מדינת ישראל נ' בופאק(עציר)

החלטה

האישום ומבנה הראיות

נגד המשיב הוגש כתב אישום יחד עם בקשה למעצרם עד תום ההליכים.

כתב האישום מייחס למשיב עבירה של קשירת קשר, ייבוא סם, החזקת סם שלא לצריכה עצמית, ניסיון להחזקה שלא לצריכה עצמית, שיבוש מהלכי משפט והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

על פי כתב האישום, המשיב, אזרח תאילנד העובד במושב שובה, קשר קשר עם גורם בתאילנד שישלח לו שתי חבילות של כדורי מתאמפטמין, באמצעות הדואר. שתי החבילות הגיעו. לגבי חבילה אחת המשטרה החליפה חלק מהכדורים ונתנה לחבילה להגיע לממונה על חלוקת הדואר במושב. המשיב שאל על החבילה, אסף אותה ונעצר. תוך כדי מעצר הוא זרק את החבילה ובכך, לשיטת המדינה, הכשיל ושיבש.

למעשה אין מחלוקת על השדרה העיקרית של הראיות בתיק זה. אין מחלוקת כי המשיב הגיע לדואר, שאל אם יש חבילה, אמרו לו לבוא כעבור שעה. הוא חזר כעבור שעה, הממונה אמרה לו שיש חבילה על המעקה, כדרך שמניחים החבילות עבור הפועלים התאילנדים. המשיב בחן את החבילה, שאל אם החבילה למשק 40, נענה בחיוב, לקח החבילה ונעצר על ידי השוטרים. אין מחלוקת כי כאשר השוטרים התקרבו אליו הוא זורק החבילה מידו. הקטע הקריטי, של איסוף החבילה נראה גם בסרט שהוסרט על ידי השוטרים.

אין מחלוקת כי חבילה זו מתאילנד מוענה למשק 40 במושב, עבור אדם אשר שמו אינו מוכר למחזיק של משק 40, וגם המשיב אינו מכיר. עוד אין מחלוקת כי אין כל אינדיקציה ראייתי נוספת הקושרת את המשיב לסם, אלא העבודה כי הוא אסף את החבילה בדואר.

טענות ההגנה ומשקל הראיות

למשיב הסבר לכך שהוא אסף את החבילה. המשיב טוען בהודעותיו כי, כבר שנים, העובדים התאילנדים במושב נוהגים לשלוח את החבילות שלהם למשק 40. כמו כן טען כי נהוג על ידי רוב העובדים, אם כי לא כולם, שכאשר אחד מהם מגיע לדואר, הוא אוסף את החבילות שהגיעו מתאילנד עבור חבריו. על רקע זה מסביר המשיב כי הוא ציפה לחבילה שאשתו אמורה הייתה לשלוח לו מתאילנד ובו כפפות וכובע צמר. הוא הגיע לשאול על החבילה שבוששה לבוא. הוא שאל ואמרו לחזור אחרי שעה. הוא חזר שוב ואז שאל אם יש חבילה ל"מספר 40", העובדת הצביעה לו על המעקה מחוץ לחדר. הוא ניגש, ראה שרשום 40, וידא שוב ולקח החבילה. זאת, למרות שידע שאין זו חבילה הממוענת אליו, ואין הוא מכיר את השם, הוא אסף החבילה כדרכו עבור החברים התאילנדים.

המדינה מדגישה כי המשיב אינו שייך כלל למשק 40 ועל פי עדות המחזיק של משק 40, אין לו עובד בשם המתאים לנמען. אם כי אותו מחזיק מאשר שמתגוררים במשק זה 7 פועלים זרים מהם 6 תאילנדים. הוא ציין כי מדובר במשק של הוריו שנפטרו, ואין מי שגר כעת במשק זה, חוץ מהפועלים התאילנדים.

למעשה התביעה סומכת על החזקה כי מי שאוחז בדבר יודע במה הוא אוחז, מתכוון לאחוז בו ואם מדובר בסם הרי חזקה כי אינו מחזיק בתמימות. אולם, למרות חזקה בסיסית זו, משהועלתה טענת הגנה, כי המשיב היה סוכן תמים, צריך היה לבדוק את הטענה. התרשמותי היא כי בתיק זה לא הייתה היחידה החוקרת קשובה בלב פתוח ונפש חפצה לטענת ההגנה.

עיון בהודעתה של הממונה על הדואר, מגלה כי טענתו של המשיב אינה מופרכת באופן ישיר ולמעשה היא מחוזקת. היא ציינה כי כל חבילה מתאילנד, שאינה בבחינת "דואר רשום" היא משאירה מחוץ למשרד. זאת, בשל ריחן העז שלא נמר גם בהגעתן לישראל. אם פועל תאילנדי רוצה לקחת החבילה, היא רק שואלת אצל מי הוא עובד, מסתכלת לראות שהיא מזהה אותו, ודי בכך כדי לאפשר לו לקחת את החבילה. משמע, הממונה אינה בודקת אם החבילה של אוסף החבילה. זאת, למרות שנרשם בדו"ח כי אמרה לפני האירוע, שהנוהל הוא שכל אחד לוקח את החבילה שלו. אולם, שם אין אלו מילותיה שלה, ואפשר שהדברים אינם מדויקים.

למרבה הצער, המשטרה לא טרחה לשאול את הממונה על הדואר לגבי גרסת המשיב באופן מפורש. החוקרים לא שאלו אם העובדים התאילנדים נוהגים לקחת חבילות עבור חבריהם. החוקרים לא שאלו אם תאלינדים רבים נוגים לרשום "משק 40" (שהוא כאמור משק המאוכלס בעובדים זרים בלבד) אף על פי שהם עובדים במשק אחר. עובדת הדואר לא נשאלה אודות גרסת ההגנה, למרות שהיא כן נחקרה בחקירה שנייה ביום 18.12.11, שלשה ימים לאחר שהמשיב מסר את גרסתו במשטרה, ויומיים לאחר שהסנגור טען זאת במפורש, בעת הארכת המעצר בבית משפט השלום. אגב, השוטרים גם לא ניצלו הזדמנות זו לשאול אם בשלשה ימים שחלפו הגיעה חבילה עבור המשיב מאשתו, ואם במקרה היו רשום גם עליו "משק 40".

למרות החסר הזה, נמצא בגרסתה המפורטת של הממונה חיזוק של ממש לטענת המשיב. זאת, משום שהמשיב שאל באופן מפורש אם החבילה היא למשק 40 ונענה בחיוב. כאשר נשאל אצל מי הוא עובד, השיב לממונה כי הוא עובד אצל מיכאל שמואל, כאשר הממונה אומרת שהוא גר במשק 42. משמע, שהיא לא ראתה בעיה בכך שמהמשיב ממשק 42 ולוקח דואר הממוען למשק 40.

יש לציין "תנא דמסייע" נוסף למשיב והוא בעדות בעל הבית מיכאל שמואל (שאגב מדווח כי הוא ממשק 37). לא זו בלבד שהוא אישר כי המשיב היה מקבל דואר לפעמים הוא מוסיף מבלי שנשאל (בעמ' 3 שורה 19) "וכל התאילנדים מסתדרים ביניהם להביא את הדואר". משמע, טענת ההגנה העיקרית של המשיב אושרה בעדות זו.

צודק הסנגור כי טענותיו של המשיב לא נבדקו ברצינות. לא נבדקה הטענה כי אשתו שלחה לו דואר בטווח זמן שהוא צריך היה לצפות לו. לא טרחו להתקשר אליה לשאול שאלה פשוטה זו, או לחקור אותה באמצעות משטרת תאילנד או נציג ישראלי שם. המשטרה גם לא טרחה לראיין פועלים תאילנדים נוספים ביישוב, ממשק 40 וממשקים אחרים, לבחון את מנהגיהם לגבי הדואר, ואת היתכנות טענות ההגנה של המשיב.

לעניין שלב המעצר, השוטרים העידו כי המשיב זרק החבילה מידו בעת נגשו אליו לעצרו. המשיב מאשר שעשה זאת, וטוען שעשה זאת בבהלה. מדובר ברגע קט, ולמעט האמור בפסקה הבאה, אין לראות במעשה אינדיקציה לניסיון להסתיר את החבילה. כפי שרואים היטב בסרט, אין זו חבילה קטנה, כגון של מנותיים קוקאין, אשר יכולה להיעלם בדשא. הרי מדובר בחבילה של ממש, שהכיל קופסת שימורים ופריטים נוספים. מאידך גיסא, יש לומר, למרות שהדבר לא נטען במפורש על ידי התובעת, כי עצם הפלת החבילה בהתקרבותה השוטרים (במקום תתגובה אינסטינקטיבית אחרת כגון אימוצה לחיק), יכולה ללמד במקצת על תחושת אשמה ביחס לחבילה ובכך להוות דבר מה מחזק לגרסת המדינה לגבי היסוד הנפשי של העבירה.

יוער כי שוטר אחד מספר כי המשיב "זרק את החבילה בשתי ידיו למעלה ואחור מעל לראש שלו לכיוון הגדר החי של הבית". אני מסכים עם הסנגור כי טענה זו נראית לכאורה מופרכת באופן חד משמעי על ידי הסרט, בו אמנם רגע התפיסה לא נקלט, אך שניות אחדות לאחר מכן המשיב נראה עומד והחבילה למרגלותיו, כגרסתו וכגרסתו השוטרים האחרים שפשוט "זרק" את החבילה. התיאור המפורט של השוטר הזה אינו מופיע בכתב האישום, בצדק. אני מרשה לעצמי להניח שהיחידה החוקרת או הפרקליטות, מיד לאחר ששמו לב ששוטר דיווח דבר שאינו מתיישב עם ראיה אובייקטיבית, בדקה אם יש ממש בחשד לפשע של מסירת דו"ח כוזב מצד השוטר, ואם יש, דיווחה על כך למח"ש.

סיכום

סיכומו של דבר, יש לקבל את טענות הסנגור ביחס לראיות. יש ראיות אובייקטיביות לכאורה להחזקת הסם, ויש הסבר של המשיב. חובת היחידה החוקרת לבדוק אם טענת ההגנה תמימה או מיתממת, ולא להניח שיש בעצם ההחזקה הפיזית ראיה לכאורה מספקת, ולא משנה מה תוכן גרסתו של המשיב. טענת ההגנה פשוטה ונטענה על ידי הנאשם מתחילת החקירה ועד סופה (למעט שלב מתקדם בו ביקש לפגוש עורך דין). הטענה גם הועלתה במפורש על ידי הסנגור כבר בהארכת המעצר הראשונה. הטענה לא נבדקה כראוי. עובדת הדואר לא נשאלה, חבריו של המשיב לא נשאלו ואף אשת המשיב לא נשאלה על חלקה, ככל שניתן היה. לעומת זאת, בעל הבית של המשיב, למרות שלא נשאל, אמר כמשיח לפי תומו כי הפועלים נוהגים לאסוף הדואר זה עבור זה, ואף בעדות הממונה על הדואר נמצא חיזוק לגרסת המשיב. החיזוק היחיד להוכחת היסוד הנפשי, היינו הידיעה בדבר תחולת החבילה, מעבר לחזקה, היא עצם זריקת החבילה עם התקרבות השוטרים. אך אין זה חיזוק משמעותי, שכן מדובר ברגע של בהלה, מיד לאחר איסוף אותה חבילה, ואין הדבר מכסה על המחדל.