מדינת ישראל נ' בחרידיין(עציר) ואח'

החלטה

1.זוהי בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן : "חוק המעצרים").

כנגד המשיבים, הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של סחיטה בכח, עבירה לפי סעיף 427 (א') לחוק העונשין, סחיטה באיומים, עבירה לפי סעיף 428 (א') לחוק העונשין והחזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7 (א) + (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש].

2.על פי האמור בכתב האישום, הנאשמים החזיקו בחפיר באדמה במקום מחבוא בסם מסוכן מסוג קוקאין במשקל שאינו ידוע במדויק למאשימה, והעולה על 20 גרם נטו, כשהוא מחולק לאריזות, שלא לצריכתם העצמית.

במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, בסמוך ליום 14.02.2010 הגיע המתלונן אל מקום המחבוא, משם נטל את הסם האמור, כשאת חלקו הסליק בתקרת שירותים בקניון ואת חלקו האחר החביא בביתו, לאחר שצרך והשתמש בכמות שאינה ידועה במדויק למאשימה, של הסם המסוכן.

מיד ובסמוך המתינו הנאשמים ואחר במקום מפגש, למתלונן והורו לו להכנס לרכב, משם הסיעו אותו למקום המחבוא ולאחר חיפוש נוסף ומשעמד המתלונן על הכחשתו, הוציאו את המתלונן מהרכב והנאשמים והאחר היכו אותו בראשו, בפניו ובגופו ולאחר שנפל לארץ, הרימו אותו והמשיכו להכות אותו, תוך שהם גורמים לו לחבלות, לדימומים ולהמטומה בעינו, והכל בכדי להניע אותו להודות בנטילת הסם המסוכן.

בעקבות המתואר לעיל, הודה המתלונן כי הוא זה אשר לקח את הסם המסוכן ממקום המחבוא והוביל את הנאשמים ואת האחר למקום שהסתיר את הסם ומשם לביתו, שם השיב להם את הסם.

לאחר שהנאשם 2 שקל את הסם אשר המתלונן השיב לנאשמים, הודיע לו כי חסרים 20 גרם של הסם והנאשמים דרשו מהמתלונן כי ישלם לנאשם 1 סכום של 10,000 ש"ח ולנאשם 2 סכום של 2,000 ש"ח, בשלב זה, שאם לא כן, הוא ימות.

3.ב"כ המשיבים טוענים כי ביחס לעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית אין ראיות לכאורה ברף הנדרש בשלב זה, וביחס לעבירות האחרות טוענים הם לכרסום בראיות.

4.בהליך זה שמכח סעיף 21 לחוק המעצרים, אין בית המשפט מכריע בדין אם לחייב נאשם או לזכותו, ואין להידרש לבקשה למעצר כמו שהייתה הכרעת דין. השאלה הינה קיומו של פוטנציאל הרשעתי, בראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט יוביל לראיות אשר מבססות אשמה מעל לכל ספק סביר. ראה בש"פ 6187/95, מ"י נ' סלימאן אלעביד (1995), לא פורסם, בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל פד' נ (2) 133, בש"פ 825/08 מדינת ישראל נ' מוחמד דחלה פד' נב (1) 625.

אין כאן מחד הכרעה בתיק עצמו, או כניסה לשאלת מהימנות עדים, אך יש בחינה של ממש את חומר הראיות והסתכלות על התוצאה האפשרית של ההליך הפלילי, לא רק בשים לב לראיות התביעה, אלא גם לעוצמתן ולהגיון הדברים.

5.בחינת חומר החקירה באספקלריה של המבחנים האמורים מביאה למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה ברף גבוה לעבירות של סחיטה בכח וסחיטה באיומים, ואילו לעבירה של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, אני מוצא כי לא קיימות ראיות לכאורה.

6.בהודעתו מיום 17.02.2010 מתאר המתלונן, כי כשהגיע למקום אליו אמר לו המשיב 1 להגיע, לקחו אותו ברכב 3 אנשים אותם הוא מזהה כ: "בכר, טל ואני לא יודע שם של השלישי" [שו' 179 להודעתו האמורה]. את הנהג ברכב הוא אומר שהוא לא מכיר. את המשיב 1 הוא מכנה "בכר יחייב". הוא מציין גם כינוי שלו – "סמטארז'", הוא נשאל כמה זמן הוא מכיר את "בכר", הוא משיב: "הכרתי אותו לפני הרבה זמן, 3 שנים" נשאל אם הם חברים, הוא משיב: "היינו עד אשר זה קרה" [ר' עמ' 2 להודעתו האמורה].

הזיהוי של המתלונן את המשיב 1 הינו ברור ונשען על הכרותו עימו.

7.את המשיב 2 מזהה המתלונן בתמונה שהוצגה לו מתוך 8 תמונות [ר' הודעתו מיום 19.02.2010]. ממזכר שבתיק עולה כי נוצר קשר עם בא כוחו הקודם של המשיב 2 על מנת לזמנו למסדר זיהוי תמונות אשר עמד להערך למשיב 2 והתשובה שניתנה היא כי: "הם מבקשים שיערך מסדר זיהוי חי ואם לא אזי שנעשה מה שאנחנו מבינים". בכך יש לראות הלכה למעשה סירוב מצד ב"כ המשיב 2 להשתתף באותו מסדר זיהוי תמונות, אשר נערך למשיב 2. בא כוחו הנוכחי של המשיב 2 מעלה טענות שונות ביחס למסדר זיהוי זה, החל מהטענה כי אין לעודד שימוש במסדר זיהוי תמונות כשאפשר לבצע מסדר זיהוי חי, וכלה בטענות בדבר אי נוכחות סניגור בשלב זה, וטענה נוספת כי יש בתמונות אשר הוצגו במסדר הזיהוי, רק תמונה אחת של אדם עם זקן והיא תמונת המשיב 2. עוד טוען ב"כ המשיב 2 כי את הפרט הבולט ביחס למשיב 2, העובדה שהוא עם זקן, לא ציין המתלונן.

יש לדחות את כל הטענות האמורות ביחס להליך הזיהוי.

בתיק החקירה קיים מזכר אשר ממנו עולה כי המתלונן פוחד לקיים עימותים אל מול המשיבים, וכי הוא חושש מאוד לחייו, ומטעם זה הוא לא יוכל לבצע מסדר זיהוי חי ו/או עימותים. גם ללא מזכר זה יש להבין בנסיבות העניין מדוע חושש המתלונן מהמשיבים.

יש בכך הסבר לאי עריכת מסדר זיהוי חי. מכל מקום, הטענה כי מסדר זיהוי חי עדיף או מחוייב על מסדר זיהוי תמונות, מקום שניתן לבצעו, היא טענה אשר שמורה למשיב 2 במסגרת התיק העיקרי ואיני רואה בה כל כרסום או פגיעה בראיות בשלב זה.

עיון בתמונות אשר הוצגו מעלה כי תמונות נוספות הינן של אנשים אשר להם זקן אשר ניתן להגדירו למען הדיוק כחתימת זקן. כך הוא גם לגבי המשיב 2 ומכאן שלא רק שתמונתו אינה חריגה מבחינת פרט זה בתמונות אשר הוצגו, אלא שהיא משתלבת עימן.

8.התיאור אשר מתאר המתלונן בהודעותיו את האירועים אשר אירעו כאשר הוא נלקח למקום המחבוא והוכה, מתיישבים עם האמור בכתב האישום, ויש להדגיש כי עדותו מתחזקת בראיות חיצוניות אשר נאספו לאחר שהוא הובא למקום ע"י המשטרה. המתלונן נלקח לזירה, הוליך את החוקרים לאורך שביל עפר, בדרך הצביע על מטליות לחות אשר היו מונחות על הקרקע מרחק מספר מטרים אחת מהשניה ולדבריו מטליות אלו שימשו את המשיבים וגם אותו לניגוב הדם, בהמשך הדרך הצביע על משקפי שמש אשר עליהם חומר החשוד כדם ולדבריו אלו משקפי שמש השייכים לו ובסמוך להם חומר ספוג באדמה אשר לדבריו זהו דמו שספוג שם [ר' דוח מיום 18.02.2010].