מדינת ישראל נ' בדואן(עציר)

החלטה

1.לפניי בקשה להארכת מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם בת"פ 2594-06-10. בכתב האישום מיוחסות למשיבים העבירות הבאות:

משיב 1:

א.גניבת רכב – עבירה לפי סעיף 413 ב (א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

ב.החזקת כלי פריצה – עבירה לפי סעיף 413 ז' לחוק העונשין.

ג.שתי עבירות של הסעת שב"ח – עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952.

ד.נהיגה ללא רישיון נהיגה – עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, התשכ"א – 1961.

ה.נהיגה ללא ביטוח – עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל – 1970.

ו.כניסה לישראל שלא כדין – עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952 (להלן: "חוק הכניסה").

משיב 2:

א.התפרצות לרכב – עבירה לפי סעיף 413 ו' סיפא לחוק העונשין.

ב.שתי עבירות כניסה לישראל שלא כדין – עבירה לפי סעיף 12 א' לחוק הכניסה.

משיב 3:

א.גניבת רכב – עבירה לפי סעיף 413 ב (א) לחוק העונשין.

ב.החזקת כלי פריצה – עבירה לפי סעיף 413 ז' לחוק העונשין.

ג.כניסה לישראל שלא כדין – עבירה לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה.

2.בבואי לדון בבקשה עלי לבוחנה בהתאם להוראות סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"). סעיף זה קובע את הכללים למעצרו של אדם עד תום ההליכים לאחר הגשת כתב אישום ולפני הכרעת הדין.

3.ב"כ המבקשת טוענת שיש ראיות לכאורה כנגד המשיבים מפנה לעדויות שבתיק החקירה.

4.הסניגורים מעוררים טענות כבדות משקל לגבי משקלן והם טוענים שהכרסום בהן רב. עם כל הכבוד לטענותיהם, כידוע בשלב זה, אינני יכול לקבוע שהראיות מופרכות מעיקרן, זאת יוכל לעשות בית המשפט רק לאחר שיבחן את כל הראיות וישמע את העדים בתיק, ולכן אני קובע כי הראיות שלפניי מהוות ראיה לכאורה לביצוע העבירות, ככל הדרוש לבקשה זו.

5.משהגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה לאשמת המשיבים בעבירות המפורטות בכתב האישום, עלי לבחון, בהתאם לאמור בסעיף 21 לחוק המעצרים, אם קיימת עילה המצדיקה את החזקתו של כל אחד מהמשיבים במעצר.