מדינת ישראל נ' ביבילורי

גזר דין

לאחר ניהול הליך של הוכחות הורשע הנאשם בעבירה של החזקת סכין שלא כדין.

תמצית עובדות כתב האישום הן כי ביום 31.01.10 בשעה 2:03 לערך, הגיעו שוטרים לטפל בתאונת דרכים ברחוב ז'בוטינסקי בפתח תקווה, בה היה מעורב הנאשם. מאחר שעלה חשד כי הנאשם נהג ברכב תחת השפעת אלכוהול נערך חיפוש ברכבו ובתא הכפפות נמצא סכין.

בטיעוניו לעונש הדגיש ב"כ המאשימה את הערך החברתי המוגן הנפגע כתוצאה ממעשיו של הנאשם והוא שלום הציבור ובטחונו והצפייה להגנה, כאשר מידת הפגיעה מתבססת על הפוטנציאל הסיכון הנשקף מאותם אזרחים הנושאים עמם סכין.

ב"כ התביעה ציין כי ע"פ תיקון 113 לחוק העונשין כמו גם עקרון ההלימה הנגזר ממנו, על בית המשפט לתת דעתו באשר לערך החברתי המוגן ומידת הפגיעה בו.

ב"כ המאשימה ציין כי מדובר בסכין מתקפלת דמוית סכין קומנדו, אשר נמצאה בתא הכפפות ברכבו של הנאשם עת היה מעורב בתאונת דרכים בה פגע ברכב אחר כשמפיו נודף ריח של אלכוהול.

ב"כ המאשימה טען תוך שסמך ידו על הפסיקה כי הנסיבות מעידות על חומרה ולפיכך עותרת התביעה למתחם ענישה שנע בין עבודות שירות למאסר בפועל של כ-12 חודשים.

באשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה טען ב"כ המאשימה כי מדובר בנאשם בעל עבר פלילי הכולל שלוש הרשעות בעבירות של היזק לרכוש במזיד, תקיפה סתם, התנהגות פרועה במקום ציבורי ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. על אף שעברו הפלילי של הנאשם מלמד כי העבירה האחרונה בוצעה בשנת 1998, ניתן ללמוד על פוטנציאל הסיכון הנשקף מנאשם זה המהווה שיקול לחומרא.

בנוסף ציין ב"כ התביעה כי האירוע נשוא כתב האישום התרחש לפני כארבע שנים, אולם גם נתון זה אינו מהווה שיקול לקולא.

ב"כ המאשימה הדגיש כי בעבירות ממן אלו, יש צורך בהרתעה אישית ובהרתעת הרבים, תופעת השימוש בסכין הפכה לרעה חולה במחוזותינו אשר יש להוקיעה מהחברה באמצעות עונש מרתיע למען יראו וייראו.

ב"כ המאשימה ציין כי המאשימה ערה למצבו הבריאותי והנפשי של הנאשם אך כשמדובר בנאשם הנמצא במעקב פסיכיאטרי הנושא עמו סכין פוטנציאל הסיכון גובר.

לאור האמור לעיל לרבות סירובו של הנאשם לבצע עבודות שירות, עתרה המאשימה לעונש בתוך המתחם שירוצה בכליאה ממשית.

ב"כ הנאשם פתחה את טיעוניה בכך שעברו הפלילי של הנאשם ישן מאוד, עד כי התיישן, ולמעשה מאז ועד היום למעט התיק הנוכחי לא נפתחו לנאשם תיקים נוספים.

ב"כ הנאשם ציינה כי מדובר בנאשם שמצבו הרפואי קשה מאוד והוא סובל מתחלואות שונות.

בשנת 2002, היה הנאשם קורבן לאירוע טרור ובעקבות אותו אירוע הוכר הנאשם כנכה 30% בשל הפגיעה בעינו ובהמשך אושרה לנאשם קצבה בגין דרגת אי כושר של כ-75% והוא נקרע נפגע פעולות איבה. בעקבות אותן בעיות רפואיות סבל הנאשם גם מהפרעות בתחום הפסיכיאטרי כך שמצבו הנפשי דורש טיפול קבוע ומתמשך.

ב"כ הנאשם הוסיפה בהסתמך על מסמכים רפואיים כי הנאשם סובל מכאבים בעקבות ניתוחים רבים שעבר ועוד עתיד לעבור בעקבות ניתוח כושל בעינו, ולאור בעיותיו הרפואיות הלא פשוטות כלל ועיקר סבר הנאשם כי הוא אינו מסוגל לבצע עבודות שירות ולכן סירב.

ב"כ הנאשם הדגישה כי מדובר בעבירה אבסולוטית , לנאשם לא הייתה כל כוונה לעשות שימוש אלים בסכין ואת זה ניתן ללמוד אף מעדויות השוטרים.

ב"כ הנאשם ציינה, כי הנאשם מתגורר עם אחיו ומטפל באחיו ואמו אשר סובלים מבעיות רפואיות קשות והציגה מסמכים על מנת לתמוך בטענותיה. ובנסיבות אלה בקשה ב"כ הנאשם כי בית המשפט ינהג בנאשם במידת הרחמים.

ב"כ הנאשם סבורה כי לאור נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם כמו גם חלוף הזמן והעובדה כי הנאשם נמצא במעקב פסיכיאטרי, אין חשש שהאינטרס הציבורי ייפגע במידה ויוטל על הנאשם עונש צופה עתיד , קרי- מאסר על תנאי.

ב"כ הנאשם הדגישה כי במדובר בנאשם נכה 75% אשר יכולתו לעבוד מסתכמת בכ25%, אי לכך החלטתו של הממונה בנוגע לשעות העבודה אותן קבע לנאשם אינן תואמות את מצבו הרפואי.