מדינת ישראל נ' בדוי(אסיר)

החלטה

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המיחס לו עבירות של תקיפת שוטר בשעת מילוי תפקידו, התנגדות למעצר חוקי, חבלה במזיד ברכב ופירוק רכב, עבירות לפי סעיפים 273, 413ה ו413ד(ב)לחוק העונשין, תשל"ז – 1977), וכן עבירה לפי סעיף 47(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969.

בעובדות כתב האישום נטען כי ביום 10.4.10 בשעה 00:40 או בסמוך לה, חנה אופנוע מסוג "קוואנג יאנג" מ.ר. 39-685-10 (להלן: "האופנוע") בסמוך לרחוב אלי כהן 8, בעיר לוד (להלן: "המקום").

נטען כי בסמוך למתואר לעיל, הגיע הנאשם עם אחר, שזהותו אינה ידועה למאשימה (להלן: "האחר" וביחד: "השניים" בהתאמה) למקום, קרע את חוטי החשמל אשר היו מחוברים אותה שעה למצת האופנוע ונטל לחזקתו מחבר חשמלי (להלן: "המחבר").

נטען כי כאשר הגיעה למקום נידת משטרה, החלו השניים נמלטים ממקום הארוע כאשר הנאשם נושא על גופו את המחבר.

נטען כי לאחר זמן קצר, עלה בידי השוטר גבי ארנס (להלן: "השוטר") אשר מילא תפקידו כדין אותה עת, לאתר הנאשם בסמוך לרחוב חשמונאים בעיר לוד. נטען כי השוטר עקף את הנאשם עזרת רכב משטרה שנהג בו אותה שעה, יצא את הרכב, צעק אל עבר הנאשם "אתה עצור" ואחז בידו (להלן: "הודעת המעצר").

נטען כי בתגובה להודעת המעצר, נגח הנאשם בפניו של השוטר ופגע בשפתיו.

נטען כי במעשיו המתוארים לעיל, תקף הנאשם את השוטר כשהוא ממלא תפקידו כחוק, השתמש בכח כדי להכשיל מוכן הגיש בקשה ב עתרה לעצר חוקי, פגע במזיד ברכב ופירק חלק מרכב ללא רשות בעליו.

עם הגשת כתב האישום עתרה המאשימה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים וכן הגישה בקשה בה עתרה לגבות עדות מוקדמת במסגרת סעיף 117 לחסד"פ.

בבקשתה לגביית עדות מוקדמת ציינה המאשימה כדלקמן:

המאשימה ציינה כי "כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של תקיפת שוטר בשעת מילוי תפקידו, התנגדות למעצר חוקי, חבלה במזיד ברכב ופירוק רכב.

המאשימה עתרה בבקשתה להורות על גביית עדות מוקדמת של עדת תביעה מס' 7 כמפורט בכתב האישום, בהתאם להוראות סעיף 117 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982, וזאת לאור חשיבות העדות לצורך בירור האשמה ולאור העובדה כי יש יסוד סביר להניח שלא ניתן יהא לגבות העדות במהלך המשפט נוכח העובדה כי העדה עומדת לעזוב את הארץ, ללא תאריך חזרה ידוע, וזאת ביום 26.4.10.

לאור האמור עתרה המאשימה לגבות את עדותה של עדת התביעה עובר ליום 26.4.10.

בבקשת המבקשת להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים, התייחסה המבקשת לראיות לכאורה, לעברו הפלילי של המשיב. המבקשת ציינה בין השאר כי העבירות המיוחסות למשיב מקימות עילת מעצר בשים לב לכך שקיים יסוד סביר שהמשיב יסכן ביטחונו של אדם, ביטחון הציבור ורכושו. עוד ציינה כי התנהגותו של המשיב מלמדת כי אין הוא ירא ומאוכפיו ומכאן מסוכנותו.

המאשימה הפנתה להלכה הפסוקה, באשר לעבירת תקיפת שוטרים ולסיכן המתבטא לציבור מאדם אשר נכון לתקוף שוטר ואינו חש מורא מהחוק ונציגיו. לאור כל האמור, עתרה המאשימה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

במהלך הדיון ב"כ המשיב עתר להורות על שחרור המשיב על אתר.

ב"כ המשיב טען כי כתב האישום הוגש בין השאר בגין עבירות של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו והתנגדות למעצר, והתביעה לא צרפה לבקשתה, אישור שפיטה ממח"ש.

ב"כ המשיב הפנה להנחיה 2.18 שיצאה על ידי פרקליטות המדינה ביום 14.4.08 ממנה נלמד כי במקרים בהם קיימת "תלונה הדדית" ביחס לאותה התרחשות עובדתית, יועבר החומר למח"ש, וההחלטה תתקבל רק לאחר שתתקבל תלונת מח"ש כנגד השוטר.

ב"כ המשיב הפנה לכך שבמהלך הדיון בהארכת מעצרו של המשיב ביום 10.4.10 כב' בית המשפט הורה להעביר התיק לחקירת מח"ש, ובדיעבד התיק לא הועבר.

בנסיבות אלה טען כי העבירה המיוחסת למשיב היא עבירה של חבלה במזיד ברכב ופירוק רכב עבירות שאינן מקימות עילת מעצר ולא ניתן להתייחס כל עוד אין אישור שפיטה ממח"ש לעבירות הנוספות המיוחסות למשיב בכתב האישום.