מדינת ישראל נ' בוגוסלבסקי(עציר) ואח'

גזר דין

הנאשם שבפני (נאשם מס' 2; להלן - הנאשם) הודה והורשע במיוחס לו בכתב האישום המתוקן.

על פי כתב האישום המתוקן, הסתובב הנאשם יחד עם חברו (הנאשם מס' 1 שדינו כבר נגזר, ועל כך בהמשך) בתאריך 31/8/09 סמוך לשעה 03:00 ברח' הרצל בחיפה. באותה עת, היה במקום מר מרדכי רוזנטל שעבד כשומר בדוכן פרחים. השניים החלו להציק למר רוזנטל, ומשום ניידת משטרה שעברה במקום עזבו אותו. לאחר מספר דקות, שבו הנאשמים לדוכן ותקפו את מר רוזנטל באופן שהנאשם שפך דלי מים שהיה במקום והיכה את מר רוזנטל באגרופים חזקים בפניו. למר רוזנטל נגרמו חבלות, ביניהן פצע ליד העין וכן נשברו שיניו התותבות. בנדון (אישום מס' 1) הורשע הנאשם בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות וזאת לפי ס' 334 + 335 (א) (2) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

מיד בהמשך למתואר לעיל, לאחר שברחו הנאשמים מדוכן הפרחים, הם ניגשו לעובר אורח אחר שהיה ברחוב בשם מרדכי מויאל וביקשו ממנו כסף. משסירב האחרון לבקשת הנאשמים, תקפו אותו השניים באופן שהנאשם מס' 1 היכה בו באגרוף לפניו והנאשם שבפנינו הצטרף אליו, והשניים היכו את מר מויאל באגרופים לגופו, הפילו אותו על ספסל והמשיכו לבעוט בו בגופו, תוך שהם מבקשים את כספו. למר מויאל נגרמו חבלות שכללו שפשופים ונפיחות קלה מתחת לעיניים ללא המטומות. בנדון (אישום מס' 2) הורשע הנאשם בעבירה של תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות וזאת לפי ס' 380 + 382 (א) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

בתאריך 17/11/2009 הודו הנאשמים במיוחס להם והורשעו בדינם. לגבי הנאשם מס' 1, שהיה עצור עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו באותה עת, הוצג הסדר טיעון על פיו יושת עליו עונש מאסר בפועל למשך 9 חודשים, מאסר על תנאי ופיצוי לטובת המתלונן באישום מס' 2. הסדר טיעון זה אומץ על ידי ופסקתי, בין היתר, פיצוי של 4,000 ₪ לטובת המתלונן באישום מס' 2.

בנוגע לנאשם שבפנינו, לאור גילו, נדרש תסקיר לעניין העונש, וזה הוכן על ידי שירות המבחן. אציין, כי הנאשם נעצר ביום ביצוע העבירה ושוחרר למעצר בית בתאריך 21/10/09.

עיון בתסקיר שירות המבחן מגלה, מבלי להיכנס לפירוט יתר, כי הנאשם עלה ארצה עם משפחתו בהיותו בן 13 שנים וחווה יחד עם משפחתו קשיי קליטה. הנאשם למד עד כיתה י' ואז עזב את בית הספר ועבד עד לגיוסו בעבודות מזדמנות. בחודש 12/2007 התגייס הנאשם לצבא ושירת כטבח. הנאשם הביע נכונות ורצון לחזור לשירות הצבאי ושירות המבחן ציין, כי החלטה בנדון תתקבל על ידי רשויות הצבא רק לאחר מתן גזר הדין. באשר לעבירות בהן הורשע, ציין הנאשם כי הן בוצעו לאחר מפגש חברתי במסגרתו הוא שתה אלכוהול. לאחר שתיית האלכוהול, הוא שוטט יחד עם הנאשם השני בשכונת הדר. הנאשם הביע חרטה ובושה על מעשיו. שירות המבחן התרשם, כי בעקבות מעשיו וההליך המשפטי, הנאשם עבר תהליך של התבגרות והתהליך שעבר יהווה עבורו אמצעי הרתעתי לעתיד. עוד התרשם שירות המבחן, כי העבירות אותן ביצע, אינן מאפיינות את התנהגותו. בנוגע להמלצת שירות המבחן, צויין כי על הפרק עמדו שתי אפשרויות – האחת מאסר לריצוי בעבודות שירות והשניה העמדתו של הנאשם במבחן. בסופו של דבר, הומלצה החלופה השניה של העמדה במבחן וזאת מתוך תקווה כי במצב זה יתאפשר לנאשם לחזור ולסיים את שירותו הצבאי. עוד המליץ שירות המבחן, כי בהמ"ש יקבע כי הנאשם ישלם פיצוי למתלונן.

בטיעוני המאשימה לעונש עמד בא כוח המאשימה על חומרת מעשי הנאשם שהיו אכזרים וברוטאליים. עוד ציין ב"כ המאשימה, כי מעשי אלימות הפכו למכת מדינה ומצביעים על התפוררות ערכים ועל סטייה חמורה מכל נורמה חברתית. אשר על כן, התבקש ביהמ"ש שלא לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהשית על הנאשם עונש מרתיע של מאסר ממושך בפועל.

מנגד, ביקש בא כוח הנאשם לאמץ את המלצות שירות המבחן. בא כוח הנאשם עמד על הכלל, כי הענישה הינה אינדיווידואלית, ולכן – בין היתר – לא ניתן לגזור גזירה שווה מהעונש שהושת על הנאשם מס' 1 בנדון. בא כוח הנאשם עמד על השוני בין שני הנאשמים – העובדה כי לגבי הנאשם השני, לא היתה זו היתקלותו הראשונה עם החוק (בעוד שבענייננו הנאשם הינו נעדר עבר פלילי לחלוטין), העובדה שהנאשם בענייננו הינו צעיר יותר ולכן גם היתה חובת תסקיר, וכמובן העובדה שבעניינו של הנאשם שבפנינו, המלצת שירות המבחן הינה כפי שפורט לעיל. עוד הפנה בא כוח הנאשם לעובדה, כי הנאשם היה עצור כחודשיים במעצר ממשי ומאז שחרורו הוא מצוי במעצר בית ומשתתף בקבוצה לעצורים מטעם שירות המבחן, לשביעות רצונם (ככל שהבין משיחה שערך עם קצינת המבחן).

כל אלו, בנוסף לשיקולים נוספים כגון: חרטתו של הנאשם, לקיחת אחריות והודיה במיוחס לו, מובילים, לשיטתו, למסקנה כי יש לנהוג בנאשם בענישה מקילה יחסית והדבר אף תואם את פסיקת בתי המשפט השונים וזאת כעולה מפסקי דין שונים אליהם הפנה.

באופן חריג, בישיבה מתאריך 10/2/10, בה היה אמור להינתן גזר הדין, התייצבה לדיון אמו של המתלונן באישום השני – הגב' ניקול מויאל. ב"כ המאשימה ביקשה כי עדותה תותר וכן התרתי לה לומר את דבריה. לדבריה, בנה מאושפז במחלקה פסיכיאטרית וניתן היה להבין מדבריה, כי יש לכך קשר לתקיפתו על ידי הנאשמים. עוד ציינה הגב' מויאל כי הגישה, בטרם הדיון, מסמכים במזכירות ביהמ"ש לתיק ביהמ"ש. כפי שציינתי בהחלטתי מאותו דיון, עצם הגשת מסמכים זו אינה מקובלת ואינה ראויה. אשר על כן, נדחה הדיון להיום כדי שהצדדים יוכלו לבדוק באילו מסמכים מדובר ולהתייחס אליהם, אם בכלל.

בפתח הדיון, הודיעו הצדדים כי הם מבקשים מביהמ"ש להתעלם מהמסמכים שהוגשו, וכך עשיתי. עוד אוסיף, כי לטענת הגב' מויאל, כי יש קשר בין התקיפה לבין אישפוזו במחלקה פסיכיאטרית, לא הובאו ראיות ולכן אצא מנקודת הנחה, כי אכן אין קשר בין הדברים.

התלבטתי לא מעט, בטרם גזירת עונשו של הנאשם שבפני. לכאורה, יש נימוקים לא מבוטלים המצדיקים את קבלת המלצת שירות המבחן ובראשם סיכויי שיקומו של הנאשם ואי הפגיעה בהמשך חייו. כמו כן, גם באם המלצת שירות המבחן (בדבר העמדתו במבחן) לא היתה מתקבלת, הרי האפשרות השניה שהועלתה על ידם (מאסר לריצוי בעבודות שירות), לא היתה בלתי סבירה על פניה, וזאת במיוחד לאור טיעון ב"כ הנאשם, כי הנאשם היה עצור לתקופה של כחודשיים בטרם שוחרר בתנאים מגבילים.

יחד עם זאת, בנסיבות הכוללות של העניין – ובמיוחד לאור חומרת מעשי הנאשם ושיקולי הענישה הכלליים, איני סבור כי שתי חלופות אלו, הינן חלופות ראויות לענייננו. כידוע, מעשה גזירת הדין הינו "מעשה אינדיבידואלי, אשר מוכרע על דרך של שקלול נסיבות המקרה ונתוניו הרלוונטיים של הנידון לאורם של שיקולים רחבים יותר ובשים לב למטרות הענישה" (ע"פ 6922/08, פלוני נ' מ"י, ניתן בתאריך 1/2/10).

במקרה דנן, שתי החלופות שהועלו על ידי שירות המבחן שמו (ובצדק מבחינת שירות המבחן) בעיקר את שיקולי וטובת הנאשם במוקד העניינים, אך לא די בכך. לנגד עיני ביהמ"ש צריכים לעמוד גם שיקולים רחבים יותר, כאמור לעיל. המעשים אותם ביצע הנאשם, עם שותפו, הינם חמורים. הסיטואציה, בה מותקפים עוברי אורח ברחוב, על ידי אחרים, אינה יכולה לזכות להתייחסות סלחנית. במקרה דנן, הותקפו שני המתלוננים רק משום שהיו בקרבת הנאשמים – הא ותו לא. מדובר היה בתקיפה בצוותא, על ידי שני בחורים צעירים, שלא גילו רחמים והתחשבות בקורבנותיהם – לא אחד, אלא שני קורבנות. לא קשה לדמיין את מצבו של אדם אשר באישון ליל מותקף, כך סתם, על ידי שני אנשים, שבנסיבות העניין אינם סתם אנשים, אלא שני בריונים.

מערכת המשפט אינה צריכה לגלות סובלנות או סלחנות לגילויי אלימות שכאלה, ומי שנוקט באלימות שכזו, צריך לדעת כי ייענש בהתאם (והשווה, ע"פ 10444/06, עייני נ' מ"י, ניתן בתאריך 25/4/2007). מנגד, יש לזכור כי הענישה לעולם הינה אינדיבידואלית ועליה לשקלל את נסיבותיו של הנאשם הספציפי. בעניינו, מעבר לנסיבות שפורטו בהרחבה לעיל, יש לקחת בחשבון נתון מרכזי נוסף והוא העונש שנגזר על הנאשם מס' 1 – עונש של 9 חודשים בפועל. עונש זה, שהוסכם בין הצדדים במסגרת הסדר טיעון ואומץ על ידי, קבע רף ענישה שלאורו יש לקבוע את העונש בעניינו של הנאשם מס' 2. ההבדלים בין הנאשמים קיימים, אך אינם משמעותיים. הנאשם מס' 1 מבוגר במקצת מהנאשם מס' 2 וכן הסתבך בעבר עם החוק (ר' גיליון עברו הפלילי ת/2 – נדון ללא הרשעה בבית המשפט לנוער). עוד ניתן לציין, כי הנאשם שבענייננו שהה עד כה בתנאי "מעצר בית", בעוד שלפני כן היה עצור משך של כחודשיים.

לאור האמור לעיל, אני משית על הנאשם את העונשים הבאים:

א.8 חודשי מאסר בפועל. מתקופה זו יש להפחית את תקופת מעצרו – החל מתאריך 31/8/09 ועד 21/10/09. אני מורה לנאשם מס' 2 להתייצב לתחילת הריצוי בפועל במזכירות ביהמ"ש בתאריך 17.03.10 שעה 09:00.

ב.3 חודשי מאסר על תנאי, וזאת למשך 3 שנים מיום שחרורו, לבל יעבור עבירות אלימות מסוג עוון.

ג.6 חודשי מאסר על תנאי, וזאת למשך 3 שנים מיום שחרורו, לבל יעבור עבירות אלימות מסוג פשע.