מדינת ישראל נ' ביטון(עציר) ואח'

החלטה

1.בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה ומעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן:"החוק"). מדובר בהליכים שנפתחו כנגד המשיב מס' 1 שבעניינו דנה החלטה זו, בתיק פלילי 35627-01-11, וכנגד משיב מס' 2 בהגשת כתב אישום, בו מיוחסים למשיבים אישומים של פריצה לבנין וביצוע גניבה של מכשיר טלויזיה שחור לבן, אשר הונחה בחדר המחסנים הנמצא בבעלות דיירי הבנין.

2.מדובר בעבירות רכוש, אשר מתיאור ביצוען, כעולה מכתב האישום, ניתן ללמוד כי לא מדובר בביצוע מתוחכם, משום שגם המאשימה סבורה שהמשיבים הסתובבו ברחבת הבנין, ניגשו לדלת שהובילה לחדר המחסנים, שלא היתה נעולה והיתה שבורה עוד קודם לכן, פתחו אותה ונטלו הטלויזיה שהיתה כאמור בחדר המחסנים הכללי ולא במחסן השייך לבעלת הטלויזיה שהיא דיירת בבנין.

3.כפי שעולה מחומר הראיות שבו עיינתי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב 2. בחנתי בקפידה הראיות הקיימות, בחנתי מהות הראיות ומשקלן המצטבר וזאת על רקע הסברי ב"כ המשיב 2 לראיות אלו לטעמי די בראיות הקיימות להביא למסקנה יחידה הגיונית לגבי המשיב 2 כי קימות לגביו ראיות לכאורה לביסוסן של כתב האישום ולסיכוי סביר להרשעת המשיב 2 באישומים נגדו. אין בכך כדי לקבוע מסמרות באשר לטענת ב"כ המשיב 2 לענין זוטי דברים.

4.אשר לראיות המספיקות – יש להפנות למזכרי השוטרים הקיימים בתיק, לרבות ובמיוחד מזכרים מיום 17.1.11 ולאמור בטענות ב"כ המבקשת לענין זה. כמו כן, יש להפנות לחקירת בעלת הטלויזיה וכן לחקירות המשיבים עצמם.

5.עוד יש לבדוק האם בנסיבות המקרה מתקיימות עילות מעצר עפ"י סעיף 21 לחוק.

לטעמי, בנסיבות העניין לא מתקיימת עילת מעצר, זאת גם אם אקבל טיעוני ב"כ המבקשת באשר לעברו המכביד של המשיב מס' 1 שבפני. צודק ב"כ המשיב מס' 1 בטיעונו כי כאשר עסקינן בעבירת רכוש, כמו זו שנדונה בבקשה זו, יש צורך להוכיח נסיבות הנובעות מטיב העבירה, אופן ביצועה או הנסיבות שאפפו הביצוע, כי מתקיימת עילת מעצר ואין די בעבר מכביד לכשעצמו, כדי להקים עילת מעצר.

במקרה הנדון בפני, לא מצאתי כי אופן ביצוע העבירה הנטען, נסיבות ביצוע העבירה והרכוש הנגנב, מקימות עילת מעצר במקרה דנן. במקרה דנן לא מדובר בביצוע עבירה באופן המעיד על תעוזה מיוחדת, תחכום, תכנון רב מראש.

יש לזכור כי לא נסתרו טענות המשיב מס' 1 באשר לעיסוקו ולמחשבותיו כי סייע לדיירים משסילק גרוטאה מביתם.

אני מפנה לענין זה להחלטות אשר צוטטו בפני ע"י ב"כ המשיב 2, כדלקמן:

בש"פ 8824/03 אדי טוביאנה נ' מדינת ישראל – החלטת כב' השופט גרוניס מיום 7.10.03;

בש"פ 7975/05 אנדריי גורדיאן נ' מדינת ישראל – החלטת כב' השופטת דורית בייניש, כתוארה דאז, מיום 24.8.05;

בש"פ 458/09 אלירן גיל נ' מדינת ישראל – החלטת כב' השופט גרוניס מיום 23.2.09;

עמ"ת 28248-03-10 מיכאל שקיירוב נ' מדינת ישראל – החלטת כב' השופט סעאב מיום 24.3.10;

עמ"ת 40626-06-10 מוחמד ראג'ב נ' מדינת ישראל – החלטת כב' השופט אמיר טובי מיום 1.7.10.

6.כן מצאתי ממש בטענות ב"כ המשיב באשר לעבר המכביד של המשיב 2, מבלי לזלזל בכמות העבירות בהן הורשע, בטיב העבירות, יש לזכור כי ההרשעה האחרונה הינה בגין עבירות אשר בוצעו לפני למעלה מ-6 שנים.

7.על יסוד כל אמור לעיל, אני מורה על שחרור המשיב 2 ממעצר, בתנאים הבאים:

א.המשיב יחתום על התחייבות עצמית ע"ס 10,000 ₪, יפקיד סך של 1,000 ₪ במזומן;

ב.המשיב ימציא ערבות צד ג' ע"ס 10,000 ₪, וזאת לצורך הבטחת התייצבותו למשפט.

ניתנה והודעה היום ט"ו שבט תשע"א, 20/01/2011 במעמד עו"ד חיון ועו"ד שרמן.