מדינת ישראל נ' ביטון ואח'

גזר דין בעניינו של נאשם 2

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של קשירת קשר לפשע והחזקת אביזר תחמושת של נשק שלא כדין.

כעולה מעובדות כתב האישום, קשר הנאשם קשר עם אדם נוסף (נאשם 1) לבצע עסקת סחר בנשק כאשר נאשם 3 היה איש הקשר והמתווך בין הנאשמים 1 ו- 2.

נאשם 1 הוא שביקש לקנות את הנשק ונאשם 2 אמור היה לספק הנשק לנאשמים 1 ו- 3.

קשירת הקשר באה לידי ביטוי בשיחות טלפון רבות שערכו ביניהם הנאשמים, משך כשבוע ימים.

עוד עולה מעובדות כתב האישום, כי בתאריך 4.6.10 בשעה 01.40 החזיק הנאשם 2 ברכב מחסנית לאקדח מסוג FN.

בטיעוניה לעונש הפנתה התובעת לעברו הפלילי של הנאשם וציינה חלקו בביצוע העבירה.

כן טענה בדבר חומרת העבירות ועתרה להטלת מאסר בפועל ומאסר מותנה.

ב"כ הנאשם לא התעלם מעברו הפלילי של הנאשם, אולם ציין כי מאז שחרורו ממאסר רכש מקצוע והחל לעבוד בו, הדגיש החסכון המשמעותי בזמן בזכות הודאת הנאשם וטען שקיים קושי ראייתי בתיק שכן הראיות נסמכות על פרשנויות של דברים שנשמעו במסגרת האזנות סתר.

ב"כ הנאשם הפנה לעובדה כי לא נתפס נשק, למעט מחסנית ריקה וכי לא נעשה שימוש בנשק, הגיש תקציר פסקי דין בציינו כי דובר בהם במקרים חמורים יותר וביקש לגזור מהם גזירה עונשית שווה לענייננו.

ב"כ הנאשם ציין כי הנאשם היה עצור בגין תיק זה, תחילה מאחורי סורג ובריח ואחר כך במעצר בית מלא וביקש להטיל עליו עונש צופה פני עתיד.

הנאשם טען כי למד הלקח, סיפר כי למד, השיג תעודות, הביע צער וביקש שאתחשב בו.

כבר נקבע בפסיקה כי עבירות נשק הן עבירות נפוצות שמסכנות את בטחון הציבור ולכן על בית המשפט לתת משקל הולם לאינטרס הציבורי בענישה שתהווה הרתעה.

(ר' רע"פ 2718/04 פואד אבו דאחל נ' מ"י (ניתן ביום 29/3/04) וכן ע"פ 2839/05 ראיד עבד אל קאדר נ' מ"י (ניתן ביום 17/11/05).

בהתאם, המדיניות הראויה לענישה בעבירות נשק הינה להחמיר בעונש וזאת כדי להרתיע מבצעי עבירות מסוג זה מפני ביצוען ולהגן על הציבור.

עם זאת, לעולם יש לזכור כי הענישה היא אינדיבידואלית ועל בית המשפט לבחון נסיבותיו של כל מקרה ומקרה לגופו.

במקרה דנן, הנאשם בחר לחזור בו מהכפירה ולהודות בכתב האישום ובכך חסך זמן שיפוטי יקר כמו גם את עדותם של 31 עדי התביעה אשר שמיעתם היתה אורכת חדשים רבים ואפילו שנים.

לכן יש לראות בהודאה שיקול להקלה משמעותית בעונשו.

עוד יש לשקול לקולא, את העובדה שהנאשם נעצר בגין תיק זה ושהה תקופה לא מבוטלת במעצר מאחורי סורג ובריח, לאחריה שוחרר למעצר בית מלא.

שיקול נוסף לקולא הוא, העובדה ששיחותיהם של הנאשמים לא הניבו פרי וכי אביזר התחמושת שהחזיק הנאשם 2 הינו מחסנית אשר נמצאה ריקה מכדורים וכי כדורים לנשק לא נמצאו.