מדינת ישראל נ' בוז'ו ואח'

החלטה

בפניי בקשה מטעם הנאשמים לביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק מחמת איבוד ראייה מהותית מצד אנשי המאשימה .

בתאריך 4.2.2010 הגישה המאשימה כתב אישום כנגד הנאשמים כאשר במסגרת כתב האישום נטען כלפי הנאשמים, ביצוע עבירות מכח הוראות חוק הגנת חיית הבר , התשט"ו – 1955 בנימוק , כי בתאריך 11.5.2008 צדו השניים חזירי בר בלא רישיון מתאים מטעם המאשימה . בנוסף לכך , מייחסת המאשימה לנאשם 1 מעשה של הריגת גור חזירים למטרת ציד בלא היתר .

בישיבת ביהמ"ש מיום 15.9.2010 ציין ב"כ הנאשמים , כי יש מקום להורות על ביטול כתב האישום , שכן הנאשמים נילוו אל צייד מורשה , אשר אף הודה בחקירתו כי ירה בשלושה חזירים בלבד . לטענת ב"כ הנאשמים , על המאשימה מוטל הנטל להוכיח כי החזיר הוכה למוות ולא נורה , אולם בשל אובדן צילום הרנטגן לא יעלה בידה לעשות כן , ולפיכך יש להחיל בענייננו את תורת ה"הגנה מן הצדק" ולזכותם לאלתר .

המאשימה הודתה בכך שצילומי הרנטגן עליהם ביסס המומחה מטעמם את חוות-דעתו אבדו , וכי חל שיבוש ברישום התאריך בו ניתנה חוות-הדעת הרפואית של הווטרינר , אולם עם זאת ציינה ב"כ המאשימה, כי אחד מן הפקחים אשר נכחו במקום האירוע הבחין בכך שאחד מן הנאשמים היכה באחד מן החזירים למוות כפי שצוין בכתב האישום .

על פי לשון הפסיקה ,עצם היעדרה של ראיה , אשר מקורה בחקירת המשטרה או בכל גוף חוקר אחר , ייזקף לחובת התביעה בעת שיישקל מכלול ראיותיה , ומאידך גיסא, הוא יכול לסייע לנאשם כשבית המשפט ישקול האם טענותיו מקימות ספק סביר (ראה : ע"פ 4384/93 מליקר נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 8713/04 רצהבי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (השופט עדיאל); ע"פ 10735/04 גולדמן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). נפקותו של המחדל תלויה בתשתית הראייתית שהניחה התביעה ובספקות אותם מעורר הנאשם, והשלכותיו תלויות בנסיבותיו של כל עניין ועניין .

מהאמור עולה, כי על מחדלי החקירה להימדד בדרך כלל במישור הראייתי (עניין מליקר, שם). עוד קבעה הפסיקה, כי התביעה אינה חייבת להציג בפני בית המשפט את 'הראיה המקסימאלית', אלא "על התביעה להוכיח את המוטל עליה ב'ראיה מספקת', 'ואין נפקא מינה אם היה לאל ידה להשיג טובה הימנה' (עניין מליקר, וראו האסמכתאות דשם) וגם אם יכלה התביעה להשיג ראיות טובות יותר, אין הדבר מוביל לזיכוי הנאשם, אם בראיות שהוצגו יש די להרשעה מעבר לספק סביר. כך סיכם את הסוגיה בית המשפט בעניין מליקר: "כישלונו של הגורם החוקר באיסוף הראיות - ואפילו נעשה הדבר במודע- אינו בא במקומה של הראיה שאפשר והייתה מושגת; וכוחו מצומצם בהקשר זה, להיעדרה של ראיה תומכת או סותרת ראיה אחרת, שבעל דין סומך עליה את טענותיו".

נוכח פסיקתו המנחה של ביהמ"ש העליון ברי , כי אין לחסום את דרכה של המאשימה מלפרוס את מסכת טענותיה בביהמ"ש , ובפרט יש לאפשר בידה לזמן לעדות את הפקח אשר לטענתה הבחין בנאשמים מכים את החזיר . על פניו , עצם אובדן צילום הרנטגן מהווה פגיעה מהותית במסכת ראיותיה של המאשימה , ברם בסופו של יום יצטרך ביהמ"ש לשקול האם יהא בעדויותיהם של עדי המאשימה וכן בראיותיהם כדי להתגבר על עצם אובדן הראייה .

דיון ההוכחות יתקיים בתאריך 17.3.2011 בין השעות 10:00 ועד 11:30 .

ניתנה היום, כ"ט שבט תשע"א, 03 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: