מדינת ישראל נ' בוטניק

גזר דין

הנאשם הורשע בגין נהיגה בחוסר זהירות – עבירה לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 בקשר עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961.

האירוע היה ביום 4.5.2010, סמוך לשעה 02:00 בלילה, כאשר הנאשם נהג ברכב שברולט משטרתי והצטרף למרדף אחר רכב נמלט שהתנהל ברחובות תל אביב - רמת גן. הנאשם נסע ברחוב ז'בוטינסקי ברמת גן בנתיבים שבניגוד לכיוון הנסיעה המותר והגיע לצומת עם רחוב פרשת דרכים בתל אביב. הנאשם לא שם לב לדרך, נכנס אל הצומת בחוסר זהירות ופנה ימינה לרחוב פרשת דרכים תוך חסימת דרכה של ניידת סקודה בה נהג רוטמן מאיר. כתוצאה מכך כלי הרכב התנגשו, רכב השברולט התהפך והנאשם נחבל. נהג הסקודה, אשר השתתף במרדף, אושפז מספר ימים בבית חולים בגין חבלה של ממש, בכך שנגרם לו שבר במפרק כף יד ימין, חתכים בכליה השמאלית, חבלה בראש שהתבטאה בקונטוזיה מוחית פרונטלית, פגיעה בעין שמאל וחתך שנתפר בברך ימין. כמו כן, נגרם נזק כבד לרכבים המעורבים, עמוד רמזור נעקר ממקומו ונגרמו נזקים לעמוד תאורה ולגדר ההפרדה.

ראיות לענין העונש מטעם ההגנה:

עדות אופי ניתנה על ידי זוהר גלפז, סגן ניצב בגמלאות, אשר שירת 28 שנים במערך החבלה והיה מפקדו הישיר של הנאשם. העד ציין כי הנאשם הינו בעל ערכים, רצינות ויושר, וניתן לסמוך עליו כי יבצע את המוטל עליו בדרך הטובה ביותר. לגישתו של העד, על רכב חבלה כבד להשתתף במרדף, גם בהעדר חשד לפעילות פח"ע וכאשר המרדף מנוהל על ידי ניידות סיור, אולם הדבר תלוי בתפיסת עולמו של המפקד הישיר ותחושת ההשתייכות של החבלן למערך המשטרתי הכולל העוסק בלחימה בפשיעה. לפי תפיסת עולמו של העד חבלן צריך להגיע גם לאירועים כמו גניבת רכב.

טיעוני הצדדים לעונש:

ב"כ המאשימה הטעים את הנזקים שנגרמו לרכבים המעורבים, לציוד משטרתי יקר ולמתקנים שהותקנו בצומת ובפרט לנהג הסקודה, קצין משטרה שנטל חלק במרדף, אשר נחבל חבלה של ממש משמעותית, וסובל עד עתה מבעית זכרון ומפגיעה בעין שמאל.

המאשימה טענה כי הנאשם השתתף במרדף לא לו. לא היתה כל דחיפות שבשלה נדרש ליטול סיכון כה משמעותי הגלום בנסיעה נגד כיוון הנסיעה. הנאשם כשל ופעל באופן לא זהיר בעוד שהיה עליו לנקוט זהירות מוגברת הן בהתחשב בנסיבות האירוע והן מתוקף היותו נציג החוק.

לקולא צוין עברו התעבורתי התקין של הנאשם המחזיק ברישיון נהיגה החל משנת 1992 ולחובתו 2 הרשעות קודמות שהתיישנו.

ב"כ המאשימה עתר להטלת פסילה בפועל לתקופה ארוכה למשך שנה לפחות, פסילה על תנאי וקנס.

ב"כ הנאשם טען כי יש בענישה מחמירה כדי לרפות ידם של העושים במלאכה. קל וחומר כאשר מדובר בחבלן משטרה. די בהכרעת הדין כדי להעביר מסר, ואין צורך להכביד בענישה שתפגע הן בנאשם והן במערך אליו הוא משתייך.

אם יחליט בית המשפט להטיל עונש פסילה בפועל, עתר ב"כ הנאשם כי הפסילה לא תחול על נהיגה ברכב משטרתי, על מנת לאפשר לנאשם להמשיך בתפקוד רגיל בעבודתו. בנוסף ביקש ב"כ הנאשם כי לא יוטל קנס כספי.

העקרונות בקביעת הענישה:

על פי סעיף 40ב' לחוק העונשין, התשל"ז-1977, העיקרון המנחה בענישה הוא הלימה בין חומרת מעשה העבירה ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו.

בפסק דין ע"פ 7337/02 (ב"ש) שמואל מרציאנו נ' מדינת ישראל, (להלן – ענין מרציאנו) פסק כבוד השופט הנדל כדלקמן:

"גם במצב בו שוטר מפר הוראה בתקנות התעבורה למטרת מילוי תפקידו, אין בכך להקנות לו זכות לגרום לתאונה. אכן, אם במצב כזה תיגרם תאונה, שבט הביקורת ייקח בחשבון את נסיבות נהיגתו. אולם הפער ישנו בין שקלול נסיבות הנסיעה בבחינת רשלנותו של הנהג-השוטר לבין טענת הגנה של חסינות או מעין חסינות. לעניין זה הייתי מפנה לתקנה 94 לתקנות התעבורה שנושאה "הוראות מיוחדות לנוהג ברכב בטחון". נקבע שנוהג ברכב בטחון רשאי, בשעת מילוי תפקידו, לעבור על תקנות מסוימות – "אולם לא יעשה כן אלא במידה הדרושה למילוי התפקיד המוטל עליו, ותוך כדי נקיטת אמצעי זהירות על מנת למנוע סיכון או פגיעה בעוברי דרך או ברכוש."

וכן הוסיף בהמשך –

"מוטלת חובת זהירות על הנוהג רכב משטרתי גם אם רשאי הוא – ולא הוכח הדבר בענייננו – להפר אחת מתקנות התעבורה בכדי למלא את תפקידו. ההיתר להפר אינו היתר לנהוג ברשלנות. ברם, בדיקת הנהיגה תיעשה לא על-פי אמות המידה של אדם מן הישוב, אלא על-פי אמות מידה של שוטר מן הישוב הממלא תפקיד."

דרגת רשלנות הנאשם ומידת אשמו לאירוע התאונה:

הנאשם נהג ברכב חבלה גדול מימדים, כבד ועמוס בציוד, אשר מטבעו אינו מיועד לביצוע מרדפים.