מדינת ישראל נ' בזפרוזבני ואח'

ב"כ נאשם 1: עו"ד שי רודה

ב"כ נאשם 2: עו"ד ירוסלב מץ

החלטה

הבקשה

1.לפני טענתם המקדמית של נאשמים 1 ו-2, המבקשים לקבוע כי העובדות המתוארות בכתב האישום שהוגש נגדם אינן מגלות עבירה פלילית של העלבת עובד ציבור והפרעה לשוטר. זאת - מכוח סעיף 149(4) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (החוק).

רקע

2.נגד הנאשמים הוגש כתב אישום ביום 17.4.11 המייחס לשניהם עבירות של העלבת עובד ציבור (עבירה לפי סעיף 288 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (חוק העונשין) והפרעת שוטר במילוי תפקידו (עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין).

נוסף על כך, כתב האישום מייחס לנאשם 1 בלבד גם איומים (עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין), היזק לרכוש במזיד (עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין) ותקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו (עבירה לפי סעיף 273 לחוק העונשין).

הבקשה שלפני מתייחסת אך לעבירות של העלבת עובד ציבור והפרעת שוטר במילוי תפקידו.

3.על פי כתב האישום, ביום 13.11.10 הוזעקו שוטרים לקיוסק בחולון עקב המצאותם של הנאשמים במקום, כשהם בגילופין. בהגיע השוטרים למקום, אמר נאשם 1 לשוטר: "לך תמצוץ זין יא בן זונה" ובהמשך אמר לו: "אם לא תעזוב אותנו אני אזיין אותך" ו-"אני אזיין את אמא שלך, לא מפחד ממך, אני כולם מפחדים ממני ימנייק". לשוטרת אמר נאשם 1: "יא בת זונה, מזדיינת בתחת, כוס אמא שלך, בואי תמצצי לי את הזין".

על פי כתב האישום, נאשם 2 אמר לשוטר: "לך תזדיין. מדינה מזדיינת".

בשל התבטאויות אלה מיוחסת לשניים עבירת העלבת עובד ציבור, ולנאשם 1 - גם איומים.

נוסף על כך, השוטר ביקש מהנאשמים להתפנות מהמקום, אך הם סירבו לכך ונותרו במקום. בכך הפריעו לשוטר במילוי תפקידו.

כאמור - לנאשם 1 מיוחסות גם שתי עבירות נוספות, שאינן מענינה של הבקשה שלפני.

4.ביום 20.2.12 מסרו הנאשמים את תשובתם לכתב האישום. הם הודו בעובדות כתב האישום (למעט כפירה של נאשם 1 בכך שירק על שוטר, כנטען בסעיף 7 לכתב האישום), לרבות באמירת הדברים המיוחסים להם, אך העלו טענה מקדמית לפיה האמירות הללו אינן עולות כדי עבירה של העלבת עובד ציבור. עוד טענו כי במיוחס להם אין משום הפרעת שוטר.

טענות הנאשמים

5.הנאשמים מפנים להלכה שנקבעה על ידי בית המשפט העליון ברע"פ 2660/05 אונגרפלד נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים ממוחשבים, 13.8.08) [רע"פ אונגרפלד] וכן בדיון הנוסף באותו ענין: דנ"פ 7383/08 אונגרפלד נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים ממוחשבים, 11.7.11) [דנ"פ אונגרפלד].

לטענתם, התבטאויותיהם כלפי השוטר (ולגבי נאשם 1 - גם כלפי השוטרת) אמנם עשויות להיות מוגדרות כאלימות מילולית לא ראויה, שיש לגנותה מבחינה מוסרית, אולם אינן עולות כדי "העלבה" מבחינת תוכנן, כפי שפורשה בפסיקה, ומכאן שאינן עולות כדי עבירה פלילית של העלבת עובד ציבור. על פי הפסיקה, לא די בכך שהתבטאויות הנאשמים כלפי השוטר/השוטרת יהא בהן כדי לפגוע בעובד הציבור כפרט, ברמה של וודאות קרובה, אלא נדרש תנאי מצטבר והוא שהתבטאויותיהם יהא בהן כדי להביא לפגיעה ממשית וקשה באופן מילוי תפקידם הציבורי, ובכך לפגוע במערכת השירות הציבורי ואמון הציבור בה, ברמה של וודאות קרובה.

הנאשמים מתייחסים למבחן התוכני והמבחן ההסתברותי שנעזרו בהם ברע"פ אונגרפלד לצורך פרשנות העבירה של העלבת עובד ציבור, ובהתאם לאלה, ההתבטאויותיהם אינן עולות כדי עבירה.

6.לטענת נאשם 1 ההתבטאות הראשונה נאמרה לשוטר בהיות נאשם 1 בגילופין, כאשר לדרישת השוטרים שיעזבו את המקום לא קדמה כל עבירה מצדו. ההתבטאות השנייה, שנאמרה כלפי השוטרת, נאמרה אף היא כשנאשם 1 בגילופין, ולאחר שהשוטר דחף את הנאשם 1 וזה נפל ארצה. לאור האמור, אין בהתבטאות הנאשם 1 כדי לקיים מבחן מחמיר זה ולפיכך מבוקש להורות על ביטול האישומים הנוגעים להתבטאויות אלה.