מדינת ישראל נ' בוגנים(עציר)

החלטה

מהות הבקשה וכתב האישום

כנגד המשיב הוגש כתב אישום שבו יוחסו לו עבירות של החזקה ושימוש בסם מסוכן, עבירה לפי סעיף 7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג - 1973, הספקת סם מסוכן - עבירה לפי סעיף 13 לפקודה והדחת קטין לשימוש בסמים מסוכנים, עבירה לפי סעיף 21(א)(1) לפקודת הסמים המסוכנים.

על פי פרוט העובדות בכתב האישום, נפגש המשיב ביום 27.8.09 עם קטינים אחדים ובמועד זה סיפק להם סם מסוכם מסוג חשיש ואף עישן את הסם בעצמו יחד עמם. בנוסף, במספר הזדמנויות מחודש יוני 2009 סיפק המשיב סם מסוכן מסוג חשיש למספר קטינים ואף עישן את הסם בעצמו יחד עמם.

במקביל להגשת כתב האישום עתרה המבקשת להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו, בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק המעצרים").

טיעוני הצדדים

בסיכומיו טען ב"כ המבקשת לקיומן של ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב. בהקשר זה פירט את עדויות הקטינים שתיארו כיצד קיבלו מידי המשיב את הסם במועדים שונים ועישנו אותו יחד. מדובר במספר קטינים שהצביעו על המשיב בתור מי שסיפק להם את הסם וחלקם אף זיהה תצלומו. אל מול העדויות הרבות המבססות את החשדות כנגדו, בחר המשיב לשמור על זכות השתיקה ומיאן למסור גרסה משל עצמו.

באשר לקיומה של עילת מעצר הפנה ב"כ המבקשת לכך שמדובר בעבירה המקימה חזקת מסוכנות על פי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים. לפיכך, ולאור טיב העבירות המיוחסות למשיב, יש יסוד סביר לחשש כי באם ישוחרר הוא יסכן את הציבור בכלל ואת שלומם של קטינים בפרט. כמו כן קיים יסוד סביר לחשש כי שחרורו של המשיב יוביל לשיבוש הליכי המשפט והשפעה על העדים.

לעמדת המבקשת אין מקום להסתפק בחלופת מעצר בנסיבות דידן, שכן אין חלופה שבכוחה יהא להבטיח את שלום הציבור בכלל ואת שלום הקטינים בפרט מפני המסוכנות הנשקפת מהמשיב. זאת על אף שאין לחובתו עבר פלילי. המבקשת הדגישה כי בשים לב לאופי והיקף המעשים המיוחסים למשיב, אין הצדקה לחרוג מהמדיניות המעוגנת בפסיקה ביחס למעצרם עד תום ההליכים של נאשמים המיוחסת להם מעורבות בעסקי סמים.

ב"כ המשיב הסכים לכך שקיימות ראיות לכאורה, אם כי טען כי עוצמתן מוחלשת מכמה טעמים - ראשית, משום שמחומר הראיות עולה כי לא נתפס בחזקת המשיב סם מסוכן, שנית ראיות התביעה נסמכות על עדותם של הקטינים שנחקרו בחשד להחזקה ושימוש בסמים, אך בסופו של יום לא הוגשו נגדם כתבי אישום. מכאן עולה החשש שמדובר בעדים מעוניינים אשר קיבלו תמורה בעבור עדותם. עוד הוסיף ב"כ המשיב כי מדובר בעדים שאינם בעלי ניסיון או מומחיות בשימוש בסמים ומכאן שהוכחת קיומו וטיבו של הסם בהתבסס על עדותם הנה בעייתית. עוד נטען כי נכון הוא שהמשיב שמר על זכות השתיקה אולם במעמד מעצרו מסר כי "אני אפילו לא מעשן סמים".

לעניין המסוכנות טען ב"כ המשיב כי לא בכדי בחרה המבקשת להגיש את כתב האישום בבית משפט השלום, שכן אין בנסיבות המקרה את החומרה המצדיקה הגשת האישום בבית המשפט המחוזי. לשיטתו, יש לכך השלכה על המסוכנות הנטענת. עוד הוסיף בהקשר זה כי מדובר בבחור נורמטיבי בן 24 ללא כל עבר פלילי, וכי גילם של עדי התביעה נע סביב 17 כך שהם מצויים על סף הבגרות המשפטית וכי מדובר לכאורה בסמים קלים מסוג חשיש ובכמויות קטנות. באשר לחשש לשיבוש הליכי משפט, טען הסנגור המלומד כי מדובר בטענה בעלמא הנעדרת כל בסיס עובדתי שכן לו רצה המשיב לשבש את מהלכי החקירה ו/או המשפט, יכול היה לעשות זאת בטרם נתגלתה הפרשה.

אשר לחלופת המעצר, טען ב"כ המשיב כי ניתן לאיין את המסוכנות במקרה דידן על ידי הרחקתו של המשיב מחיפה, יחד עם הפקדת ערבויות כספיות משמעותיות והפקדת דרכונו במשטרה. במידת הצורך ניתן להוסיף על כך מעצר בית חלקי לשעות הלילה בבית אמו של המשיב ובפיקוחה. במסגרת זו הוגשו תצהירים מטעם אמו של המשיב ושני אחיו אשר הסכימו לפקח עליו במידה ויוטל מעצר בית.

ד י ו ן

סעיף 21 לחוק המעצרים מונה שלושה תנאים מצטברים הנדרשים על מנת להורות על מעצרו של חשוד עד לתום ההליכים נגדו - קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה, קיומה של עילת מעצר והעדר חלופת מעצר.

חומר החקירה מצביע על קיומה של תשתית ראייתית מספקת לכאורה להוכחת האשמה. מדובר בעדויות אחדות של מספר נערים שהעידו כי קיבלו את הסם מידי המשיב בהזדמנויות שונות וכי הוא עישן עמם לאחר שהכין עבורם את הסיגריות שהכילו את הסם. אותם עדים ידעו לזהות את המשיב על פי תצלום ומסרו פרטים מזהים הקושרים אותו לכאורה למיוחס לו. אל מול גרסתם המפורטת של אותם עדים, שמר המשיב על זכות השתיקה וסירב למסור גרסה משלו להאשמות שהועלו בפניו. לדעתי, יש בראיות שהוצגו כדי להעיד על סיכוי סביר להרשעה בעבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום. ודוק- בשלב זה אין בית המשפט נדרש לבחון ולהכריע בשאלת מהימנות העדים, למעט התייחסות לליקויים בסיסיים בהצגת הדברים והגיונם. המבחן שייעשה הנו חיצוני במהותו, קרי בחינת ראיות התביעה על פניהן מבלי ליתן את הדעת למהימנות ומשקל (ראו: בש"פ 6187/95 מ"י נ' אלעבד, תק-על 95(3), 653). דומה כי עדויות הקטינים יש בהן כדי להקים את התשתית הראייתית הדרושה בכגון דא.

זאת ועוד, מקבץ הראיות הקיים בחומר החקירה מקבל חיזוק משתיקתו של המשיב בחקירה. על אף שעומדת לו הזכות לשמור על זכות השתיקה, אלא שהדבר עלול לפעול לחובתו בכל הקשור למעצר, שכן בשתיקתו נמנע המשיב כאמור מלהפריך את החשדות המיוחסים לו (ראו: בש"פ 1618/07 זגורי נ' מ"י, תק- על 2007(1) 3246, והאסמכתאות המובאות שם).

באשר לקיומה של עילת מעצר, הרי בשים לב לכך שמדובר בעבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים, שאינה עבירה של שימוש או החזקת סם לשימוש עצמי, מקים הדבר חזקת מסוכנות בהתאם להוראות סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים. חזקה זו לא זו בלבד שלא הופרכה על ידי המשיב, אלא שריבוי המקרים בהם עסקינן מלמד מניה וביה על מסוכנותו. איני מתעלם מגילו הצעיר של המשיב ומהעדר כל הרשעות קודמות לגביו. יחד עם זאת, לאור העובדה שמדובר במקרים אחדים בהם הוא סיפק סמים דווקא לקטינים, דומה כי מתקיים לגביו ביתר שאת היסוד הסביר הנדרש לחשש שהוא יסכן את בטחונו של הציבור בכלל ושל ציבור הקטינים בפרט.

על יסוד מקבץ האמור אני קובע כי מתקיימת בענייננו עילה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המתנהלים כנגדו.

בשלב זה, אנו נדרשים לבחון באם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה במשיב תהא פחותה. בהקשר זה יש להביא בחשבון את גילו הצעיר של המשיב ואת העובדה כי הוא נעדר כל עבר פלילי וזו למעשה הסתבכותו הראשונה עם החוק. הסניגור המלומד הציע חלופות אחדות שאין בידי לקבלן בשלב זה. לפיכך, אני מורה על הפנייתו של המשיב לשירות המבחן לצורך הכנת תסקיר מעצר אשר יוגש עד ליום 16.3.10 ובמסגרתו תבחנה בין היתר שאלת מסוכנותו וחלופות המעצר המוצעות על ידו.

המשך הדיון יתקיים ביום 18.3.2010 שעה 10:00. עקב השינויים הצפויים בסדרי עבודתי, איני קובע את הדיון בפניי וזה יתקיים בפני השופט התורן באותו מועד.