מדינת ישראל נ' בדיר

גזר דין

הנאשם האני בן גומעה בדיר, יליד 1978, הודה והורשע ביום 1.11.09 בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון המייחס לו עבירה של תקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 379 ביחד עם 382(ב)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק).

כעולה מכתב האישום, ביום 19.6.09 בסמוך לשעה 10:00 בחדר השינה תקף הנאשם את אשתו, גמנא בדיר (להלן: המתלוננת), בכך שסטר לה והכה בפניה.

משיצאה המתלוננת מחדר השינה לסלון ביתם, השליך לעברה כיסא, ומששבה לחדר השינה, נכנס בעקבותיה, בעט בה וסטר לה.

בנוסף ביום 18.4.10 הודה והורשע בעבירה של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287 לחוק, בכך שביום 17.4.10 בעת שהיה עליו לשהות בביתו על פי התנאים המגבילים שנקבעו לו נתפס בסביבות כפר קאסם כשהוא נוהג ברכב (תיק פ"א 1331/10 תחנת משטרת ראש העין).

משהודה נתבקש תסקיר, שיבחן לבקשת ב"כ הנאשם, גם שאלת אי הרשעה.

מתסקיר שירות המבחן ליום 18.1.10 עלה כי הנאשם כבן 31, תושב כפר קאסם, נשוי ואב לארבעה ילדים בגילאי 2-6 שנים; אשתו כבת 34 עובדת כגננת ומשמשת מפרנסת יחידה של המשפחה.

נוכח בעיות בתפקוד הורי של אביו, עזב בגיל 17 את לימודיו לאחר 11 שנים והשתלב בעבודה במפעל, שם עבר תאונת עבודה ונקטעו שלוש מאצבעותיו.

בהמשך עבד כנהג במקומות עבודה שונים, ומזה כשנה אינו עובד.

בתקופת פיקוח המעצר בתיק זה, השתלב בקבוצה טיפולית בנושא האלימות במשך כחמישה חודשים, אך התקשה לשתף בקשייו בהתנהלות במסגרת הזוגית.

הוא התקשה לקחת אחריות על העבירה, השליך אחריות על אשתו, לאורך שנים ועתה, ושלל בעיית אלימות בהתנהגותו או קושי בשליטה על כעסים.

אשתו תארה בעייתיות סביב תפקודו התעסוקתי ונטייתו להימורים, אך ציינה כי מתפקד באורח תקין כהורה ואינו אלים כלפיה.

נוכח היעדר נכונותו לטיפול ואי הכרתו בנזקקותו הטיפולית לא באה המלצה להעמידו במבחן.

מתסקיר משלים ליום 12.4.10 תואר כי הנאשם שב ודחה הצעת שירות המבחן להשתלב במסגרת טיפולית תוך שלילת דפוסים אלימים בהתנהגותו והפגנת כעס כלפי שירות המבחן בגין ההליך המשפטי המתנהל נגדו, לפיכך שוב לא באה המלצה טיפולית בעניינו.

בדיון הוצג הסדר לפיו מתבקשת אני להטיל על הנאשם מאסר בפועל חופף תקופת מעצרו בת 23 הימים בתיק זה, מאסר על תנאי על כל עבירת אלימות ואיומים, צו של"צ בהיקף של 200 שעות ופיצוי בסך 1,500 ₪ למתלוננת.

ב"כ המאשימה עמדה על היות ההסדר ראוי בנסיבות המקרה בהתחשב בעברו הנקי ובמעצרו למשך 23 ימים, בעמדת המתלוננת החפצה בחיזוק הקשר עם הנאשם ובהרתעה שתושג בענישה צופה פני עתיד.

ב"כ הנאשם, עו"ד אוזן קליינמן ס"צ, עמדה על היות המקרה חד פעמי ונקודתי, על עברו הנקי, על העובדה כי למד לקח והבין את הפסול במעשיו, על נכונותו להשתתף בטיפול פרטני, על רצון הנאשם והמתלוננת לשוב לגור יחדיו ועל החשש מפגיעה בארבעת ילדיהם.

שקלתי את נסיבות העבירות, מידת החומרה שבהן לצד נסיבותיו האישיות של הנאשם.

לחומרה שקלתי את הצורך להרתיע מפני שימוש באלימות פיסית כלפי בת זוג, בגדרה סטר לה, הכה בפניה, השליך כסא לעברה, בעט בה וסטר לה שוב, וגם שנסתה להתרחק ולעזוב החדר, הלך בעקבותיה ושב לתקוף אותה בעוד היא בורחת מפניו תוך התעלמות מכך שהיא הנושאת יחידה בעול פרנסת המשפחה ואין לפגוע בבת זוג בשום דרך; שקלתי את האינטרס הציבורי להרתיע; את הצורך להגן על הקורבן לקראת העתיד לבוא; את העבירה הנוספת של הפרת הוראה חוקית בגינה הפר את תנאי מעצר הבית המלמדת על זלזול בדין ואי מורא ממנו; את סירובו לאורך זמן לשתף פעולה במסגרת טיפולית בשירות המבחן תוך הכחשת נזקקות טיפולית, את מזעור חלקו במעשה ונסיונו לגולל האחריות לאלימות שלו על הקורבן – בת זוגו.