מדינת ישראל נ' בוגנים(אסיר)

החלטה

1.בפני ערר על החלטת ביהמ"ש השלום בקריות (להלן: "בית משפט קמא"), שניתנה ביום 05.10.2010 על ידי כב' השופטת ט' תדמור-זמיר במסגרת הבקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק מ"ת 2646-10-10.

2.בית משפט קמא החליט לשחרר את המשיב, תוך קביעה כי אכן קיימת תשתית ראייתית לכאורית להרשעת המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, אך בנסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן, לא קמה עילת מעצר של מסוכנות.

על החלטה זו מופנה הערר שבפני.

3.העוררת הגישה כתב אישום נגד המשיב ובו ייחסה לו עבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה, עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק") ועבירה של החזקת כלי פריצה לפי סעיף 409 לחוק.

4.מכתב האישום עולה, כי ביום 02.10.2010, בסמוך לשעה 9:15, באיזור בית הספר "לוחמי הגטאות" ברח' אלבז 1 בקריית אתא, החזיק המשיב בסכין מתקבעת, בניגוד לדין ומבלי שעלה בידו להוכיח כי החזיקה למטרה כשרה. עוד נטען, כי המשיב החזיק גם במברג, שהינו כלי פריצה, בניגוד לדין וללא שהיה לו הסבר סביר לכך.

5.בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים, בקשה שנדחתה על ידי בית משפט קמא אשר הורה על שחרור המשיב לאחר חתימה על התחייבות עצמית בסך 2000 ₪ להבטחת התייצבותו לדיונים בבית משפט.

טענות הצדדים:

6.ב"כ העוררת טען, כי בית משפט קמא שגה עת קבע כי לא קמה בענייננו עילת מעצר. לטענתה, בימ"ש קמא קבע בהחלטתו דבר והיפוכו: מחד, קבע באופן חד משמעי כי קמה תשתית ראייתית לכאורית, ובכך שלל את הטיעון כי המדובר בהחזקה כשירה, דהיינו שהמשיב החזיק בסכין לצרכי איסוף ברזל ואלמניום, ומאידך, ביסס בימ"ש קמא קביעתו להיעדרה של עילת מסוכנות על פי אותו טיעון ממש.

עוד טענה העוררת, כי שגה בימ"ש קמא משלא ייחס משקל לעברו הפלילי המכביד של המשיב, המבסס את עילת המסוכנות ואשר כולל בין היתר עבירות רכוש, אלימות ובריחה ממשמורת חוקית לרבות קיומו של מאסר על תנאי בר הפעלה לתקופה של 10 חודשים.

בנוסף טענה, כי טעה בימ"ש קמא בקביעתו שלא מתקיימת עילת מעצר בשל שיבוש הליכי משפט זאת בשל קיומו של קשר רצוף בין המשיב לבין גרושתו וסניגורו לרבות הימצאות של מכשיר טלפון סלולארי ברשותו. לטענת העוררת, חומר החקירה איננו מצביע על קיומו של קשר רצוף.

7.מנגד ביקש ב"כ המשיב לדחות את הערר ולהשאיר את החלטת בית משפט קמא על כנה. לטענתו מנגנון הקיבוע של הסכין אינו תקין ולכן לא מדובר בסכין כהגדרתה בחוק. משכך, ספק אם המשיב עבר עבירה של החזקת סכין שלא כדין.

עוד טען ב"כ המשיב, כי העבירה של החזקת סכין לא מקימה חזקת מסוכנות. בימ"ש קמא צדק עת סבר כי לא מתקיימת עילת מעצר וזאת לא רק בשל חולשת הראיות אלא גם בשל נסיבות המקרה. הפנה לנסיבותיו האישיות של המשיב, שהינו חסר בית, , בן 38 והרחוב משמש כביתו, לכן הוא יכול ללכת עם סכינים ברחוב המשמש כביתו.

ציין כי בימ"ש קמא לא התייחס לסכין כי לא הונחה בפניו וקבע כי קיימות ראיות לכאורה. לטענתו, המדובר בסכין משומשת שלהבה עומד להיגמר ולא מדובר בסכין שמטבעה משמשת למטרות תקיפה.

בנוסף טען ב"כ המשיב, כי אכן למשיב יש עבר פלילי מכביד אך העבירות בוצעו לפני יותר מ- 3 שנים והן עבירות של סמים ורכוש. עוד ציין כי המשיב עבר לפני 3 שנים, כשהיה במאסר, תהליך גמילה ומאז מתפקד כאדם מן הישוב. ציין, כי המשיב יכול להתייצב כל יום במשטרה במידה ויהיה צורך בכך, מאחר ואין לו כתובת למשלוח דואר וניתן גם ליצור קשר עם המשיב באמצעות גרושתו.

דיון והכרעה:

8.לאחר שעיינתי בהחלטת בית משפט קמא, בהודעת הערר, ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערר, כמפורט להלן.

בימ"ש קמא נתן את דעתו לעניין הראיות לכאורה וקבע כי אין חולק כי המשיב אכן החזיק בסכין יפנית אשר על פי התמונה המצויה בחומר החקירה אף ניתנת לקבוע באמצעות מנגנון שנמצא על ידית הסכין. הסכין אף הוצגה בפניי, בשלב הטיעונים בערר, וניתן לראות כי הסכין ניתנת לקבוע באמצעות מגנון מסוים. משכך אכן מדובר בסכין כהגדרתה בחוק.

באשר למטרת החזקת הסכין, ציין בימ"ש קמא כי על פי דו"ח הפעולה של השוטר טאפש חרבאוי, משהבחין המשיב בשוטר הוא השליך מידיו את הסכין והמברג שהיו ברשותו. המשיב נשאל בהודעתו במשטרה מדוע זרק את הסכין והמברג והשיב "מאינסטינקט זרקתי את זה אני לא יודע למה זרקתי את זה...". עוד כשנשאל על הסכין והמברג ענה "זה שלי, תראי אותי, אני עובד עם זה, כולי חתכים ויבלות מהעבודה הזאת, זה לא היה עליי אני זרקתי זה, במקום לגנוב הולכים לעבוד אין מה לעשות" .

בימ"ש קמא קבע, כי די בראיות המצויות בתיק בשלב זה בצירוף העובדה כי המשיב השליך את הסכין והמברג מידו עת הבחין בשוטר כדי להקים תשתית ראייתית לכאורית להרשעת המשיב בעבירות המיוחסות לו.