מדינת ישראל נ' בבקין

גזר דין

האישום

הנאשם שבפני הורשע על סמך הודאתו בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף וללא ביטוח חובה בתוקף שהיא עבירה נלווית לשתי העבירות הקודמות.

המקור לפסילה הוא גזר הדין בתת"ע 12617/09 מיום 2.9.10, שם הורשע הנאשם בנהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף ונדון לפסילת רישיון נהיגה למשך שנה, ולחצי שנת מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירת נהיגה תחת פסילה או נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף. תנאי המאסר בר הפעלה בעבירה הנוכחית.

טענות הצדדים

המאשימה מבקשת להשית על הנאשם ששה חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, וקנס משמעותי. בנוסף מבקשת המאשימה להפעיל את עונש המאסר על תנאי בן ששה חודשים שהוטל על הנאשם בתת"ע 12617/09, וזאת במצטבר.

ב"כ הנאשם ציין את מצבו הרפואי הקשה של הנאשם, וכן כי במשך שלוש השנים שחלפו ממועד ביצוע העבירה ועד היום הנאשם לא ביצע עבירות נוספות. עוד טען ב"כ הנאשם כי יש לתת משקל רב לאמור בתסקירי שירות המבחן ולהמלצותיו ומבקש להסתפק במאסר על תנאי, משמע לחדש התנאי ולא להפעילו.

תסקירי שירות המבחן

על פי האמור בתסקירי שירות המבחן הנאשם מכור לסמים קשים מגיל צעיר. עם זאת, במשך תקופת משפטו הנאשם מטופל במרכז מתדון ירושלים (להלן: "ממ"י") שם הוא מקבל תחליף סם, ולפי בדיקות שנערכות לו מעת לעת הוא נגמל מסמים. מועד מתן גזר הדין נדחה מפעם לפעם, על מנת להיווכח בשיקומו של הנאשם. בתסקיר האחרון מיום 3.6.13 ציין שירות המבחן כי הנאשם מתפקד בצורה טובה בממ"י. המלצת שירות המבחן היא כי בית המשפט יסתפק בהטלת מאסר על תנאי וקנס מרתיע.

חומרת העבירה ומתחם הענישה

על חומרת העבירה, אין להכביר במלים. מתחם הענישה הראוי למי שנוהג בזמן פסילה נע בין מאסר על תנאי למאסר בפועל של ימים ואף חודשים. כמובן שאם מרחף מעל ראשו של נאשם מאסר על תנאי, הכלל הוא שיש להפעילו, אלא אם שוכנע בית המשפט כי יהיה זה לא צודק להורות על הפעלתו ואם סבור כן לא יוכל להטיל על הנאשם עונש מאסר בגין העבירה הנוכחית, כאמור בסעיפים 55 ו-56(א) לחוק העונשין, התשל"ז -1977 (להלן: "החוק").

הנאשם הוכיח כי השתקם ונגמל מסמים. לשיקומו של נאשם יש חשיבות בבוא בית המשפט לגזור את דינו. תיקון 113 לחוק העוסק בהבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה קבע בסעיף 40ד כי משיקולי שיקום ניתן אף לחרוג ממתחם עונש ההולם. כמו כן, סעיפים 82 ו-85 לחוק העונשין מבטאים עמדה לפיה תהליך שיקום מסמים מהווה שיקול משמעותי בעניין אי הפעלת מאסר על תנאי. סעיף 82 מאפשר לבית המשפט להטיל על נאשם המשתקם מסמים צו מבחן ללא הרשעה, אף אם תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה. כך בת"פ 3669-09 מ"י נ' דישי (לא פורסם, 17.4.12) העמיד כב' השופט בן דור את הנאשם בצו מבחן ללא הרשעה, בשל שיקולי שיקום מסמים, על אף קיומו של מאסר על תנאי בר הפעלה בן 4 חודשים. בגזר דינו קבע בית המשפט:

"נראה לי כי האינטרס הציבורי מתיישב עם מגמה זו. אם אגזור היום עונש מאסר בפועל על הנאשם ולו ל-4 חודשים (הפעלת התנאי בחופף וכו'), יש להניח כי הנאשם יצעד אחורה. במה יזכה הציבור".

ערעור על גזר הדין נדחה ע"י בית המשפט המחוזי בעפ"ג 39899-05-12 מ"י נ' דישי (לא פורסם, 17.6.12).

בדומה לכך קובע סעיף 85 לחוק, כי משיקולי שיקום מסמים ניתן אף להאריך עונש מאסר על תנאי יותר מפעם אחת, זאת כחריג לסעיף 56(ב), השולל אפשרות זו בשאר המקרים.

שיקומו של נאשם מהווה שיקול רלוונטי גם בשאלה הקונקרטית האם להפעיל עונשי מאסר על תנאי או להאריך תוקפם. כך בע"פ 11092/07 פלונית נ' מ"י ([פורסם בנבו], 2.6.11, קיבל בית המשפט העליון את ערעורה של מי שהורשעה בעבירות חמורות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, תקיפה ואיומים, והאריך מאסר על תנאי בן 18 חודשים לשנתיים נוספות, וזאת בשל שיקולי שיקום.

לא נסתרו מעיני שיקולי גמול והרתעה בעניינו של הנאשם. עבירת הנהיגה תחת פסילה היא עבירה חמורה, וככלל יש להשית עונש חמור על מבצעיה. עם זאת, במקרה דנן, נוכח מצבו הרפואי של הנאשם, הליך השיקום שעבר ואי ביצוע כל עבירה בשלוש השנים האחרונות, אני מוצאת כי הפעלת המאסר על תנאי יהווה עונש דרקוני שלא ישיג את מטרתו וידרדר הנאשם חזרה לשימוש בסמים. יחד עם זאת, פטור בלא כלום אי אפשר, ועל כן מצאתי לנכון להשית על הנאשם קנס מאוד גבוה, אשר אני מניחה שיומר במאסר בשל אי יכולתו של הנאשם לשלם.

אני סבורה כי בדרך זו יושת על הנאשם העונש ההולם את מעשיו, ומצד שני גם מתחשב בנסיבותיו האישיות. לא הייתי נזקקת לרכיב ענישה זה אלמלא המגבלה הקבועה בסעיף 56 לחוק העונשין, המונעת חידוש עונש מאסר על תנאי לצד הטלת עונש מאסר בגין עבירה נוספת. יצויין כי זו אינה הפעם הראשונה שמושת קנס גבוה שניתן להמירו במאסר, ראה מקרה אחרון אליו הפנה הסנגור - עפ"ת (ים) 27621-02-13 מדינת ישראל נ' אמסלם (לא פורסם, 8.10.13), שם נדחה ערעור המאשימה על קלות העונש ואי הפעלת מאסר על תנאי (גזר דינו של בימ"ש קמא - תת"ע(ים) 2150-10-12). גם במקרה ההוא הנאשם נהג בזמן פסילה כשמעל ראשו תלוי עונש מאסר על תנאי.

לענין הימשכות ההליכים לצורך מעקב אחר שיקומו של נאשם וגזירת קנס גבוה במקום מאסר ארוך או פסילת רישיון שהוצא במאמץ רב, ראה גם עפ"ת 6311-05-12 לוי נ' מדינת ישראל, מיום 20/6/12. שם, בגין שמונה עבירות דומות שנעברו ארבע שנים קודם לגזר הדין, בנוסף לעבירות של אי ציות לשוטר וגרם תאונת דרכים, נדון הנאשם ל-21 ימי מאסר בלבד, מבלי שנשלל רישיונו, בנוסף נדון לשל"צ, צו מבחן וקנס בסך 60,000 ₪ שהופחת בערעור ל-40,000 ₪.

גזר הדין