מדינת ישראל נ' ביטון(עציר)

החלטה

1.המשיב ושתי חברות שבניהולו עומדים לדין בבית משפט השלום באשדוד.

בכתב האישום (שהוגש ביום 21.2.13) שבעה אישומים ובהן מיוחסות למשיב מאות עבירות לפי סעיפים 117 (ב) (5), 117 (ב) (6), 117 ב (2) (3) לחוק מס ערך מוסף התשל"ו – 1975 (חוק מע"מ) וסעיפים 220 (4) ו- 220 (5) לפקודת מס הכנסה ("הפקודה").

בתמצית – נטען בכתב האישום כי במהלך השנים 2011-2012 , במסגרת פעילותו וניהולו את שתי החברות (נאשמות 2 ו- 3) פעל המשיב באופן שיטתי ואינטנסיבי לביצוע תוכנית מירמה וגזילה של קופת המס הציבורית באופן בו כלל המשיב בספרי הנה"ח של שתי החברות חשבוניות מס פיקטיביות בסכום המצטבר כדי 597,000,000 ₪ (חמש מאות תשעים ושבעה מיליון ₪) – כאשר המע"מ הבדוי שנרשם בגינם הסתכם ב- 84,049,458 ₪ - אותו ניכו שתי החברות (באמצעות המשיב) בדוחותיהם התקופתיים.

בנוסף, הוציאו שתי החברות, באמצעות המשיב, חשבוניות פיקטיביות לאחרים בסכום מצטבר של 240,614,808 ₪.

עפ"י הנטען, החשבוניות וניכוי סכומי המע"מ הנ"ל נעשו על ידי החברות באמצעות המשיב, ובפיקציה מוחלטת – מבלי ששיקפו עסקאות כלשהן.

לאמור – הסכום המצטבר של מעשי המירמה, הכזב וגזילת קופת הציבור המיוחס למשיב בכתב האישום מסתכם בלמעלה מ- 837,000,000 (שמונה מאות שלושים ושבעה מיליון ₪).

במקביל להגשת כתב האישום ביקשה המדינה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים.

בדיון הראשון בבקשה הסכימו ב"כ המשיב כי חומר החקירה עולה כדי ראיות לכאורה וכי קמה עילת מעצר.

ביהמ"ש קמא הורה על עריכת תסקיר מעצר.

בישיבת 18.3.2013 – לאחר שהובא בפניו התסקיר החליט ביהמ"ש קמא (כב' השופטת נ.שמואלי מאייר) לקבל את המלצת התסקיר ולשחרר את המשיב לחלופת מעצר בדמות מעצר בית בביתו שבדימונה, באיזוק אלקטרוני, ובפיקוחם (לסירוגין) של אשת המשיב, אחיו ושניים מחבריו.

בנוסף, נקבעה הפקדת ערובה בסכום של 200,000 ₪ (מאתיים אלף ₪), ערבות עצמית, (של המשיב) בסך 500,000 ₪ וערבויות עצמיות של 200,000 ₪ שייחתמו על ידי כל אחד מארבעת המפקחים הנ"ל.

כמו כן – נאסר על המשיב שימוש במחשב ובאמצעי תקשורת.

2.בפני ערר שהגישה המדינה על החלטת השחרור בערובה.

לטענת העוררת, נוכח ההיקף הכמעט דמיוני של סכומי המירמה, הכזב והגזילה הנטענים – והמוכחים לכאורה (למעלה משמונה מאות מיליון ₪) – לא תיסכון למשיב חלופת מעצר.

זאת הן בשל המסוכנות הרבה הנודעת ממנו להמשך מעשי המירמה והכזב והן בשל החשש הבלתי נמנע מפי הימלטותו מאימת הדין – נוכח הענישה המחמירה הצפויה לו – אם יורשע בדינו.

3.לאחר בחינת הדברים וטענות הצדדים – בכתב ובעל פה (בהליכי ערר זה ובהליכי ביהמ"ש קמא) מסקנתי הינה כי ערר זה בדין יסודו.

המשיב, כאמור לעיל, אינו חולק כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת כל המיוחס לו בכתב האישום.

עיון בכתב האישום על כל פרקיו ואישומיו חושף התנהלות שיטתית ואינטנסיבית לאורך שנתיים תמימות (2011-2012) במהלכן המשיב זייף, רימה וכיזב בספרי שתי החברות בסכום הבלתי נתפס העולה על שמונה מאות מיליון ₪.

הזיוף והמירמה היו בספרי החברות ובמאות רבות של חשבוניות פיקטיביות שלא הייתה מאחוריהם עסקה כלשהי.