) לא פורסם וע"פ 4808/08 מדינת ישראל נגד שרון מנחם (2009), לא פורסם. אי התייצבות כמוה כהודאה ואין לומר כי כל מי שכופר ולא התייצב זכאי לביטול פסק דין. כמו כן אין חובה לקיים דיון בבקשה לביטול פסק הדין בנוכחות הצדדים (ראה רע"פ 9142/01 וע"פ 4808/08 דלעיל).

לאחר שעיינתי בבקשה ושקלתי את טענות הצדדים לאור סעיף 130 (ח) וההלכות דלעיל לא מצאתי מקום להיעתר לה.

לא הובא כל נימוק ראוי לאי ההתייצבות לדיון, וכל שנטען הוא כי בשל "טעות מצערת" לא התייצב הנאשם לדיון בעניינו. משעשה הנאשם דין לעצמו ולא התייצב, אין לו להלין אלא על עצמו.

לבקשה לא צורף תצהיר. גם אם היה מצורף, לאור טיב הטענות שבפי הנאשם, ספק אם היה בו להועיל.

מכל האמור, לא מצאתי סיבה מוצדקת לאי התייצבות.

הנאשם לא טוען כל טענה לעיוות דין. בנסיבותיו של תיק זה, לאור טיב הטענות שבפי הנאשם, לנוכח מהות העבירה בה הורשע הנאשם, ובשים לב לרמת הענישה הנהוגה ביחס לעבירה מסוג זה, אף אינני מוצא כל עיוות דין או חשש לו.

לפיכך, הבקשה נדחית.

המזכירות תודיע למבקש.

ניתנה היום, כ"ג כסלו תשע"א, 30 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: