מדינת ישראל נ' בדלוב

גזר דין

הנאשם שבפני הורשע עפ"י הודייתו בביצוע עבירה של התפרצות לדירה וגניבה מתוכה – עבירות אותן עבר בתאריך 27.04.06.

כתב האישום הוגש בשהוי ניכר ורק בתאריך 28.5.08.

לחובת הנאשם רישום ללא הרשעה בגין עבירות משנת 2004 וכן שתי הרשעות - האחת בגין ביצוע עבירה של קבלת נכסים שהושגו בפשע בשנת 2005 והאחרת בגין ביצוע עבירות שבל"ר, נהיגה פוחזת של רכב והפרעה לשוטר במילוי תפקידו – עבירות אשר בוצעו ב- 05/06 דהיינו, כחודש לאחר ביצוע העבירות נשוא התיק שבפני.

מאז 2006 ועד כה, לא דווח על הסתבכות נוספת עם החוק.

הנאשם בקש כי לא אחמיר בדינו וציין כי הוא עובד לפרנסתו, עומד להינשא וזנח את דרך הפשע.

הוריתי על קבלת תסקיר שרות מבחן.

לביהמ"ש הוגשו שני תסקירים.

שרות המבחן אינו בא בהמלצה טיפולית כלשהי ומציין, כי הנאשם אינו מעוניין להשתלב בתהליך טפולי, אינו סבור כי הוא זקוק לטפול ונעזר במעגלי תמיכה הקרובים לו.

שרות המבחן אשר לא התרשם מהנאשם לחיוב ממליץ להטיל עליו ענישה מרתיעה אשר תחדד עבורו גבולות בין אסור למותר.

ב"כ המאשימה בקש כי אגזור דינו של הנאשם לחומרא ובין היתר, למאסר בפועל.

שקלתי מכלול נסיבות העניין בתיק זה.

כבר נאמר לא אחת כי עבירת הפריצה לדירה והגניבה מתוכה אינה רק עבירה כנגד הרכוש וטומנת היא בחובה לא רק נזק כלכלי אלא גם צער ועגמת נפש לקרבנות העבירה, אשר פרטיותם מופרת ותחושת חוסר בטחון וחוסר אונים מלווה אותם.

עם זאת, עונש אינו נגזרת אוטומטית של סוג העבירה והינו לעולם אינדיוידואלי.

לצד העבירות אותן עבר הנאשם ואשר ביהמ"ש אינו מקל בהן ראש, עלי לשקול הודאתו וחרטתו של הנאשם, חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות – שנת 2006 – ועד כה וכן השיהוי הניכר, בן שנתיים, עד להגשת כתב האישום – עובדה שאין להתעלם ממנה.

עוד אתחשב במדיניות הענישה אשר היתה נקוטה בתקופה הרלבנטית לכתב האישום.

בנוסף, אתחשב בכך שמאז 5/2006 חלה הפסקה בפעילותו הפלילית של הנאשם ולא נטען אחרת בפני וכן אתחשב בכך שאין לו הרשעות קודמות בעבירות זהות.

לפיכך, הנני גוזרת דינו של הנאשם כדלקמן:

מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים ואולם הנאשם לא ישא בעונש זה אלא אם כן יעבור תוך תקופה של 2 שנים כל עבירה כנגד הרכוש שהינה פשע ויורשע בגינה.

קנס בסך 2,000 ₪ או 2 חודשי מאסר תמורתו.