מדינת ישראל נ' בוחניק(אסיר)

החלטה

הסוגיה שבמחלוקת הינה, האם בעת ביצוע העבירה הנאשם לא היה אחראי על מעשיו, דהיינו, האם הנאשם חוסה תחת הסייג של אי שפיות הדעת הקבוע בסעיף 34ח' לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "החוק").

כנגד הנאשם הוגש ביום 14/10/11 כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה – עבירה בניגוד לסעיף 329(א)(1) לחוק, התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע בו פשע – עבירה בניגוד לסעיף 406(ב) לחוק, תקיפה סתם – עבירה בניגוד לסעיף 379 לחוק, תקיפת בן זוג – עבירה בניגוד לסעיף 379 בצירוף סעיף 382(ב)(1) לחוק, היזק בזדון לרכוש – עבירה בניגוד לסעיף 452 לחוק.

מעובדות כתב האישום עולה, כי במועד הרלוונטי לכתב האישום, הנאשם ואשתו, ילנה בוחניק (להלן:"ילנה"), היו בהליכי גירושין, ולהם שתי בנות המתגוררות עם ילנה. באותה העת, ניהלה ילנה מערכת יחסים זוגית עם אדוארד בוקסר (להלן:"המתלונן"). ביום 8/10/11 סמוך לשעה 6.40, לאחר שנודע לנאשם כי ישנו גבר בדירתה של ילנה, הגיע הנאשם לדירתה, צלצל בפעמון, דפק בחוזקה על הדלת שהייתה נעולה במשך דקות ארוכות וצעק לילנה לפתוח את הדלת. בעקבות הדפיקות בדלת, התעורר המתלונן משנתו והחל להתלבש. ילנה אמרה לנאשם, כי אין בכוונתה לפתוח את הדלת והיא מתקשרת למשטרה. אז הגביר הנאשם את הדפיקות על דלת הדירה, צעק לילנה כי הוא יודע שיש גבר בדירה, בעט בדלת עד ששבר את מנעול הדלת ופרץ אותה. הנאשם דחף את ילנה שעמדה בפתח הדירה, נכנס בריצה לחדר השינה והכה את המתלונן באגרופים ובעיטות בכל חלקי גופו, עד שהמתלונן נפל על הרצפה. הנאשם יצא מחדר השינה וקרא למתלונן לבוא לסלון הדירה על מנת לשוחח עימו. כאשר יצא המתלונן לסלון, שאל אותו הנאשם לפשר מעשיו וביקש ממנו לצאת מהדירה. אז נטל הנאשם לידיו מספריים מברזל שהיו מונחות על המדף בשידת הסלון, דקר את המתלונן מספר פעמים בצווארו, בראשו ובחזהו. המתלונן דחף את הנאשם שאחז בו והשניים נפלו על הספה בסלון. הנאשם יצא במהירות מהדירה, שם פגשו בו שוטרים שהוזעקו למקום ועצרו אותו.כתוצאה ממעשיו של הנאשם, נגרמו למתלונן 8 פצעי דקירה בצווארו, 4 פצעים בראשו בחזהו ובידיו, פצע דקירה באגודל ימין בגודל 4 ס"מ, פצע שפשוף ברגלו והמטומות בצווארו. המתלונן פונה לבית החולים על מנת לקבל טיפול רפואי.

הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום וטען כי הוא הותקף תחילה על ידי המתלונן ואז הגיב כדי להגן על עצמו.

בטרם המענה לכתב האישום, עתר ב"כ הנאשם להפנות את הנאשם לוועדת אבחון על פי חוק הסעד (טיפול במפגרים) תשכ"ט - 1969, ובהסכמת המאשימה נדחה הדיון לצורך קבלת חוות דעת. לאחר שהתברר כי לנאשם נערכה עוד קודם לכן ועדת אבחון ביום 3/3/11 והמלצותיה עדיין תקפות, התייתר הצורך באבחון נוסף. ועדת האבחון קבעה כי הנאשם מתפקד ברמה שאינה פיגור שכלי – גבולי בתפקודו, אחראי למעשיו ויכול לעמוד לדין.

במסגרת הדיון בשאלת כשירותו של הנאשם, הוגשה לבית המשפט מטעם המאשימה חוות דעת שנערכה על ידי ד"ר מילה רזניק – סגן פסיכיאטר מחוזי (להלן: "ד"ר רזניק"), ומנגד מטעם ההגנה הוגשה חוות דעת שנערכה על ידי ד"ר רולנד בסטיאנס (להלן: "ד"ר בסטיאנס"). לאחר שזו נתקבלה, הוגשה חוות דעת נוספת מטעם המאשימה שנערכה על ידי ד"ר מנדל פוקס הפסיכיאטר המחוזי של מחוז דרום (להלן: "ד"ר פוקס").

ב"כ הנאשם עתר להעיד את הפסיכיאטרים שערכו את חוות הדעת בטרם שמיעת מסכת ראיות התביעה, זאת על מנת להכריע בשאלת האחריות וכשירותו של הנאשם. לפיכך העידו נותני חוות הדעת בבית המשפט ונחקרו בחקירה נגדית, וב"כ הצדדים סיכמו טיעוניהם בכתב.

חוות דעת המומחים:

להלן תמצית חוות הדעת:

א.חוות דעת פסיכיאטרית שנערכה על ידי ד"ר מילה רזניק מיום 14/10/11 (סומנה ת/2): "הנאשם לא מוכר לשירות הפסיכיאטרי... סובל מאפילפסיה ולאחר מספר אבחונים, אובחן כבעל פיגור שכלי". "...לפי ההתרשמות בבדיקה, רמת אינטליגנציה נמוכה, חשיבה מופשטת לקויה, אוצר מילים דל, בוחן מציאות שמור, שיפוט חברתי לקוי קיימת תובנה חלקי למצבו". באשר למעשים המיוחסים לו בכתב האישום אמר שהביא לאשתו (ילנה) כסף והיא הייתה עם גבר אחר "הוא התעצבן, לא היה מסוגל לשלטת, טען שהיא מתנהגת "כמו זונה" ונכנס לקטטה עם חבר של אשתו. בשיחה לא התרשמתי מכך שהוא מבין ליקויים בהתנהגותו ופעילותיו". בסופו של דבר קובעת ד"ר רזניק, כי הנאשם "אינו לוקה במחלה או הפרעה נפשית במובן המשפטי של המילה... מדובר בבעל פיגור שכלי שיתכן גם סובל מהפרעה מוחית אורגנית על רקע אפילפסיה. באופן פורמאלי הוא כשיר לעמוד לדין ואף אחראי על מעשיו. יחד עם זאת, אני סבורה כי קיים ליקוי משמעותי בשיפוט חברתי, ביכולתו לווסת את ההתנהגות ויכולת לנבא תוצאות של מעשיו" (ההדגשות שלי נ.א.ט).

ב.חוות דעת פסיכיאטרית שנערכה ע"י ד"ר רולנד בסטיאנס מיום 24/11/11:"הנאשם יליד 1977, בגיל שנתיים נחבל בראשו ובהמשך התפתחה מחלת אפילפסיה. בהמשך אובחן כסובל מפיגור שכלי... שהה תקופה בבי"ח הפסיכיאטרי בנס ציונה, במחלקת הנוער, אך לא החזיק מעמד... בגיל 21 התחתן עם ילנה ונולדו שתי בנות... מתאר את הנישואים ככישלון ומסר שהרבה להגיב בהתפרצויות זעם...".ביחס לאירוע הדקירה מסר כי הוא ניגש לדירתה של ילנה על מנת להביא לה כסף ובדרך לדירה הוא הציץ דרך חלון וראה גבר עירום בדירתה. הוא דפק בחוזקה על הדלת ומשילנה סירבה לפתוח "פרץ את הדלת – וכפי שנמסר ע"י עד – "רץ באמוק" לחדר השינה בה נמצא הגבר הזר, לקח מספרים שנמצאו במקום והחל לתקוף ולדקור את המתלונן"... "הנבדק תיאר מצב שאכן מתאים לתיאור של "אמוק": איבוד עשתונות מוחלט, בו פגע ופצע את המתלונן".

עוד נקבע בחוות הדעת: "לפנינו אדם בעל מנת משכל נמוכה, פגוע ראש ואפילפטי... מגיב מתוך אינסטינקט המושפע ישירות מגירויים שלעיתים לא ניתנים לעיכול. אין לו יכולת לתכנן את תגובותיו באופן שקול ו/או לצפות מה תהיינה תגובות הסביבה. במצב הנ"ל קשה לדבר על בוחן מציאות, שאצל הנבדק פגום למדי, ו"צבוע" ע"י תגובות אינסטינקטיביות ואימפולסיביות, מבלי שמסוגל לקחת בחשבון – לפחות לעיתים קרובות – את התוצאות. גם אין לו יכולת מספקת לווסת את התנהגותו או לשלוט על רגשותיו, כושר עידון חסר לחלוטין. התובנה הינה ברמה של הבנה קונקרטית בלבד... לנבדק ארגז כלים דל ביותר, כאשר גירויים אמוציונאליים רבים (למשל בעת האירוע בגינו נמצא במעצר) הינם חזקים מדי, וכך "ארגז הכלים" אינו מספיק כלל".

ביחס לאירוע התקיפה נקבע: "מדובר במקרה קלאסי של Crime Passionele, דהיינו, ביצוע מעשה מתוך הצפה ע"י אמוציות אינטנסיביות, תוך כדי איבוד שליטה מוחלט על דחפיו וללא כל יכולת לרסן את עצמו... פשע שבוצע כתוצאה ישירה מהצפה אמוציונאלית, אשר גרמה לאיבוד שליטה עצמית מוחלט. ההגדרה העברית הינה: מעשה שבוצע כתוצאה מדחף לאו בר-כיבוש... יש לקחת בחשבון את הרקע הרפואי, הפסיכיאטרי והנוירולוגי, אשר מסביר בצורה משכנעת שאכן מדובר באדם שאיבד את עשתונותיו, לקראת ובזמן ביצוע העבירה".

לסיכום קובע ד"ר בסטיאנס כי: "מדובר באישיות גבולית, הן מהסוג האימפולסיבי והן מהסוג התוקפני. מדובר גם באישיות אורגנית וזאת כתוצאה מנזק מוחי... ניתן להבין שמדובר באדם חולה(!), בעל "ארגז כלים" דל ביותר... כאשר הנבדק מצא את עצמו בעימות עם מצב אמוציונאלי, שאינו היה יכול לשאת ולהתמודד עמו (בשל "ארגז כלים" דל), איבד – במובן המילה – את השליטה העצמית ונכנס למצב של אמוק, מצב המתואר בספרות הפסיכיאטרית כסוג של Impulse Control Disorder... לתופעות הללו מכנה משותף – אימפולסיביות, במידה כזו שהסובל אינו מסוגל להתנגד לדחף... לפי כל הנתונים שעמדו לרשות הח"מ בעת הבדיקה, בכך אכן מדובר: באירוע שבוצע מתוך מצב של Amok שאינו מחושב או מתוכנן מראש. הנבדק אף הוסיף, ספונטניות, שאף אחד לא היה יכול לעצור אותו"..."הח"מ בדעה שהנבדק לא היה אחראי – לפחות לא בעת ביצוע העבירה של התקיפה – למעשיו. ההדגשות שלי (נ.א.ט).

ג.חוות דעת פסיכיאטרית שנערכה על ידי ד"ר מנדל פוקס מיום 19/2/12 (סומנה ת/1):חוות הדעת נערכה לאחר שנתקבלה חוות דעתו של ד"ר בסטיאנס. בחוות הדעת צוין, כי יתכן והנאשם אובחן בילדותו כלוקה בפיגור שכלי, "... רמת האינטליגנציה היא תת בנונית עד גבולית... ביקורת מציאות ושיפוט שמורים... מבחינת המעשים המיוחסים לו, מבדיל בין טוב לרע ואי חוקיותם...כמו כן טוען שהותקף ע"י המתלונן והוא ניסה בסך הכל להתגונן.ד"ר פוקס קבע כי: הנאשם "אינו סובל ממחלת נפש או הפרעה פסיכיאטרית מג'ורית, בוחן מציאות ושיפוט שמורים. מבחינה אינטלקטואלית מתפקד ברמה תת בינונית עד גבולית יתכן על רקע אורגני מוחי.... מסוגל לעמוד לדין ואחראי למעשים המיוחסים לו". (ההדגשות שלי נ.א.ט).

עדות המומחים בבית המשפט

ד"ר מנדל פוקס – ע.ת 1: בדק את הנאשם וערך את חוות הדעת, זאת על אף שאת חוות הדעת הראשונה ערכה ד"ר רזניק, כאשר הבדיקה נערכה בהתאם לנוהלי העבודה בלשכת הפסיכיאטר המחוזי, לפיהם, במידה ופסיכיאטר מסוים אינו יכול לערוך את הבדיקה, פסיכיאטר אחר הוא שיבדוק את הנאשם.עוד העיד, כי הנאשם כשיר לעמוד לדין, מבחין בין טוב לרע והוא אחראי על מעשיו. בעת ביצוע העבירה הנאשם לא היה חולה נפש והוא מבין את ההליך המשפטי נגדו. מבחינת האחריות למעשה, הנאשם לא אובחן אף פעם כסובל ממחלת נפש, וכך גם מהבדיקה שערך.כאשר נשאל להבדלים בין חוות דעתו לזו של ד"ר רזניק, העיד כי הוא לא התרשם שהנאשם סובל מתובנה חלקית למצבו. לטעמו, לנאשם תובנה מלאה למצבו. באשר לקביעתה של ד"ר רזניק, כי לנאשם ישנו ליקוי משמעותי "בשיפוט חברתי", העיד כי מסכים לקביעה אם הכוונה בכך שהנאשם לא מפנים נורמות חברתיות.באשר לקביעתה כי לנאשם "ליקוי משמעותי ביכולתו לווסת את ההתנהגות", העיד כי הוא לא יודע למה הכוונה, אם הכוונה היא לדחפים אימפולסיביים אולי הוא מסכים.ביחס לקביעתה כי הנאשם כשיר לעמוד לדין במובן פורמאלי בלבד, העיד כי הוא לא הבין את המושג "פורמאלית". לטעמו הסוגיה היא, האם האדם כשיר או לא כשיר לעמוד לדין והאם הוא מבחין בין טוב לרע.כאשר נשאל האם הוא מסכים כי גם אדם שמבחין בין טוב לרע, אבל לא מצליח להימנע מביצוע עבירה, יכול להיקבע לגביו שהוא לא אחראי, השיב: "מבחינה פסיכיאטרית לא".

באשר לחוות הדעת של ד"ר בסטיאנס, לפיה אבחן כי לנאשם הפרעה בשליטה על דחף ונטייה לנזק עצמי, העיד כי הוא לא מקבל אבחנות אלו. עוד התנגד לאבחנה של ד"ר בסטיאנס לפיה ICD – Impulse Control Disorder כמחלת נפש, והדגיש כי לטעמו מדובר בהפרעות נפשיות שונות לפי ה DSM. עוד העיד, כי פיגור שכלי לא יכול לפגוע בבוחן המציאות בצורה ניכרת.

כאשר נשאל האם קיימת אפשרות כי הנאשם נכנס למצב פסיכוטי רגעי ולא היה יכול להימנע מלפעול כפי שפעל, השיב: "זה מבוסס על השערה, אולי, אני לא יכול כרופא להתייחס לזה. אם היה מישהו שראה אותו אז במצב פסיכוטי עם סימנים מתאימים. אני גם לא יכול לשלול את זה". ביחס לתסמינים אותם אבחן ד"ר בסטיאנס בחוות דעתו (עמ' 9), העיד כי לא מדובר על מחלות נפש, אלא, על תסמינים של התנהגויות ואין לכך משמעות לשאלות של כשירות לעמוד לדין ואחריות למעשה. כמו כן, בוחן המציאות יכול להיות פגום גם באופן רגעי אך יש לבדוק אם זה ברמה ניכרת.