מדינת ישראל נ' בוחניק

החלטה

בפניי בקשה מיום 23/11/10 לביטול הכרעת דין וגזר דין, שניתנו ביום 2/11/10 בהעדר התייצבות המבקש לדיון שהיה קבוע ביום 31/10/10.

לטענת ב"כ המבקש, הבקשה להישפט של המבקש הוגשה עם כתובתו של בא כוח המבקש.

לשיטתו, המבקש נשפט בהיעדרו מסיבה שאינה תלויה בו ועל כן קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבותו המצדיקה את ביטול פסק הדין.

כמו כן לשיטתו, השארת פסק הדין על כנו תגרום לנאשם לעיוות דין.

ב"כ המשיבה בתגובתה התנגדה לבקשה.

לשיטתה,בקשה להישפט צריכה להיות מוגשת על פי חוק לכתובת המבקש ולא למשרדי סנגורים אשר לא צירפו יפוי כח לבקשה ואין להם כל מעמד בתיק בשלב זה.

אחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה ובתגובה לה, החלטתי הינה כדלקמן:

אמות המידה המנחות את בית המשפט בבואו להחליט בבקשה לביטול פסק דין קבועות בסעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982, הקובע כדלקמן:

"נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע."

ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל, פד נז(6) 793, 803 קבע ביהמ"ש כדלקמן:

"הסעיף קובע שני טעמים המצדיקים ביטול פסק דין: קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש במשפטו או גרימת עיוות דין למבקש תוצאה מאי ביטול פסק הדין. התנאים אינם מצטברים. יוצא, שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שעריו של בית המשפט בפניו, בית המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק דין גם אם אי התייצבותו נבעה מרשלנות גרידא. אולם, אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית המשפט את בקשתו".

במקרה שלפנינו, לא התרשמתי כי למבקש סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון.

ההזמנה להישפט נשלחה למבקש לכתובתו, כדין. היה על המבקש להתייצב לדיון, בייחוד כאשר ביקש להישפט. לו חפץ בכך המבקש, יכול היה לעדכן סניגורו בדבר קבלת ההזמנה לדין . אינני מקבל טענת ב"כ המבקש כי לא התייצב לדיון כי ההזמנה לדיון לא נשלחה למשדרו.

הזמנות לדיון נשלחות כחוק למקום מגוריהם של הנאשמים.

זאת ועוד, לא מצאתי כי עשוי להיגרם לנאשם עיוות דין. ב"כ המבקש לא ציין בבקשתו אילו טענות הגנה מצויות בידיו אלא המבקש רק ציין בבקשתו כי השארת גזר הדין על כנו תגרום לעיוות דין.

לאור כלל הדברים האמורים , הבקשה נדחית.

עיכוב ביצוע פסק הדין שניתן על ידי ביום 24/11/10 בטל.

ניתנה היום, כ"ד כסלו תשע"א, 01 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.