מדינת ישראל נ' בוהדנה(עציר) ואח'

גזר דין לנאשם 2

ביום 29/10/12 הורשע הנאשם, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן בתיק זה, בת"פ 42404/12/11 ובשני תיקי חקירה פל"א 308931/10 ופ"א 524137/11 בשורה של עבירות, הכוללת החזקת סם שלא לצריכה עצמית בלבד, סיוע לסחר בסם מסוכן, שתי עבירות של סחר בסם מסוכן, עבירה של הפרת הוראה חוקית, עבירת איומים, שתי עבירות של קבלת דבר במרמה ושתי עבירות של הונאה בכרטיס חיוב. (להלן: מקבץ א').

במסגרת הליך גישור ביקש הנאשם לצרף להליך דנן  שלושה תיקי חקירה נוספים שהיו תלויים ועומדים נגדו (פל"א 241068/10, פל"א 507090/11 , פל"א 110277/12) ובהתאם להסדר אליו  הגיע עם המאשימה הודה הנאשם והורשע  בעבירות נשוא תיקים אלו, הכוללות נסיון לקבלת דבר במרמה,  איומים, זיוף, שימוש במסמך מזויף (ארבע עבירות) וקבלת דבר במרמה (חמש עבירות). (להלן: מקבץ ב'). בהמלצת שרות המבחן  ובהסכמת המאשימה שוחרר הנאשם  ביום 28/11/12 למעצר בית מלא בבית הוריו, והוסכם כי תיבחן האפשרות לשלבו בתכנית תעסוקתית של משרד העבודה (תכנית סטרייק) בפיקוח שרות המבחן, ועד אז- לשלבו בעבודה זמנית כלשהי. לצורך כך הוסכם, כי  מועד הטיעונים לעונש בכל העבירות בהן הורשע הנאשם   יידחה למשך שנה, כי בתום תקופה זו תשקול המאשימה עמדתה העונשית מחדש.

בהתאם להסדר הטיעון  הנ"ל, הוריתי ביום 28/11/12  על העמדת הנאשם בפיקוח שרות המבחן לצורך שילובו בהליך טיפולי שיקומי.  

ביום 26/06/13 הגישה המאשימה בקשה  לעיון חוזר בתנאי המעצר, במסגרתה עתרה להורות על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים, זאת מאחר והנאשם הפר לטענתה תנאי מעצר הבית, בכך שיצא אל מחוץ לבית הוריו ואף ביצע במהלך שהייתו מחוץ לבית עבירות נוספות (נהיגה ללא רשיון, החזקת נכס החשוד כגנוב, החזקת כלי פריצה לרכב ,החזקת סמים לצריכה עצמית והפרת הוראה חוקית). בעקבות הבקשה הוגש תסקיר מעצר , במסגרתו המליץ שרות המבחן על  על שחרורו של הנאשם למעצר בית מלא בבית הוריו בצירוף איזוק  אלקטרוני, המלצה אשר התקבלה ע"י כב' השופט שמואל הרבסט, אשר דן בבקשה לעיון חוזר.

יצוין, כי במסגרת הדיון שנערך בבקשה לעיון חוזר הסתבר, כי במהלך תקופת מעצר הבית של הנאשם סידרו לו הוריו עבודה בסופרמרקט, אליו נהג לצאת מדי יום למספר שעות, חרף היותו נתון במעצר בית מלא, זאת ללא ידיעת שרות המבחן או בא-כוח הנאשם,  וללא קבלת אישור לכך מביהמ"ש.  את ההפרה הנ"ל תירצו הורי הנאשם באומרם  כי פירשו לא נכון את  הסכמת המאשימה, לפיה הנאשם יוכל לעבוד בעבודה זמנית עד לשילובו בעבודה בפיקוח שרות המבחן.  בדיון שנערך ביום  27/02/13 הובהרה להוריו של הנאשם, משמעות היותו של הנאשם נתון במעצר בית, והעובדה כי מדובר בגבולות נוקשים אשר אין לעוברם. על דברים אלו חזר גם כב' השופט הרבסט במסגרת החלטתו בדבר  שחרור הנאשם למעצר בית תחת איזוק אלקטרוני.   

ביום 26/06/13 הוגשה בקשה נוספת לשינוי תנאי שחרורו של הנאשם , הפעם ע"י הסניגור ,  זאת בשל התפתחות שחלה לדבריו  במצבו  הנפשי של הנאשם. לדבריו, במהלך החודשים שחלפו מאז הדיון האחרון התפרצה אצל הנאשם מחלה פסיכוטית קשה ביותר, עקב פוסטראומה שחווה במהלך שהייתו במעצר בית מלא בבית הוריו תחת איזוק אלקטרוני, זאת על רקע  התעללות פיזית ונפשית  שעבר בהיותו כבן 19 ע"י "עבריין בכיר" (בשם מיכאל לוי), אשר הפעיל את הנאשם בקיבוץ נדבות ברחבת הכותל המערבי, תוך כדי סחיטה ואיומים של קבצנים אחרים שפעלו במקום. בתמיכה לדברים אלו, הגיש הסניגור גזר דין שניתן בעניינו של הנאשם ביום 21/05/09  בביהמ"ש המחוזי בירושלים (בגין עבירות של תקיפה, שוד  וסחיטה באיומים בהן הורשע הנאשם בזמנו), במסגרתו ציין כב' השופט נ' סולברג, כי "הלכה למעשה  נסחט הנאשם עצמו, כמסתבר, על ידי מיכאל לוי אשר ניצל אותו והתעלל בו מבחינה פיזית ונפשית. הנאשם פחד וחש מאוים ומחוייב לבצע את הוראותיו של מיכאל לוי. נגד אותו מיכאל לוי תלוי ועומד כתב אישום ובו 15 אישומים ולכאורה מעשיו חמורים בהרבה מאלו של הנאשם. הנאשם, כבן 19, נתון היה למרותו של מיכאל לוי בן ה-35, עד שהיה מעין "חייל" שלו. כל אותה עת לא הבינו הוריו של הנאשם עד כמה מצבו חמור, אך משנודע הדבר התגייסו לסייע לבנם" (פס' 7 לגזה"ד). בעקבות אירוע הפוסט-טראומה הנ"ל אושפז הנאשם  בהסכמה ביום 05/05/13 (בהיותו נתון כאמור במעצר בית) במרכז הירושלמי לבריאות הנפש, שם אובחן כסובל מ"מצב פסיכוטי חריף" אליו נקלע לאחר "שנודע לו מחברים שהאנשים שהתעללו בו  השתחררו מבית הסוהר והגיעו לגור בירושלים ומאז שומע אותם אומרים לו 'לא לדאוג נתפוס אותך בסוף'...." מהמסמכים הרפואיים שהגיש הסניגור  בענין זה  עולה, כי ההתעללות של אותו מיכאל לוי בנאשם כללה גם התעללות מינית, וכי  כיום  מטופל  הנאשם באופן קבוע ע"י פסיכיאטר מהמרכז לבריאות הנפש במקום מגוריו, והוא  אף נפגש מספר פעמים בשבוע עם עובד סוציאלי  לצורך טיפול רגשי.

בדיון שנערך בבקשה לשינוי תנאי השחרור בערובה טענו הורי הנאשם, כי  "רק לאחר שהנאשם היה באיזוק אלקטרוני התפרצה המחלה " (ע' 62 ש' 31-32.(

בנסיבות אלו עתר הסניגור למתן הקלות בתנאי מעצר הבית של הנאשם.

המאשימה, מנגד, ביקשה לדחות הבקשה לשינוי תנאי השחרור ולקבוע את התיק לשמיעת הטיעונים לעונש.

בהחלטתי מיום  26/06/13 קבעתי כי אין מקום, על סמך החומר שהונח בפני , להורות על שינוי תנאי שחרור של הנאשם.  לצד זאת,  הוריתי לשרות המבחן להגיש בדחיפות תסקיר מפורט  בעניינו של הנאשם, לאחר שתסקיר לא הוגש , חרף הוראות חוזרות ונשנות מצדי.   

ביום 03/07/13 הוגש תסקיר כאמור בעניינו של הנאשם, במסגרתו ציין שרות המבחן, כי בשל תקלה של ממש שאירעה בשורותיו (עקב העברת הטיפול בנאשם משרות המבחן בירושלים לשרות המבחן בנתניה) משך כל התקופה שחלפה מאז שחרורו של הנאשם למעצר בית בראשונה (ביום 28/11/12) לא נערך למעשה כל מעקב אחר מצבו ולא נבחנה כל אפשרות לשילובו בהליך שיקומי או טיפולי. עוד עולה מהתסקיר,  כי  תכנית "סטרייק", בה אמור היה הנאשם להשתלב, לא יצאה בסופו של דבר אל הפועל, וכי אפשרות זו אינה עומדת עוד על הפרק. 

בנוגע למצבו של הנאשם כיום  התרשם שרות המבחן, כי הנאשם  מגלה עייפות ממצב התלישות והעזובה בה הוא נתון בשנים האחרונות ומגלה נכונות להתמתן ולהשתלב במסגרת תעסוקתית יציבה. לדברי שרות המבחן, בעקבות ההליך דנן חלה  התקרבות בין הנאשם לבין הוריו, ואלו התגייסו לסייע לו ככל יכולתם. עם זאת ציין שרות המבחן, כי חרף היות הנאשם נתון במעצר בית, הוא עדיין צורך סמים מסוג קנאביס,  עובדה המצביעה על "סיכון מסוים הנשקף ממצבו ", ועל כך ש"השפעתם של הוריו עליו הינה מוגבלת".  לאור זאת, בא שרות המבחן בהמלצה  לאפשר לנאשם להשתלב במסגרת תעסוקתית שהוצעה ע"י הוריו-  עבודה כמתלמד אצל חייט העוסק בתיקון בגדים עבור המגזר החרדי, אשר ניאות לקבל את הנאשם לעבוד במחיצתו- זאת  תוך דחיית גזירת דינו של הנאשם  לתקופת מה,  על מנת שניתן יהא לבחון במהלכה האם חל שיפור רציף בתפקודו  של הנאשם. 

על רקע תסקיר זה נשמעו ביום 04/07/13  הטיעונים לעונש.

המאשימה עתרה להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה ממושכת, המשקף את מתחם הענישה ההולם במקרה דנן אשר עומד, לטענתה, על מאסר בפועל לתקופה של 6-4 שנים.  בטיעוניה הדגישה המאשימה את  החומרה הגלומה בעבירות שעבר הנאשם, את מספרן הרב של העבירות, ואת העובדה כי חרף הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות לא עשה הנאשם מאומה למען שיקומו.

הסניגור, מנגד, ביקש לאמץ המלצת שרות המבחן ולדחות מתן גזר- דינו של הנאשם  למשך תקופה אשר תאפשר שילובו בהליך שיקומי, ובכך ליתן לנאשם הזדמנות אחרונה לעלות על דרך הישר. בדבריו הדגיש את נסיבותיו האישיות המיוחדות של הנאשם, את מצבו הנפשי הרגיש שהינו תוצאה של נסיבות חיים קשות וכואבות,  את התגייסותם המוחלטת של הוריו לשיקומו ואת התקופה הארוכה בה ישב במעצר – הן במעצר בפועל והן במעצר בית בפיקוח הוריו, ובמהלכה נשכח למעשה ע"י שרות המבחן, שנמנע מלעקוב אחר מצבו ולשלבו במסגרת טיפולית.  ענישה שיקומית, הטעים הסניגור, מתחייבת במקרה דנן  בשל העובדה כי העבירות בוצעו ע"י הנאשם על רקע  אופיו החלש ונטייתו  ליפול קרבן לניצול של דמויות כוחניות ושליליות , ולא  מתוך בצע כסף. לטענתו, יוזם העבירות  והרוח החיה מאחוריהן היה שותפו של הנאשם (אליהו בוהדנה), אשר נידון זה מכבר לשלוש שנות מאסר  לאחר שצירף להליך מספר רב של תיקים חמורים בהרבה מאלו של הנאשם, ולא ייתכן  כי עונשו של הנאשם, על  נסיבותיו האישיות המיוחדות, יהיה חמור מהעונש שהושת על שותפו לעבירה. בענין זה הגיש הסניגור את פרוטוקול הדיון בעניינו של בוהדנה, במסגרתו טענה המאשימה עצמה, כי "אין להשוות בין השניים, יש פה מישהו דומיננטי שזה הנאשם שבפנינו ולא אביטן . מעבר לכך, עמדנו באביטן למאסר בפועל, ניתנה אפשרות שיקומית" (עמ' 10 לפרוטו' הנ"ל). אפשרות שיקומית זו, הדגיש הסניגור, תיתן מענה הן למצבו הנפשי של הנאשם והן למצבו התעסוקתי.

לחלופין, ביקש הסניגור  להסתפק בתקופה הארוכה בה שהה הנאשם במעצר ממש ובמעצר בית ולהטיל עליו מאסר על תנאי לתקופה ארוכה בצירוף צו מבחן.  

הנאשם עצמו טען בתום הטיעונים לעונש: "אני התייאשתי... עשיתי דברים חמורים, אמרתי, הצטערתי וכל ההליך הזה ייאש אותי, זה כבר שנתיים אני לא יודע מה לעשות... אני רק מתפלל ... מתפלל בבית שיצילו אותי" (ע' 70 ש' 5-8).

גם אביו של הנאשם ביקש לומר דברים. בדבריו ציין, כי ההלך הפלילי היטיב למעשה עם הנאשם, שכן הוא התנתק מהדמויות השליליות  עמן התחבר בעבר, במסגרת מעצר הבית הם מרבים לשוחח לאחר תקופה ארוכה בה היה נתק ביניהם, והוא רואה בכך הזדמנות, שליחות ממש, להקנות לבנו ערכים נורמטיביים ודרך ארץ.

בתום הטיעונים לעונש וטרם  הכרעה, ביקשתי  להפנות הנאשם לפסיכיאטר המחוזי לצורך עריכת בדיקה פסיכיאטרית שיהא בה כדי לשפוך אור על מצבו הנפשי של הנאשם, ובמקביל הוריתי לשרות המבחן לערוך תסקיר, הבוחן תכנית מפורטת לשיקומו של הנאשם  ולשילובו במקום תעסוקה מתאים.