מדינת ישראל נ' באשיר(עציר)

גזר - דין

פתח דבר:

הנאשם הורשע ביום 2.8.10 בעבירה של הריגה, שתי עבירות של תקיפה ובעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות שפורטו בהכרעת דין.

התביעה:

התובעת המלומדת, עו"ד רות שביט, הדגישה בטיעוניה לעונש חומרת העבירות אותן ביצע הנאשם, מששתה לשוכרה ובשל שכרותו תקף בלילה אחד שלושה אנשים במכות נמרצות, בלא כל סיבה. בהמשך, פגש הנאשם במנוחה והיכה בה בראשה - לאחר שזו עשתה תנועת זריקה לעברו - עד שזו איבדה הכרתה, התמוטטה, ובהמשך הלכה לעולמה בבית החולים. התובעת המלומדת ציינה הנזק ועוגמת הנפש שנגרמו לבתה ולנכדתה של המנוחה מאובדנה, ובנסיבות אלו, עתרה להשית על הנאשם עונש מאסר ארוך וממושך לריצוי בפועל, שיהא בו מחד גיסא, להביע סלידה ממעשי הנאשם וחומרתם, ומאידך גיסא, להרתיע עבריינים בכוח מביצוע עבירות חמורות תחת השפעת אלכוהול. בנוסף עתרה להטלת עונש של מאסר על תנאי ופיצוי. התובעת המלומדת תמכה טיעוניה בפסיקה שיצאה מלפני בתי המשפט השונים.

הגב' קורין גלילי, בתה של המנוחה, העידה בבית המשפט. לדבריה, אין המדובר בהריגת אמה, כי אם ברצח שלה. העדה ציינה כי היא ובתה נותרו מיותמות, בודדות וכואבות מאז איבדו את האם והסבתה שכה אהבו וששימשה דמות מרכזית בחייהן. לדברי העדה, האם הייתה אישה בריאה וחזקה שטיפלה בנכדתה במסירות, ומשהנאשם נטל נשמת אמה עליו ליתן את הדין בעונש חמור ומרתיע, שיהא בכוח למנוע את הרצח הבא במדינה והרס משפחות נוספות.

ההגנה:

סניגוריו המלומדים של הנאשם, עו"ד אבי כהן ועו"ד פאדי חמדאן, הביעו בתחילת טיעוניהם צערם על המקרה טראגי. הסניגורים המלומדים ציינו היות הנאשם פליט בארץ מזה כשנתיים ימים, בודד ונעדר עבר פלילי. לגישת הסניגורים המלומדים, המדובר במדרג הנמוך בעבירות ההריגה, והעבירה בוצעה על רקע היות הנאשם תחת השפעת משקאות אלכוהוליים, בלא שהייתה לנאשם כוונה להרוג המנוחה. מעל לכך, הנאשם הודה בגרימת מות המנוחה, והביע צערו הרב על מעשיו והתוצאה הקשה כבר במשטרה. ההגנה סבורה כי משהנאשם הותקף על ידי המנוחה, והגיב כלפיה באלימות, הרי שמותה נגרם גם בשל המחלות מהן סבלה ("גולגולת דקה"). ההגנה הפנתה לפסיקה לפיה יש לבחון נסיבותיו האינדיבידואליות של מקרה ומקרה, ועתרה להשית על הנאשם עונש מדוד ומתון הנמדד במספר חודשי מאסר לריצוי בפועל.

הנאשם דיבר בבית המשפט.

הנאשם הביע חרטה וצער על מעשיו בפני משפחת המנוחה. לדבריו, הוא היה שיכור ולא ידע מה הוא עושה. הנאשם ציין כי לא הייתה לו כוונה לבצע המעשה הנ"ל ולהביא למות המנוחה.

דיון:

הנאשם שתה לשוכרה, איבד רסנו, והיכה בשעות לילה אזרחים תמימים שנקלעו לסביבתו. תחילה, תקף הנאשם אישה, התנפל עליה, אחז בידה האחת ובידו השניה חבט בה מכות נמרצות לעבר פלג גופה העליון וראשה, עד אשר עובר אורח מנע מבעד הנאשם להמשיך ולהפליא מכותיו באישה. בהמשך, התנפל על אישה אחרת, ניסה לשדוד הימנה בכוח את תיקה, חבט בה והתיק נפל, שמהנאשם התרחק מהאישה, נטלה זו תיקה ונמלטה מהמקום. לאחר כחצי שעה, נתקל הנאשם באריאל שעאר שטיפל ברכבו בשל תקלה שנתגלתה בו. הנאשם קילל והיכה במכת אגרוף והפיל את אריאל לרצפה. שעה מאוחר יותר פגש הנאשם במנוחה. הגברת עשתה תנועת זריקה לעברו. הנאשם התרומם ממקום ישיבתו, רץ לעבר המנוחה ותקפה בראשה. המנוחה איבדה הכרתה והתמוטטה. הנאשם הפקירה על המדרכה, ומאוחר יותר נפטרה המנוחה בבית החולים.

הנאשם התנהג באלימות בוטה בטבורה של עיר, כשהינו שיכור כלוט.

הנאשם חבל בעוברי אורח, וביתר חומרה ותוקף, הרג את המנוחה, כך סתם, ללא שהכירה אותו ומבלי שזו ביקשה את רעתו.

מעשיו החמורים של הנאשם בולטים נוכח העובדה ששתה לשוכרה מרצונו, והביא עצמו למצב נטול כוח שיפוט ודעת, ללא שליטה על תנועותיו ועוצמתו הפיזית שהופעלה כלפי אזרחים תמימים שפגש בדרכו.

בית המשפט העליון חזר ושנה על ההלכה לפיה יש להחמיר עם מבצעי עבירת ההריגה. קל וחומר, משעבירה זו מבוצעת על רקע שתיית משקאות אלכוהוליים.

כך למשל, בע"פ 6656/08 יקטרינה חביבולין נ' מ"י (לא פורסם) מיום 6.1.10, קבע כב' השופט עמית כדלהלן:

"לכך מצטרפת העובדה, כי המעשה הקטלני נעשה כאשר המערערת נתונה תחת השפעת אלכוהול. לטעמי, אין זו נסיבה מקלה, אלא נסיבה הצובעת בגוון עז יותר את אשמה של המערערת. יין (במידה) ישמח לבב אנוש, אך וודקה (שלא במידה) היא שורש פורה לענה וראש. האלכוהול משחרר מעצורים, מרופף עכבות ומשבש את שיקול הדעת. לא בכדי שומעים אנו לעיתים קרובות על פלוני שדקר אלמוני בהיותו תחת השפעת אלכוהול, ומן המפורסמות כי המפגש של תת-תרבות הסכין עם תת-תרבות השתייה לשכרה עשוי להיות קטלני. אך לא רק בכך מסתכמת סכנת השתייה לשכרה. מי שנותן בכוס עינו ושותה מעבר למידה, נוטל על עצמו סיכון שעולמו יתהפך עליו בשנייה, שנייה אחת בגינה יתייסרו הוא ואחרים משך שנים רבות. כיום, הכל יודעים ש'אם שותים לא נוהגים', אך בכך לא סגי. אם שותים לא מחזיקים בכלי נשק קר או חם. אם שותים לא מסתבכים בתגרות. אם שותים נמצאים תחת השגחה ופיקוח של חברים קרובים. וכשלעצמי, אני סבור כי הנכון הוא 'אם שותים אין משתכרים' ובכך נמנעים מהסכנה".

[ראה עוד לעניין עבירת ההריגה: ע"פ 10477/08 טימור פיזולאיב נ' מ"י (לא פורסם) מיום 25.1.10; ע"פ 10416/07 פאבל דולינסקי נ' מ"י (לא פורסם) מיום 7.12.09; ע"פ 9369/07 אנסטסיה מיקל נ' מ"י (לא פורסם) מיום 4.6.09; ע"פ 6144/07 ילנה פלוכין נ' מ"י (לא פורסם) מיום 18.1.09; ע"פ 9439/06 אברהם איפרגן נ' מ"י (לא פורסם)].

מן העבר השני, הנאשם הינו פליט סודני, ערירי בארץ, נעדר עבר פלילי. הנאשם הביע חרטתו וצערו על מעשיו כבר במשטרה. הנאשם הודה בביצוע מעשיו ומיקד טיעוניו - באמצעות פרקליטיו המלומדים – אך בפרשנות המשפטית למעשיו.