מדינת ישראל נ' בדראן

החלטה

הבקשה נדחית.

ההלכה המשפטית קבעה כי על מי שמבקש ביטול פסק דין שניתן בהעדרו להצביע על קיומו של הצדק סביר להיעדרות מן הדיון או להראות שקיים חשש ממשי לקיומו של עוות דין. לעניין זה ראו רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נגד מדינת ישראל, וכן פסיקות רבות נוספות.

יפים לענייננו גם הדברים שנאמרו ברע"פ 8065/10 ויאצ'סלב מלייב נגד מ"י:

"לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם אין לאפשר ניצול זכות זו שלא לטובה. על המבקש לבטל פסק הדין שניתן בהיעדר, להראות כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו, או כי הביטול דרוש כדי למנוע עיוות דין"

בעניננו, המבקש ידע על תאריך הדיון שרשום בברור על גבי ההזמנה לדין שקיבל לידיו וחתם עליה.

בניגוד גמור לטענתו כי הגיש בקשת דחיה, אין כל בקשת דחיה בתיק בית המשפט. וברור כי לא טרח לברר האם התקבלה בקשתו והאם יש מענה לבקשתו – המבקש פשוט טס לחו"ל למרות שידע כי מדובר בדיון הוכחות, חקירת עדים, וזמן יקר שבית המשפט פינה לדיון. הוא פשוט השאיר הכל מאחוריו וטס.

לנגד עיני החלטת כב' השופט מודריק בע"פ 70050/99 חרובי פארס נ' מ"י, בו נדונה בקשת נאשם לביטול שפיטה בהעדרו.

בדחותו את הבקשה קבע כב' השופט מודריק:

"אין לי ספק שלעתים, מתרחשות תקלות וטעויות שונות ומשונות אצל נאשמים במשפטי התעבורה ובעטים אין הם מגיעים למשפט.

נדמה לי שאין ברירה אלא שלא לקבל בקשות לביטול המשפטים להוציא נסיבות מאוד יוצאות דופן שבהם התקלה או המניעה מוכחת באורח אובייקטיבי.

הסתמכות על פניות הנאשמים אפילו אם הם נתמכות בתצהיר עלולות לגרום בוקה ומבלוקה בסדרי בתי משפט לתעבורה. למעשה, לא יימצא צדיק אחד שיואיל להופיע במועד למשפט שלו ויימצאו הנאשמים מכתיבים את סדרי העבודה של ביהמ"ש".

יתרה מכך לטעמי בקשת המבקש אינה מגלה עיוות דין, וזאת גם אם הנאשם כופר באשמתו (וראה לנושא אף רע"פ 8333/09) ובעיני, בנסיבות אלו, גם אם החל לנהל הוכחות. אציין כי עונש הפסילה שהוטל על המבקש הנו מחצית מפסילת המינימום, ולכן איני רואה כל עיוות דין.

סוף דבר כאמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ז חשון תשע"ב, 24 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: