מדינת ישראל נ' בדר

בפני

כב' השופטת מרים קסלסי

הכרעת דין

מבוא

הנאשם מואשם בכך שביום 14/6/11 בשעה 01:45, בכביש 417, 100 מ' לפני צומת ככר מעלה אדומים, נהג ברכב מבלי שהיה לו רישיון נהיגה בתוקף.

אין מחלוקת כי לנאשם לא היה רישיון נהיגה בתוקף. המחלוקת סבה סביב השאלה האם הנאשם נהג ברכב או רק ישב בו בעת שהמתין לגיסו והאם השוטר שרשם הדו"ח הבחין ברכב כשהוא בתנועה, נוכח הטענה כי קודם הגיע לרכב חייל מג"ב ורק אחר כך השוטר.

לטענת הנאשם הוא לא נהג כלל, וכי בעת שניגש אליו החייל ולאחר מכן השוטר – עת/1 המנוע היה כבוי בשל מחסור בדלק, האורות הבהבו וגיסו של הנאשם שנהג ברכב עד לאותה נקודה, עזב המקום ברגל, עוד בטרם הגיע השוטר, לעבר תחנת דלק סמוכה כדי להביא דלק. עוד טען הנאשם כי אמר לחייל שהרכב לא מניע והוא ביקש ממנו להראות לו זאת, הנאשם ניסה להניע הרכב אולם הרכב נותר כבוי (פרוטוקול עמ' 12 ש' 11).

דיון בראיות והכרעה

מטעם המאשימה העיד השוטר ריינשטיין דוד (להלן: "השוטר"), אשר לא זכר את פרטי הארוע, ועל כן על פי "כלל הקפאת הזיכרון" מהווה הדו"ח שערך (ת/1) תחליף לעדותו. עם השוטר היה חייל, אולם זהותו אינה ידועה באשר לא נרשמה בת/1 או במסמך אחר.

מטעם הנאשם העידו הנאשם, אשתו וגיסו.

האם רכב הנאשם נצפה בתנועה?

השוטר רשם בת/1, בפרק נסיבות המקרה, בסוגיה זו, את הדברים הבאים:

"...נצפה על ידי נוהג ברכב הנ"ל. עמדתי במחסום מעט לפני ככר הכניסה למעלה אדומים כאשר הבחנתי ברכבו מגיע מכיוון כללי ירושלים וכ-50 מ' ממני נעמד בשול הימני והדליק 4 וינקרים. צימצמתי אליו מיד רגלי והבחנתי בו עדיין בכסא הנהג, עדיין חגור בחגורת בטיחות. איתו ברכב אישתו וילדיו הקטנים....לציין רחוב מואר היטב בתאורת רחוב". (הדגשות שלי מ.ק.).

הנאשם טען כי מי שניגש לרכב היה קודם חייל ולכן השוטר כלל לא ראה את ביצוע העבירה. השוטר שלל מכל וכל את האפשרות שלא ראה מי נהג ברכב:

"הטענה (שאחר נהג והחייל ביקש מהנאשם להניע את הרכב – מ.ק.) הזויה משני טעמים. אחד כמו שרשמתי הבחנתי ברכב עוצר, הייתי בקשר עין כל הזמן עם הרכב, ניגשתי מיד לרכב, ראיתי את הנאשם יושב בכיסא הנהג חגור" (עמ' 10 ש' 1-3)

העד הוסיף קודם לכן כי לא נטענה בפניו טענה אחרת על ידי הנאשם (עמ' 9 ש' 8) ולא היה כל ספק בשאלת נהיגתו.

היכן ישב הנאשם בעת שהתקרב אליו השוטר?

על פי ת/1 העיד השוטר כי הנאשם ישב במושב הנהג כשהוא חגור בחגורת הבטיחות. הנאשם העיד כי ישב במושב הנוסע ליד הנהג (עמ' 13 ) וחזר על כך מספר פעמים ואפילו נשבע באלוהים, אולם אשתו העידה כי ישב במושב הנהג (עמ' 16 ש' 11).

ב"כ הנאשם בחר בסיכומיו להתעלם מסתירה מהותית זו בין השניים וטען כי לא הגיוני שנאשם שאמור להבחין בשוטר ממרחק 50 מ' ואין לו רישיון נהיגה יישאר ישוב בכסא הנהג כשהוא חגור בחגורת בטיחות. אם התכוון ב"כ הנאשם שהנאשם יתחלף עם אשתו שישבה מאחור ונעדרת רישיון נהיגה, הרי ברור שאופציה זו פחות הגיונית מאשר להישאר ישוב במקום ללא כל תנועה חריגה שתעורר חשד.

הנאשם ניסה לשוות לעדותו נופך של אמינות ולכן אמר: